רש"י על מגילה י״ז א:ט׳-כ״א א:ט׳

9 מתני' הקורא - ללועזות. כל שאינו לשון הקודש נקרא לעז ולקמן פריך והא אמרת קראה בכל לשון לא יצא:

10 קראה תרגום בכל לשון – זו ואין צ"ל זו קתני:

11 סירוגין - בגמרא מפרש קורא מעט ופוסק ושוהה וחוזר ופוסק:

12 היה כותבה או דורשה - ומתוך כך קוראה אם כוון לבו יצא:

13 דיפתרא ונייר - מפרש בגמ':

14 על הספר - קלף:

15 מנהני מילי - דלמפרע לא יצא:

16 מה זמנם למפרע לא - דאי אפשר שיהא ט"ו קודם לי"ד:

17 ממזרח שמש עד מבואו - כשם ששקיעת וזריחת החמה לא יהפכו כך מהולל שם ה' ולא למפרע:

18 זה היום - כסדר היום שאינו משתנה בשעותיו להיפך כך למפרע לא:

19 יהי שם ה' מבורך - כהוייתו יהא הלול השם וברכתו כסדרו:

20 ככתבה - בלשון הקודש ולא בלשון אחר:

21 והיו הדברים האלה בהוייתן - בלשון הקודש:

22 שלא יקרא למפרע - אלמא קריאת שמע למפרע לא ומהכא יליף תנא דלעיל טעמא:

23 בכל לשון נאמרה - לקרותה בכל לשון ולכן איצטריך בקריאת שמע והיו:

24 איצטריך - והיו דלא תימא שמע בכל לשון שאתה שומע כרבנן:

25 על הסדר - כמשפט המקראות וכדיליף לקמן:

26 הפקולי - יש אומרים שמשתכר בצמר גפן שנקרא פקולא:

27 הבו לה' - הזכירו לפניו את אילי הארץ:

28 הבו לה' כבוד שמו - סיפיה דקרא בהדרת קודש:

29 ומה ראו לומר גאולה בשביעית - ולא רפואה אחר סליחה כדכתיב קרא הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי:

30 מתוך שעתידין ליגאל בשביעית - שבוע שבן דוד בא בו חלוק משאר שנים כדאמרינן בפרק חלק סנהדרין דף צז. שנה ראשונה רעב ולא רעב כו' עד ובשביעית מלחמות ובמוצאי שביעית בן דוד בא:

31 אתחלתא דגאולה היא - ואע"ג דהאי גאולה לאו גאולה דגלות היא אלא שיגאלנו מן הצרות הבאות עלינו תמיד דהא ברכת קיבוץ ובנין ירושלים וצמח דוד יש לכל אחת ואחת ברכה לעצמה לבד מגאולה זו אפילו הכי כיון דשם גאולה עלה קבעוה בשביעית:

32 שבור זרוע רשע - אלו המייקרין את התבואה ומפקיעין את השער וממאי דבמפקיעי שערים כתיב דכתיב בההיא פרשתא יארב במסתר כאריה בסוכו יארוב לחטוף עני וכי הליסטים אורב את העני והלא את העשיר הוא אורב אלא במפקיעי שערים הכתוב מדבר שרוב דעתם לעניים הוא וקא בעי דוד רחמי עלה דמילתא שבור זרוע רשע ותן שובע בעולם ובכך זרועו שבור ורע תדרוש רשעו בל תמצא וזה שהיה בדעתו להיות רשע כשתדרוש רשעו לא תמצא עולה שלא הספיק לעשותה:

33 בפרשה תשיעית אמרה - ואם תאמר שמינית היא אשרי ולמה רגשו גוים תרתי פרשתא היא:

34 ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבא - אלמא קיבוץ גליות בעת ברכת השנים היא:

35 וכיון שנתקבצו גליות נעשה דין ברשעים - קודם שנתיישבו בירושלים שנאמר ואסירה כל בדיליך ועל ידי כן ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה כמו לשעבר ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה לכן סמכם לקבוץ גליות והשיבה שופטינו וצדקינו במשפט:

36 כלו הפושעים - שאינם מאמינין בדת משה שהיתה מן השמים לכך סמכו לה ברכת הפושעים שנאמר עוזבי ה' אלו הפושעים ושבר פושעים היינו זדים כדאמר פשעים אלו המרדין יומא דף לו::

37 אחר ישובו בני ישראל - אחר ישובו לבית המקדש ובקשו הקב"ה ואת דוד מלכם:

38 זובח תודה - אחר זביחה תן הודאה:

39 וירד מעשות החטאת והעולה וגו':

40 חדא מילתא היא - אף הודאה עבודה של מקום הוא:

41 אסור לספר - בקביעות ברכה:

42 למי שיכול - ואין מי שיכול לספר את כולו לפיכך אין נראה לספר מדעתו אלא את מה שתקנו חכמים:

43 היסופר לו כי אדבר - הכי דריש ליה היסופר שבחו כולו כי ארבה לו דברי שבח אם אמר לעשות כך כי יבולע:

44 סמא דכולה משתוקא - מבחר כל הסממנין היא השתיקה שלא להרבות דברים והיינו לך דומיה תהלה:

45 מלה בסלע משתוקא בתרין - אם תרצה לקנות הדבור בסלע תקנה השתיקה בשתים:

46 קראה תרגום בכל לשון - זו ואין צ"ל זו קתני:

47 מיתיבי - לרב ושמואל דקתני הכא יוונית לא יצא:

48 עברית - לשון עבר הנהר:

49 עילמית – לשון עילם:

50 הא לא דמיא - תירוצא הוא:

51 גיפטית לגיפטים יצא – והכי נמי תנן במתני' ללועזות בלעז:

52 מתני' כברייתא - זו מיתוקמא קראה בכל לשון דקתני מתני' לא יצא כגון גיפטית למדיים ומדית לגיפטים אבל קורין אותו ללועזות בלעז איש כלשונו:

53 ופרסומי ניסא - אע"פ שאין יודעין מה ששומעין שואלין את השומעין ואומרין מה היא הקרייה הזו ואיך היה הנס ומודיעין להן:

54 לא הוו ידעי רבנן - תלמידי רבינו הקדוש:

55 חלוגלוגות - מין ירק הוא ושנוי בכמה מקומות במשנה ובבריית':

56 פרפחיני - פיקקל"י בלעז:

57 מסלסל בשערך - למדנו שהסלסול לשון חיפוש והיפוך:

58 טאטיתא - אישקופ"א בלעז:

59 סירוסין - למפרע כמו סרס את המקרא ודרשהו וכן יצא מחותך או מסורס נדה דף כח.:

60 דחייש ליחידאה - במקום שהיחיד מחמיר ורבים מקילין:

61 שומרת יבם - מצפה ליבמה ומצוה בגדול ליבם בא אחד מן האחין וקידש את אחותה של יבמה אחר שנפלה היבמה לפניהן:

62 אומרים לו המתן - מלכונסה:

63 עד שיעשה אחיך הגדול מעשה - ביבמתו או לחלוץ או ליבם אבל בעוד היבמה לפני כולן לחלוץ או לייבם הרי היא לכל אחד כאשתו על ידי זיקת יבום ואסור באחותה משום אחות אשה דקסבר יש זיקה אפי' בתרי וכל שכן בחד ופליגי רבנן עליה ואמרי הואיל ושני אחים הן אין זיקתו מיוחדת להיות מוטלת על אחד מהן להיות כאשתו ומותר באחותה:

64 השמיט - דילג בה הסופר פסוק אחד וקראן הקורא:

65 כמתורגמן המתרגם - על פה:

66 תיר - ער:

67 אהדורי סברא - דבר הבא מבינת הלב:

68 דקא מסדר פסוקא - על פה וכתב ליה וקתני יצא ע"י קריאת אותו סידור:

69 הלכה כדברי האומר כולה - צריך לקרות ופליגי בה תנאי במתני' מהיכן קורא אדם את המגילה ויוצא בה ידי חובתו רבי מאיר אומר כולה ר' יהודה אומר מאיש יהודי:

70 דמנחא מגילה קמיה - ומעתיק ממנה:

71 מסייע ליה לרבה - מתני' דקתני יצא וליכא לאוקמה אלא במעתיק מן הכתב מסייע ליה לרבה:

72 דלמא דאיתרמי ליה - לעולם מותר לכתוב בלא העתק ומתני' דאתרמי ליה מגילה ומעתיק ממנה ואיצטריך לאשמעינן דהיכא דמעתיק ממנה אם כוון לבו יצא:

73 התעיף עיניך בו ואיננו - אם תכפול עיניך ממנה הרי היא משתכחת ממך כהרף עין:

74 דבי בר חבו - מוכר תפילין הוה כדאמרינן בבבא מציעא דף כט: תפילין דבי בר חבו שכיחי:

75 והלכתא כו' - כך הלכה למשה מסיני:

76 מיגרס גריסין - שגורות בפי הכל:

77 סמא - זרניך בלשון קודש אורפומניט"ו בלעז:

78 סקרתא - צבע אדום שצובעין בו תריסין:

79 קומא - שרף אילן:

80 חרתא דאושכפי - סם שצובעין בו מנעלים שחורין:

81 קמיח - במים:

82 ולא עפיץ - מעובד בעפצים שקורין גל"ש:

83 מחקא - מין עשבים עשוי על ידי דבק:

84 מתני' בן עיר - שזמנו בארבעה עשר:

85 שהלך לכרך - שזמנו בחמשה עשר:

86 אם עתיד לחזור - מפרש בגמ':

87 קורא כמקומו - כחובת מקומו בן עיר בארבעה עשר בן כרך בחמשה עשר:

88 מאחר הדברים האלה – גידל המלך וכו':

89 גמ' לא שנו - דבן כרך שהלך לעיר ועתיד לחזור למקומו קורא בחמשה עשר ולא בארבעה עשר:

90 אלא שעתיד לחזור בליל ארבעה עשר - אם קודם עמוד השחר יצא מן העיר הוא דקתני שאינו צריך לקרות עמהן בלילי י"ד אע"פ שעודנו שם הואיל וביום לא יהיה שם אין זה אפילו פרוז בן יומו:

91 אבל אין עתיד - לצאת משם בלילה דהשתא הוי פרוז לאותו יום אע"פ שעתיד לחזור למחר ליום אחר נקרא פרוז וקורא עמהן בין בלילי י"ד בין בי"ד וה"ה לבן עיר שהלך לכרך אם עתיד לחזור בלילי ט"ו שלא יהא שם ביום ט"ו לא הוי מוקף ליומו וקורא בי"ד כחובת מקומו ואעפ"י שהוא בכרך אבל אין עתיד לחזור בלילי ט"ו אין צריך לקרותה בי"ד וממתין וקורא עמהן אע"פ שסופו לחזור לאחר זמן:

92 מנא ליה - דמשום ההוא יומא חשיב כוותייהו:

93 בן כפר - שהקדים וקרא ליום הכניסה ואח"כ הלך לעיר והיה שם לילי י"ד:

94 בין כך ובין כך - אפילו עתיד לחזור ולצאת משם קודם היום קורא עמהן בלילה:

95 כבני העיר בעי מקרי - כל הפרזים זמנם בארבעה עשר בין כפרים בין עיירות ורבנן הוא דאקילו עלייהו להקדים ליום הכניסה:

96 והני מילי - דאקילו עלייהו דאין צריך לחזור ולקרות בארבעה עשר כי איתיה בכפר:

97 כל תוקף - לקיים אגרת הפורים על תוקף הקפיד להזכיר:

98 תוקפו של אחשורוש - ומתחילתה היא מדברת בתוקפו עד סופה:

99 ומה ראו על ככה - המגילה נכתבת ונקראת להודיע לדורות מה ראו באותו הזמן שעשו מה שעשו ומפרש על ככה עשו ולפרש מה הגיע על העושים:

100 נקראת ספר - ונכתב בספר:

101 שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה - דאיכא למאן דאמר במסכת מכות דף יא. ספר תורה שתפרו בפשתן פסולה:

102 ונקראת אגרת - לומר שאינה חמורה כספר:

103 שיהו משולשין - שיהא מראש התפר עד מקום תפירת הגיד כממנו ועד הגיד השני ומן השני לשלישי כמשלישי לסוף התפר:

104 הכתובה בין הכתובים - ספרים שהיו בימי החכמים כולן בגליון כספר תורה שלנו:

105 לא יצא - דבעינן אגרת לעצמה דמיפרסם ניסא טפי דכי קוראה בין הכתובים נראה כקורא במקרא:

106 אי מחסרא או מייתרא - ארוכה משאר הקלפים למעלה או למטה או קצרה מהן ויש לה היכר לעצמה:

107 ומחו לה אמוחא - לאחר שאמר שמועה זו הכה על קדקדה כלומר סתר מקצתה ואמר לא אמרו אלא בצבור:

108 שיור התפר - כשתופרין יריעות של ספר תורה לחברן יחד משיירין בתפר למעלה ולמטה:

109 ומחו לה אמוחא - לאחר שאמרה הכה על מוחה כלומר חזר וסתר ואמר לאו הלכה למשה מסיני הוא אלא חכמים אמרו:

110 כדי שלא יקרע - שאם אינו משייר מהדק בחזקה כשהוא מהדקו לספר תורה והוא נקרע אבל עכשיו כשהוא מהדקו בכח ומתחיל להרחיב ורוצה להיקרע מונע מלהדקו יותר:

111 מערה שעמד בה משה - כשעבר הקב"ה לפניו שנאמר ושמתיך בנקרת הצור שמות לג ואליהו אף הוא עמד באותה מערה ועבר הקב"ה לפניו שנאמר ויבא שם אל המערה וגו' ויאמר צא ועמדת בהר וגו' והנה ה' עובר וגו' מלכים א יט:

112 מחט סידקית - שלנו שהיא דקה ותופרין בה סדקי בגדים ויש מחט אחרת גסה שנקראת מחט של שקאין:

113 אלמלי נשתייר בה נקב - כפי מחט כשעבר עליהן הקב"ה כמו שנאמר ושכותי כפי עליך עד עברי שמות לג:

114 דקדוקי תורה - ריבויין אתין וגמין מיעוטין אכין ורקין:

115 דקדוקי סופרים - שדקדקו האחרונים מלשון משנת הראשונים:

116 לא יצא - דיעבד הוא:

117 וממאי - דחוץ מחרש דקאמר מתני' אפי' בדיעבד קאמר ור' יוסי היא דפסל בדיעבד:

118 ולכתחלה הוא דלא - ובהא איכא למימר דאפי' ר' יהודה מודה דהא לא שמעינן ליה דפליג אלא בדיעבד:

119 מדסיפא רבי יהודה - דקתני ור' יהודה מכשיר בקטן:

120 לא דמי רישא לפסולה וסיפא להכשירה לא גרסינן ליה דלישנא יתירא הוא אלא הכי גרסינן ודלמא רבי יהודה היא ותרי גווני קטן וחסורי מיחסרא כו' הכל כשירין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן הא כדאיתא והא כדאיתא חרש לכתחילה ושוטה אפילו בדיעבד:

121 בד"א בקטן שלא הגיע לחינוך - לחינוך מצות כגון בן תשע ובן עשר כדאמרינן ביומא בפרק בתרא דף פב.:

122 במאי אוקימתא כר' יהודה - ואשמעת לן דכי אמר רבי יהודה בלא השמיע לאזנו יצא בדיעבד קאמר ולא לכתחילה:

123 אלא הא דתניא כו' תורם - ואע"פ שהוא צריך לברך ואין אזניו שומעות הברכה שהוא מוציא מפיו:

124 אלא מאי - בעית למימר דרבי יהודה דאמר בלא השמיע לאזנו יצא אפילו לכתחילה כי היכי דתיקום הא דר"י בריה דר"ש בן פזי אליביה והאי דקא מיפלגי בדיעבד להודיעך כחו דר' יוסי:

125 אלא הא דתניא כו' מני:

126 לעולם ר' יהודה - ואפי' לכתחילה מכשיר ומתני' רבי יוסי היא ואפי' דיעבד לא:

127 והאי – דתורם לכתחילה ר' יהודה:

128 והאי - דברהמ"ז:

129 דרביה - משמו של ר' אלעזר בן עזריה אמרה שצריך להשמיע והאי לישנא משמע לכתחילה אבל דיעבד יצא:

130 והשתא דאתית להכי - לאשמועינן הא פלוגתא דר' יהודה ור"מ:

131 אפי' תימא ר' יהודה - דאמר בק"ש יצא דיעבד אין לכתחילה לא ומתני' נמי לכתחילה הוא דפסלה לחרש ור' יהודה היא והך דברכת המזון נמי ר' יהודה היא ודקשיא לך הא דיהודה בריה דר' שמעון בן פזי מני לא ר' יהודה ולא ר' יוסי ר"מ היא דמכשר לכתחילה:

132 מן המתיר - ר' יהודה שקרית לפניו הוא המתיר את הקטן ואין לך להביא ראיה ממנו שהרי רבים חולקין עליו:

133 מתני' ולא טובלין - משיגיע שביעי לזב ולטמא מת אין אומרים משחשיכה בכניסת שביעי ראוי לטבול אע"ג דלילה תחילת יום היא הכא יום בעינן אבל משעבר היום מותר לטבול בלילה ובגמרא יליף לה לכולהו:

134 וכן שומרת יום כנגד יום - בגמרא מפרש מאי שנא דנקט להא תו באנפי נפשה הא תנא ליה אין טובלין:

135 עד הנץ החמה - שיצא מספק לילה:

136 וכולן שעשו כו' - דמעלות השחר יממא הוא אבל לפי שאין הכל בקיאין בו צריכין להמתין עד הנץ החמה:

137 גמ' כי קתני - עד שתהא הנץ החמה אדיום אקרייה שניה וקאמר שיהא של יום ביום:

138 ואיתקש טבילה - דכתיב בסיפיה ורחץ במים וה"ה לזב וזבה:

139 ה"ג פשיטא מאי שנא שומרת יום כנגד יום כו':

140 שומרת יום כנגד יום - לאחר שכלה שבעה ימי נדה נכנסין י"א יום הקרויין ימי זיבה שאם תראה בהן ג' ימים רצופין הרי היא זבה וטעונה ספירת שבעה וקרבן ואם תראה יום אחד שומרת יום למחרת וטובלת ומקראי יליף לה בתורת כהנים ומייתי לה בשמעתא בתרייתא דמסכת נדה:

141 תיהוי - הך ראיה של זבה כראיה ראשונה של זב דאיתקש לבעל קרי דכתיב זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע חדא זיבה כתיב הכא והיינו ראיה ראשונה ואשר תצא ממנו שכבת זרע היינו בעל קרי:

142 משום דכתיב יהיה גרסינן - כל ימי זוב טומאתה כמשכב נדתה יהיה לה והך קרא בראיית שומרת יום כנגד יום קאי מרבוי כל ימי דרשינן לה במסכת נדה דף עג. ואמרינן התם יהיה לה מלמד שסופרת אחד לאחד קצת מיום המחרת הלכך בלילה מיהת תטבול דעבדה קצת שימור:

143 קמ"ל - כיון דהאי אחד לאחד משום ספירה היא מדוגמת ספירת ז' כל ספירה דיממא היא דכתיב וספרה לה שבעת ימים ויקרא טו:

144 מקדמי - מקדימין:

145 מחשכי - מעריבין:

146 ת"ש והיה לנו הלילה למשמר והיום למלאכה - ש"מ כל זמן שעסוקים במלאכה קרי יום ולא קדמותא וחשכותא:

147 מתני' כל היום כשר - ואע"ג דקיימא לן זריזין מקדימין למצות דכתיב וישכם אברהם בבקר בראשית כ״ב:ג׳ אפילו הכי כשר כל היום:

148 לוידוי פרים - פר העלם דבר של צבור ופר כהן משיח שמתודין עליו חטא שהביאוהו עליו כדאמרינן במסכת יומא דף לו: והתודה על חטאת עון חטאת כתיב הכא וכפר עליו הכהן ויקרא ד׳:כ״ו וכתיב התם ביום הכפורים יעמד חי לפני ה' לכפר עליו וגו' ויקרא ט״ז:י׳ מה להלן כפרת דברים וביום כדיליף לקמן אף כאן כפרת דברים וביום:

149 למליקה - של עוף:

150 לקבלה - לקבלת הדם:

151 להזיה - לזריקת הדם והזיית פרים הנשרפין וחטאות הפנימיות שהיא זריקה שלהן:

152 גמ' בכפרת דברים - וידוי במסכת יומא דף לו: מסיים לה אתה אומר בכפרת דברים או אינו אלא בכפרת דמים הרי הוא אומר ושחט את פר החטאת אשר לו למדנו שעדיין לא נשחט הפר:

153 כי ביום הזה יכפר עליכם - אלמא כפרתו ביום:

154 והניף והקריב - והקרבה היא הגשה דאי אפשר לומר הך הקרבה היא הקטרת הקומץ דהא כתיב בתריה וקמץ והקטיר ומה היא הגשה מגיש את המנחה ומגיעה בקרן מערבית דרומית של מזבח כנגד חודה של קרן ואח"כ קומץ ומקראי יליף לה במסכת סוטה דף יד: ובמנחות דף יט::

155 לקמיצה ולהקטרה - בהקטרת קומץ קאמר שהיא במנחה כנגד זריקת דם בזבחים ואינה כשרה אלא ביום אבל הקטר חלבים ואברים תנן במתני' דכשרים כל הלילה:

156 ביום צוותו - להקריב את קרבניהם וכל הני הקרבת הקרבן נינהו דאילו הקטרת קומץ הקרבה היא וקמיצה איתקש להקטרה דכתיב וקמץ והקטיר מליקת עוף מליקתו והזייתו כאחת והזייתו היא הקרבתו קבלת דם הקרבה קרי לה דאמר מר חגיגה דף יא. והקריבו זו קבלת הדם א"נ להקריב כל צורכי הקרבה קמיצה ומליקה וקבלה כולן צרכי הקרבה הן ואי אפשר בלא הן אבל הגשה ותנופה אינן מעכבין:

157 משפט ביום - דכתיב והיה ביום הנחילו את בניו דברים כ״א:ט״ז אורעה כל הפרשה כולה להיות דין במס' סנהדרין בפ' אחד דיני ממונות סנהדרין דף לד::

158 לטהרת מצורע - בצפרים ועץ ארז ואזוב ושני תולעת:

159 דאמר מר קצירה וספירת בלילה - ויליף לה במס' מנחות מקראי:

160 כל הלילה עד הבוקר - על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר:

161 וכר' יוסי - דאמר במסכת מנחות אפילו סילק את הישנה שחרית וסידר את החדשה ערבית אף זו היתה תמיד ומהו תמיד שלא ילין שולחן בלא לחם אבל לרבנן טפחו של זה מסדר בצד טפחו של מסלק:

162 הדרן עלך הקורא למפרע