רש"י על מגילה י״ד ב:י״ג

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על מגילה י״ד ע״ב:י״א רש"י על מגילה ט״ו ע״א:א׳ »

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על נתיבות עולם פתח ↗

9 לשונו להלן לאחר ציון 24: "כלל הדבר, שאי אפשר שיקנה האדם השכל הנבדל, רק כי כאשר מקבל זה מזה, ונושא ונותן זה עם זה, עד שהתורה שהיא על דרך זה שכל נבדל לגמרי, וזהו נקרא 'שכל'". ובאבות פ"ו מ"ז איתא שהקנין העשירי של קניני התורה הוא "בדבוק חברים" אבות פ"ו מ"ז. ובדר"ח שם קסה. כתב: "כי האדם כאשר הוא יחידי אינו מקבל התורה ומביא שם המאמר בפרק הרואה שמביא כאן... כי האדם במה שהוא עצמו בעל חומר, ראוי שיוציא השכל אל אחר, ואז הוא שכל נבדל שאינו עומד בגוף האדם. אבל כאשר הוא עוסק בד בבד, ואינו מוציא השכל אל אחר להיות שכל נבדל מן הגוף, אינו מתחכם כלל". וזהו בבחינת מגילה יד: "מיני ומינך תסתיים שמעתא", ופירש רש"י שם "כלומר, על ידי ועל ידך תתפרש אמיתו של דבר". ובאבות פ"א מ"א אמרו "והעמידו תלמידים הרבה", ובדר"ח שם קמו. כתב: "כי האדם אין לו שכל ברור בענינים העמוקים, כי שכלו עומד בחומר, וצריך אל רבוי תלמידים, עד שבזה אפשר לו להגיע אל השכל האמתי. ולפיכך אמר 'והעמידו תלמידים הרבה', שלא יבא לטעות, כמו שאמרו ז"ל 'חרב על הבדים ונואלו', חרב על שונאי ישראל העוסקים בתורה בד בבד".

2 תורה תמימה על התורה פתח ↗

אדני משה כלאם. א"ר לוי, כל דמותיב מלה קמיה דרביה אזיל לשאול בלא ולד, שנאמר ויען יהושע ויאמר אדוני משה כלאם, וכתיב ד"ה א׳ ז' נון בנו יהושע בנו כדס"ל דמה שאמר כלאם הוי כהוראה, כאומר לו ראוים הם לכך, ומ"ש בלא ולד הכונה בלא ולד זכר, כי נקבות היו לו ע' רש"י מגילה י"ד סע"ב ולשון התוס' מגילה ג' ב' מפורש שלא היה לו בן זכר, והכתוב מספר שלא יפה עשה יהושע, ולכן כתיב משרת משה מבחוריו, אשר באמת תואר זה אינו מוכרח להזכיר כאן לענין, אלא אמר הכתוב שהיה משרת משה מבחוריו היה לו יותר להזהר שלא לדבר בפני אדונו גם דבר זה דהוי כמורה הלכה. – ודע שאמרו בחלק ק' ב' הקורא לרבו בשמו הרי זה אפיקורס, ופירש"י שאינו אומר אדוני פלוני, עכ"ל. ולכאורה מניין לו זה, ודילמא אסור לקראו כלל בשמו, אלא לומר רבי סתם, אך הנה מפסוק שלפנינו מוכרחת דשרי כן, שהרי כן אמר יהושע אדוני משה. והש"ך ביו"ד סי' רמ"ב סעיף ט"ו כתב דדוקא שלא בפניו מותר לומר רבי פלוני אבל בפניו אסור גם זה אלא צ"ל רבי סתם, ותפסו עליו האחרונים שנעלם ממנו לפי שעה פסוק זה שאמר יהושע בפני משה אדוני משה. והנה אע"פ שבודאי אישתמיט ליה לשעה פסוק זה, דאל"ה לא יתכן שלא זכרו, בכ"ז אפשר לקיים דיניה ולומר דמפסוק זה אין ראיה מכרחת כ"כ, יען כי עיקר הטעם שאסור לומר בפניו רבי פלוני משום דלשון זה מורה שיש לו עוד רב, וכדי לציין זה מזה אומר רבי פלוני, והוי זה העדר הכבוד להרב שמרמז לו בפניו שיש לו עוד רב, והנה זה שייך רק ברב ותלמיד דעלמא, אבל לא במשה, יען כי לו יהא שהיה לו ליהושע עוד רב, אך הלא גם אותו הרב היה תלמידו של משה, שהרי משה היה רבן של כל ישראל, וא"כ אין בזה פחיתות הכבוד למשה, אבל בעלמא באמת אסור כן. .עירובין ס"ג ב׳

13 אמר ליה עינא סבא מיני ומינך תסתיים שמעתא - כלומר על ידי ועל ידך תתפרש אמיתו של דבר הא והא הואי:

14 נון בנו יהושע בנו - את שבט אפרים מייחס הכתוב עד יהושע ומיהושע למטה לא ייחס איש:

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרוש על התורה פתח ↗

1482 לשונו בתפארת ישראל פנ"ו תתפ:: "ואין לדבר הזה תקנה אם לא שיתחברו חבורא קדישא יחד להיות תלמוד תורה שלהם כאשר היה אצל הראשונים, ללמוד מקרא משנה גמרא, ולחזור תמיד על גרסתם, ולא יסורו מזה". ואודות שיש לעשות כתות וחבורות ללימוד, כן אמרו חכמים ברכות סג: "'הסכת' דברים כז, ט, עשו כתות כתות ועסקו בתורה, לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה... מאי דכתיב ירמיה נ, לו 'חרב אל הבדים ונואלו', חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים שיושבים בד בבד ועוסקים בתורה". ובנתיב התורה פ"ו רסה: הביא מאמר זה, וכתב: "ביאור זה, כי השכל עומד בגוף, וצריך שיהיה שכל נבדל מן הגוף, ואם הוא לומד תורה על ידי החבורה, שכל אחד מוציא שכלו אל אחר, ואחר מקבל אותו, ואצל האחר שקבל מן חבירו הרי אצלו הוא שכל נבדל, שהרי לא היה עומד בו, עד שבזה הוא נעשה שכל נבדל. ועוד, כאשר נושאים ונותנים ביחד, הרי השכל הזה אינו שכל פרטי של יחיד, ואם כן הוא שכל שהוא נבדל, כאשר הוא נבדל מן היחיד הפרטי, ולכך מעלת השכל הזה שהוא שכל נבדל מן האדם... כלל הדבר, שאי אפשר שיקנה האדם השכל הנבדל, רק כי כאשר מקבל זה מזה, ונושא ונותן זה עם זה, עד שהתורה שהיא על דרך זה שכל נבדל לגמרי, וזהו נקרא 'שכל'". ובאבות פ"ו מ"ז איתא שהקנין העשירי של קניני התורה הוא "בדבוק חברים". ובדר"ח שם קסה. כתב: "כי האדם כאשר הוא יחידי אינו מקבל התורה ומביא שם המאמר הנ"ל בברכות... כי האדם במה שהוא עצמו בעל חומר, ראוי שיוציא השכל אל אחר, ואז הוא שכל נבדל שאינו עומד בגוף האדם. אבל כאשר הוא עוסק בד בבד, ואינו מוציא השכל אל אחר להיות שכל נבדל מן הגוף, אינו מתחכם כלל". וזהו בבחינת מגילה יד: "מיני ומינך תסתיים שמעתא", ופירש רש"י שם "כלומר, על ידי ועל ידך תתפרש אמיתו של דבר". ובאבות פ"א מ"א אמרו "והעמידו תלמידים הרבה", ובדר"ח שם קמו. כתב: "כי האדם אין לו שכל ברור בענינים העמוקים, כי שכלו עומד בחומר, וצריך אל רבוי תלמידים, עד שבזה אפשר לו להגיע אל השכל האמתי. ולפיכך אמר 'והעמידו תלמידים הרבה', שלא יבא לטעות, כמו שאמרו ז"ל 'חרב על הבדים ונואלו', חרב על שונאי ישראל העוסקים בתורה בד בבד". וראה למעלה הערה 1294, ולהלן הערה 1544.

« רש"י על מגילה י״ד ע״ב:י״א רש"י על מגילה ט״ו ע״א:א׳ »