רש"י על מנחות ט״ו ב:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על מנחות ט״ו ע״ב:א׳ רש"י על מנחות ט״ו ע״ב:ח׳ »

2 הָכִי הַשְׁתָּא? הָתָם קַנְבּוֹס וְלוּף אָסְרָה תּוֹרָה, דִּתְנַן: הָיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה קַנְבּוֹס וְלוֹף לֹא יְהֵא זוֹרֵעַ עַל גַּבֵּיהֶם, שֶׁהֵן עוֹשׂוֹת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים – שְׁאָר זְרָעִים מִדְּרַבָּנַן הוּא דַּאֲסִירִי. הַאי דְּעָבֵיד אִיסּוּרָא – קַנְסוּהּ רַבָּנַן, הַאי דְּלָא עָבֵיד אִיסּוּרָא – לָא קַנְסוּהּ רַבָּנַן. אֲבָל הָכָא, לֵימָא קַל וָחוֹמֶר!

פירוש רש"י על מנחות ט״ו ב:ב׳

2 קנבוס - קנבא:

3 לוף - מיני קיטנית:

4 אסרה תורה - בכרם אין זרעם כלה שיש להם שרש ל"א קנבוס ולוף אסרה תורה דכתיב דברים כ״ב:ט׳ כרמך כלאים זרעים הדומין לכרם ובהנך תולין אשכולות כעין ענבים:

5 בעל הכרם לא עבד איסורא אלא הכא אכתי איכא למיפרך לימא קל וחומר:

« רש"י על מנחות ט״ו ע״ב:א׳ רש"י על מנחות ט״ו ע״ב:ח׳ »