רש"י על מעילה ט׳ א:ז׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על מעילה ט׳ ע״א:ו׳ רש"י על מעילה ט׳ ע״א:ח׳ »

7 מַתְנִי׳ עוֹלַת הָעוֹף – מוֹעֲלִין בָּהּ מִשֶּׁהוּקְדְּשָׁה. נִמְלְקָה – הוּכְשְׁרָה לִיפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם, וּבִמְחוּסַּר כִּפּוּרִים, וּבְלִינָה. מִיצָה דָּמָהּ – חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּיגּוּל, נוֹתָר, וְטָמֵא. וּמוֹעֲלִין בָּהּ עַד שֶׁתֵּצֵא לְבֵית הַדֶּשֶׁן.

פירוש רש"י על מעילה ט׳ א:ז׳

7 מתני' מיצה דמה חייבין עליה משום פיגול - דמיצוי עולת העוף במקום זריקה דבהמה והזאה דחטאת העוף דלא כתיב אלא ונמצה דמו ויקרא א׳:ט״ו וההוא מיצוי קבע לה בפיגול אם חישב עליו במליקה להקטירה חוץ לזמנה דכי מיצה דמה קרבו מתיריו בפיגול וחייבין עליה כרת וה"ה דבתר מיצוי יש בו נותר וטמא:

8 ומועלין בה עד שתצא לבית הדשן - דכיון דכולה כליל ואין בה היתר לכהנים לעולם מועלין בה עד שתישרף כולה ותנטל מאפרה תרומת הדשן דכתיב והרים את הדשן וגו' ושוב כיון שנעשית מצותו אין מועלין בו:

« רש"י על מעילה ט׳ ע״א:ו׳ רש"י על מעילה ט׳ ע״א:ח׳ »