רש"י על מנחות כ״ב ב

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על מנחות כ״ב ע״א:ט׳ רש"י על מנחות כ״ג ע״א:א׳ »

1 פרי מגדים על יורה דעה פתח ↗

ויש לחקור חקירה אחת בהא דקיי"ל מין במינו אף בלח מ"ה ברובא בטיל כרבנן דר"י ודם הפר ושעיר או עולין אין מבטלין זא"ז או מצות אין מבטלין הנה רש"י במנחות כ"ב ב' משמע דעולין לגבי מזבח אין מבטלין זא"ז ואמנם הר"ן בנדרים נ"ב הביאו הט"ז בסי' ק"ב אות ה' וקלסיה דעולין פירושו ששניהן היתר דרבנן אזלי אחר האיסור והיתר דזה הוי א"מ יע"ש ומש"ה דשיל"מ דומה להיתר והיתר לא בטיל במינו דוקא זו תורף דברי הר"ן והנה אף דשיל"מ מדרבנן היינו דמ"מ עכשיו איסור הוא ואמנם בהיתר והיתר גמור לפי סברת הר"ן יראה דמ"ה במינו לא בטיל וכמו שאצייר זה בב' פנים וא"כ לענין דינא יש לעיין אי פי' הר"ן עיקר או לאו כפי הנראה להמעיין במנחות דאמר עד דאיכא עולין ומינו יקשה קצת יע"ש. והנה ציור א' הוא חלב שחוטה שנתערב בחלב חיה ושניהם של היתר דלא מיבטיל בטיל מ"ה ברוב חלב שחוטה להר"ן דשניהם היתר ואף דקיי"ל היתר בהיתר בטיל עס"י צ"ט ס"ו בהג"ה התם באינו מינו אבל במינו לא להר"ן ואם נפל בשר אח"כ לחלב זה יש לשאול אי אסור באכילה והנאה מ"ה ביון דלא נתבטל מקודם החלב חיה בשחוטה ברובא וכ"ת סלק שאינו מינו ומינו מבטלו הא בורכא כיון שהמינו בעצם אינו אוסר למינו חלב חיה ואין מבטלו כדאמרן וכיון שכן נאסר חלב חיה בבשר ואלו נאמר דמבטל חלב שחוטה לחיה ברובא מ"ה לא הוה בבשר אח"כ אלא איסור דרבנן ושרי בהנאה והולכין בספיקו להקל. הציור הב' חמץ במצה קודם שש דהיתר בהיתר ומינו הוא עיין הלכות פסח ולקמן סי' ק"ב ובש"ך אות י"ד וא"כ אם נאמר דהיתר בהיתר אין בטל מקודם לאחר שש אין לו ביטול דהוה דשיל"מ ואם היינו אומרים דהיתר בהיתר מיבטיל בטיל תו אין חוזר וניעור אם נאמר אף בממש קיים אין חוזר וניעור. עוד משכחת ליה יבש ביבש חמץ במצה חד בב' ונאכל א' קודם שש ונשארו ב' ואח"כ לאחר שש נתערב עוד חתיכה חמץ אם נאמר דכבר בטל הוא נעשה הכל היתר וכמ"ש הרא"ש ספג"ה ומה"ט מתיר לאוכלן כולן ביחד ואף למ"ד אסור ביחד הוה מדרבנן והלכך תו הוה חד בב' ובטל למ"ד חמץ לא הוה דשיל"מ ואם נאמר היתר בהיתר לא בטל במינו מ"ה דמדם הפר ושעיר יליף לה א"כ כשנשארו שנים ונתערב לאחר שש חתיכה א' חמץ ואין ניכר שמא רובא דאיסורא הוה וכאמור ✍. ולקמן סי' ק"ב אבאר עוד בזה. ומיהו למ"ש הר"ב בצ"ט ס"ז דחוזר וניער ביבש לא מצינו לומר כן אבל למ"ש הש"ך באות ב"א שם להקל בה"מ א"כ יש לעיין בכל זה אי הלכה כהר"ן בזה או לאו. ולפ"ז ה"ה נתערב חד בב' קודם שש ואח"כ נפל עוד בחמץ קודם שש א"א בטל אין חוזר וניער להש"ך ומעלה אח"כ וא"א היתר בהיתר לא בטיל תו כשנפל עוד חמץ הוה מחצה וכשיגיע שש אסיר הכל וכדאמרן:

1 מכאן לעולין כו' - והני דמים דמתני' דזבחי' עולין נינהו ולא מבטלי אהדדי:

« רש"י על מנחות כ״ב ע״א:ט׳ רש"י על מנחות כ״ג ע״א:א׳ »