רש"י על מגילה י׳ א:ו׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על מגילה י׳ ×¢×´×:ה׳ רש"י על מגילה י׳ ×¢×´×:ז׳ »

1 רש״ש פתח ↗

רש"י ד"ה קלעים. משבאו שם בימי כורש כו' ועד כ"ב שנה כו' בשנת שלש לדריוש. תמוה עי' לקמן טו בפי' ד"ה בשנת שתים "שנתבטלה המלאכה זה י"ח שנה כו'" וע"ע ס"ד יא ור"ד יב ומקרא מלא ושיצי' ביתה דנא כו' עד שנת שת לדריוש מלכא לכן נ"ב דט"ס הוא וצ"ל בשנת שש לדריוש:

2 מעשי למלך על משנה תורה, הלכות בית הבחירה פתח ↗

א' מקום שהי' בעלי' מכוין על קהק"ד וכו'. והנה בפסחים דף פ"ו פליגו בהא דחד אמר פעמים בשבוע וחד אמר ביובל וכ' הכ"מ דפסק כן יען דסברא ממוצעת ותויו"ט פ"ד דמידות עליו דאין דעת שלישית מכרעת ועוד דהו"ל לפסוק לחומרא ולכן כ' דפסק כת"ק ולי קשה דהנה ביומא דף י"ד איתא מזוזת יחיד נבדקת פעמים בשבוע ושל רבים פעמים ביובל ופירש"י דבשל רבים אי באנו להטריח עליהן יאמרו שיעשו והנה לפי"ז מ"ד דסובר בהיכל פעמים בשבוע אתיא לכאורה כמ"ד דבמזוזה ג"כ צריך פעמים בשבוע דמקדש הוה כשל רבים רק דסובר דל"ש בהא חששא שכ' רש"י דאם נחמיר עליו יאמר דיעשה חבירו דתיקון בדק הבית מוטל יותר על כהנים מעל ישראל כי ישראל א"י ליכנס וכש"כ לפמש"כ תוי"ש שם דשל רבים משום סכנה וזה ל"ש בהיכל ומ"ד דס"ל פעם אחת בשבוע דלא שכיח שיתקלקל כ"כ כמו במזוזה וא"כ רבינו דפסק בפ"ה ממזוזה דנבדקת פעמים בשבוע הי' לו להחמיר בכאן פעמים בשבוע ולכן נראה כמש"כ הכ"מ דהוה סברא ממוצעת ומה שהקשה דהו"ל לפסוק להחמיר סובר רבינו כיון דבאמת בשל רבים במזוזה מקילין רק פעמים ביובל וא"כ ת"ק דמחמיר כאן דלא סגי פעמים ביובל אף דהוה של רבים משום דכאן ל"ש הא"ט דפירש במזוזה אבל עכ"פ אין לנו להחמיר בשל רבים כמו במזוזה דיחיד להצריך פעמים בשבוע: ב' מצוה שיהא הנכנסין כהנים תמימים. והוא תוספתא פ"ק דכלים הביאו רבינו בפי' המשנה פ"ד דמידות והנה ראיתי להחכם מהרי"א מלכים ח' כ' סמך לדין זה מקרא דכתיב ויביאו הכהנים את ארון ברית ד' אל מקומו אל דביר הבית אל קודש הקדשים כ' הנה בזה המקום לא הסכימו שישאו אותו הלוים לפי שהי' הכונה להביא לבית קדהק"ד אשר לא הותר להכנס שמה כי אם הכה"ג ביוהכ"פ וכאשר לא הי' אפשר שהכ"ג לבדו ישאו הארון הי' ראוי יותר שיכנסו הכהנים משיכנסו שם הלוים ומזה המקום למדנו כי כשיבוא ההכרח לתקן בית קדק"ד שראוי שיתוקן ע"י כה"ג ואם לא נתיר זה תחילה לכהנים הדיוטים ואם אין אחד מהם יודע לתקנו נתיר זה ללוים וכן ממדריגה אל מדריגה שפלה ממנה וכמו שהביא רבינו פ"ז בהב"ח עכ"ל: והנה בהך דעדיות דא"ר אליעזר שמעתי כשהיו בונין בהיכל עשו קלעים להיכל שבהיכל בונין בחוץ ופירש"י שלא יזונו עיניהם מן ההיכל וקשה לי דהנה דיומא דף נ"ד בהא דאיתא שם שהיו מגלין להם את הפרוכת והכרובים ויקשה איך שרי להו לזון עיניהם מכותלי הק"ק אשר שם היו הכרובים דצורתא ועיין במהרש"א שם שהקשה כהא"ג אהא דפריך אלא במקדש שני מי היו כרובים והקשה במהרש"א אי במקדש שני הא אמרת נתגרשה חזרה לחיובתה וא"כ איך הורשו לראות את הכרובים הא כתיב ולא יבואו לראות כבלע הקודש וכתב במהרש"א דלמאי דמוקי בכרובים דצורתא ניחא דבהני לא נאמר ולא יבואו לראות כבלע ואמנם להנ"ל אכתי יקשה הא עכ"פ אסור לזון עיניהם מכותלי ק"ק אך במגילה דף י' פירש"י באמת באופן אחר דבונין בחוץ שלא יכנסו בונין לתוך ההיכל משמע אבל ההזנה מכותלי ההיכל מותר והיינו כדמוכח מהך דיומא כנ"ל ועיין סנהדרין דף ז' דעתה דלא עזיזא חיבתן נאמר איזה בית אשר תבנו לי ע"ש במהרש"א דהקשה דמתחיל במקדש ומסיים באיזה בית אשר תבנה לי ולענ"ד נראה דקאי אזמן בית שני דלא עזיזא חיבתן וע"ז אמר איזה בית אשר תבנה לי רק דקשה מהך דיומא דאמרו דחזרה לחיבתה ועמש"כ בפ"א מבהב"ח: ג' טמא ובע"מ יכנס בע"מ ואל יכנס טמא שהטומאה דחוי' בציבור. ופי' הכ"מ שהוא טעם להחמיר בטמא דלכן יכנס בע"מ דלא כרב דסובר יכנס טמא דאישתרי בק"צ בטומאה דזה רק למ"ד ט"ה בציבור ובכ"מ וכן במל"מ הביא קרית ספר שגריס יכנס טמא דט"ד והוא טעם להקל משום דאי הגי' דאל יכנס טמא למה נתן טעם לשלילת כניסת טמא ולא נתן טעם לכניסת בע"מ ולי קשה טובא לגי' זו דיכנס טמא שט"ד דהנה זה שנכנס לקד"ק וכן להיכל דרך גגות כמש"כ רבינו הנה הכניסה מה"ת שרי כמבואר בפ"ג מבאמ"ק ורק חייב אשהי' בטומאה והנה זה שייך בטמא אבל בע"מ שנכנס דרך גגות דפטור אביאה אשהי' לא מחייב כדמוכח מדברי המשל"מ פ"ג דביאמ"ק דכל שהוא משום ביאה ריקנית א"ח אשהי' ובע"מ רק משום ביאה ריקנית חייב כמש"כ בשעה"מ פ"א מבמ"ק וגם בלא"ה לא מצינו כלל איסור שהי' רק בטומאה כדאיתא בשבועות דף ט"ז וא"כ איך יכנס טמא הא אי יכנס בע"מ ליכא איסור כלל דרך גגות דאין דרך ביאה ואשהי' לא מחייב אבל בטמא מתחייב אשהי' ועוד דבע"מ שנכנס להיכל רק בלאו ורמב"ן סובר אפי' לאוו ליכא עשעה"מ פ"א מבאמ"ק וא"כ למה יכנס טמא שהיא בכרת ועוד יקשה דבטומאה האסור כניסה אף לעזרה ובע"מ מותר ליכנס בעזרה א"כ למה יכנס טמא דעושה איסור מיד בכניסה לעזרה וע"כ לומר כיון שבאמת נכנסין דרך גגין לא דרך העזרה א"כ האיסור לטמא ובע"מ מתחיל בשוה א"כ שוב יקשה הא בע"מ אין עובר אשהי' ועוד דבע"מ דאין האיסור משום ביאה ריקנית א"כ כשנכנס לתקן ליכא ביאה ריקנית כיון דהוא לצורך וכמש"כ לעיל משא"כ בטומאה שהוא אף בעזרה א"כ אין האיסור משום ביאה ריקנית וא"כ להגי' דט"ד עדיף יקשה שיכנס בע"מ דליכא איסור כלל ועוד הא בבע"מ בכניסה להיכל רק בלאוו ובטמא בכרת ומוטב שיכנס בע"מ דבלאו וא"כ מכל זה מוכח דהגי' יכנס בע"מ ואל יכנס טמא שט"ד נכונה: ואמנם נראה לישב הגי' דט"ד עדיף כיון שאין כאן רק בע"מ וטמאים דהא אי דליכא רק כהנים טמאים א"כ קרבנות ציבור דהיינו תמידין באים בטומאה וט"מ מותר ליכנס לעזרה בלא"ה לצורך עבודה ובפסחים דף צ"ה איתא דאם קרבן פסח בא בטומאה ומותרין ליכנס לעזרה אם דחקו ונכנס להיכל ג"כ פטורים משום דהיכא דקרינן בי' אל מחוץ למחנה תשלחום דהיינו לעזרה קרינן בי' וישלחו מן המחנה מן ההיכל וא"כ כשנכנסין דרך גגות אף דשוהין בה ליכא אפי' עשה כיון דאין משתלחין מעזרה אין משתלחין מהיכל ושפיר כ' רבינו דיכנס טמא דט"ד ואין הכוונה דט"ד בעלמא וקיל אלא הכונה דעתה הוא דנדחה הטומאה דליכא איסור כלל כיון שאין רק טמאים ובע"מ ע"כ יעשו קרבנות תמידין בטומאה ואין משתלחין מעזרה גם מהיכל אין משתלחין לכן כשנכנסין דרך גגות אפי' עשה ליכא והוא דבר נעים ב"ה: והנה לכאורה יש סתירה לדברינו מדברי הצל"ח פסחים דף ס"ז דר"א דריש בשעה שאין ט"מ משתלחין גם זב ומצורע אין משתלח והוא שעה שק"פ בא בטומאה והקשה א"כ בכל יום כשמקריבין תמיד בטומאה אין ט"מ משתלח ולכן העלה שם דרך בק"פ ט"מ אין משתלחין אבל בהקרבת תמידין אין משתלחין רק אותן צריכין להקרבה אבל ישראלים טמאים משתלחין ולא נקרא שעה שאין ט"מ משתלחין א"כ לכאורה גם דרשא זו דבשעה שקרינן אל מחוץ למחנה תשלחום קרינן בי' וישלחו מן המחנה ג"כ ל"ש אבל לק"מ חדא דעכ"פ באותן הכהנים הנכנסין לעזרה להקרבה באלו לא קרינן אל מחוץ למחנה תשלחום דהיינו עזרה לכן גם לא קרינן בהו וישלחו מן המחנה מן ההיכל ופטורין כשנכנסו להיכל לכן כשנכנסו דרך גגין אף עשה ליכא ועוד דבאמת יש תשובה לדברי גאון הצל"ח דגם בכל יום אין משתלחין ט"מ אפי' זבים כשתמיד קרב בטומאה דהרי בפ"ד דתענית אמרו במשנה וכי תעלה על דעתך שקרבין של אדם קרב ואין עומדין על גביו לכן התקינו מעמד וכן כ' רבינו בפ"ו מכהמ"ק א"כ פשיטא דקודם שתיקנו מעמד הי' מצוה על כל ישראל לעמוד על קרבנם וכן עתה אם רוב ישראל נטמאו או אי כהנים טמאים אנשי מעמד הטמאים מותרין לעמוד ע"ג והוה באמת בשעה שאין ט"מ משתלח בכל יום כשתמיד בא בטומאה ע"י כהנים אז מותר לעמוד גם זר טמא בשעת הקרבה כיון דמצוה לעמוד על קרבנו ותמיד קרבן כל ישראל היה א"כ ה"ה דשייך דרשא זו בק"ת שעה דלא קרינן בי' אל מחוץ למחנה לא קרינן בי' וישלחו מקצת מחנה וכן מוכח מדברי הרמב"ן בפ' מטות שכ' דלא נשתלחו ישראל מן המחנות יען דהי' רוב ישראל טמאים ולכאורה יתמה דרק לענין הקרבה מצינו ט"ד אבל לא לענין שילוח וכבר הקשה לי כן דודי הרב המאה"ג מו"ה ישראל יודא נ"י מט"מ היושב על מדין בק"ק אונגוואר והשבתי לו עפ"י דברים האלו כיון שישראל וכהנים טמאים התמיד קרב בטומאה ומצוה לישראל שיעמדו על קרבנם ולכן אין ט"מ משתלחין ומוכח דלא כצל"ח: והנה גי' הכ"מ דיכנס בע"מ ואל יכנס טמא שט"ד ובמשל"מ הקשה דבגמ' נתן ר"א טעם דיכנס בע"מ דאישתרי באכילת קדשים וא"כ למה נתן רבינו טעם על שלילת כניסת הטמא ולא נתן הטעם דיכנס בע"מ דאישתרי באכילת קדשים כדאיתא בגמ' ונראה לישב דעוד קשיא לי דתחילה כ' רבינו מצוה בכהנים תמימים לא מצאו תמימים יכנסו בע"מ ואם לאו יכנסו ישראל א"כ משמע כשיש כהן בע"מ יכנס ואל יכנס ישראל ואח"כ כ' מצוה בטהורים לא מצאו טהורים יכנסו טמאים משמע שרק בליכא אף ישראל טהור אז יכנסו טמאים וא"כ יקשה למה כהן בע"מ עדיף מזר שאין בע"מ וכהן טמא גרע מזר טהור ובגמ' דעירובין לא משמע הכי אלא דלל"ק לא יכנסו טמאים בשום אופן רק יכנס זר שאין בע"מ ואין טמא ולל"ב אל יכנס ישראל בשום אופן רק יכנס כהן טמא ולכן אומר לישב דרבינו לשיטתו מוכרח לפרש כן דהנה רבינו סובר בפ"ג מאבל דהמטמא כן לוקה והבאתי ראי' לשיטתו דבנזיר רפ"ג כה"ג אמרינן כה"ג ונזיר יטמא ונזיר יטמא כהן והקשה בשעה"מ ה' שחיטה אמאי הא בנזיר יש ג' לאווי כמש"כ רבינו בריש נדרים ובכהן ליכא רק לאו אחד ולהנ"ל ניחא כיון דמוזהרין שלא לטמא כהן לכן יטמא נזיר דמוזהר על טומאת הכהן אבל אין מוזהר על טומאת הנזיר וכן איתא ביבמות דף פ"ד וקדשתו דפנו בע"כ א"כ צריך הנזיר לקדש הכהן ולא לטמאו רק יטמא הוא ואל יטמא כהן והנה לפי"ז יקשה איך כהן טהור נכנס להוציא טומאה בשלמא לתקן ניחא הא כשנכנס נטמא בטומאת אוהל או משא דבכל טומאת אמרו כן וא"כ מוטב שיכנס ישראל או לוי כדי שלא יטמא הכהן בכניסתו ואנו מוזהרין על קדושתו וטהרתו וכן למה לא יכנס כהן טמא כשיש טהור דנכנס כהן טהור מוטב שיכנס כהן טמא דאי יכנס כהן טהור אנו מטמאין אותו והרי מצוה שלא לטמאו אך י"ל דרבינו פ"ד מביאת מקדש כתב המכניס איש טמא שרץ לוקה ויליף מהך דעירובין א"כ א"ש דאמרינן יכנס טהור ואל יכנס טמא דא"ל זה טמא מכבר וזה אין טמא והרי מצוין שלא לטמאו א"כ אם נכנס הטהור אנו מטמאין אותו לזה אמרינן להיפוך הרי מצווין שלא להכניס טמא למקדש וא"כ כשנאמר יכנס טמא ואל יכנס טהור הרי כמכניסין איש טמא למקדש ובזה א"ש דרבינו כ' דיכנס זר טהור ואל יכנס כהן טמא משום דרבינו לשיטתו דסובר דמכניס טמא שרץ לוקה א"כ מוטב שיכנס זר דאין אנו עוברין כשמכניסין זר למקדש ולכן עדיף שיכנס זר מכהן טמא ולפי"ז כהן ובע"מ פשיטא דבע"מ עדיף דהרי אפי' ישראל עדיף מטמא מכש"כ כהן בע"מ דעדיף מכהן טמא כיון דבע"מ עדיף וזר עדיף מכהן ורק אפ"ה סובר רב דיכנס טמא יען דאישתרי בק"צ אבל כיון דסבירא לן דדחוי' ממילא אל יכנס טמא רק בע"מ דבע"מ אין אנו מוזהרין שלא להכניס אבל על טמא אנו מוזהרין שלא להכניסו א"כ פשיטא דיכנס בע"מ ואל יכנס טמא ואולם רב אלעזר דצריך לטעם דאישתרי באכילה לכן יכנס בע"מ והכוונה כמש"כ לעיל בדין כ' כיון דאוכל בקדשים א"פ עדיין כהונתו עליו ול"ה כמו זר ולכן יכנס הוא ואל יכנס טמא והיינו דהוא קאי ג"כ למאי דסבירא לגמ' דיכנס טמא ואל יכנס ישראל וסובר דל"א דאנו מוזהרין שלא להכניס כהן ט"ש וא"כ לכן אף דט"ד הוה נכנס טמא ולא בע"מ אי לאו דיש סברא להיפך בבע"מ דאישתרי באכילת קדשים אבל רבינו דפסק כשמואל דמכניס ט"ש למקדש לוקה וכמו שכ' במקומו דכן מוכח גם מירושלמי דנזיר א"כ פשיטא דיכנס בע"מ אף אי ליכא טעמא דבע"מ אישתרי רק כיון דט"ד אין מכניסין את הטמא דליכא שום איסור כלל רק כיון דט"ד לכן לא יכנס טמא רק בע"מ שאין מוזהרין על כניסתו וא"כ נתישב קו' המשל"מ דבגמ' הוצרך ר"א לטעם דאישתרי בקדשים משום דלית ליה דשמואל דמוזהרין שלא להכניס טמא למקדש לכן צריך טעם דאישתרי בקדשים אבל לרבינו דסובר דמוזהרין שלא להכניס טמא למקדש א"כ בלאו טעמא דאישתרי בע"מ באכילת קדשים אמרינן יכנוס בע"מ דאין אנו מוזהרין על כניסתו כיון דט"ד בציבור ודברי רבינו נכונים: שוב ראיתי בס' התורה והמצוה פ' אמור שכ' לישב למה לא כתב רבינו הטעם דבע"מ אישתרי באכילת קדשים וז"ל ולמש"כ ניחא דמ"ש ר' אלעזר הטעם דבע"מ נכנס משום דאישתרי הוא דוקא לברייתא דרב כהנא דכהן טמא קודם לישראל טהור וא"כ קשה למה בע"מ טהור עדיף מכהן טמא לא יהי' רק כישראל לזה צריך הטעם דבע"מ עדיף מישראל שאוכל קדשים אבל למש"כ רבינו דישראל טהור קודם לכהן טמא וא"צ כלל לטעם דאוכל בקדשים: והנה בפ"ט מתרומות ר"ט אומר לא ילקוטו אלא עניי כהנים שמא ישכחו ויתנו לתוך פיהם אמר לו ר"ע א"כ לא ילקטו אלא טהורים וקשה לי הא מהך דעירובין נשמע דיכנסו טמאים ואל יכנסו זרים א"כ יותר יש להחמיר בזרים מבטהורים והתירו לטמאים כהנים ולא התירו לזרים א"כ מ"ק ר"ע דא"כ לא ילקטו אלא טהורים וצ"ע: ד' וכל הנכנסין להיכל לתקן יכנסו בתיבות אם אין תיבות יכנסו דרך פתחים. והקשה בכ"מ בגמ' איתא דרק בקד"ק כן ומנ"ל לרבינו שגם בהיכל אמרינן כן ונראה לישב דבפסחים דייק מינה רבא דאי אפשר ומכוין אסור ודחי אביי דמעלה עשו בקדשים אבל רבא סובר דמהדין אסור דאף קול ומראה אין בו משום מעילה עכ"פ איסורא איכא ואיני משום מעילה והנה אביי דייק מריב"ז שהי' יושב ודורש בצילו של היכל דאי אפשר ומכוין שרי ורבא דחי דלתוכו עשוי ופירש"י דהוה שלכדה"נ והקשה במשל"מ פ"ה מיסה"ת כיון דרבא סובר דמראה וריח עכ"פ אסור מדרבנן לכן אף בא"א ומכוין אסור ולא התירו משום צורך א"כ מאי תי' שאני היכל דלתוכו עשוי הא שלכדה"נ אסור עכ"פ מדרבנן ותי' בשעה"מ דשאני צל דאין בו ממש דרק מדרבנן אסור כמו שלהבת של ע"ז לכן שלכדה"נ באיסור דרבנן לגמרי שרי אף מדרבנן חזינן דלרבא הא דבהיכל שרי יען דלתוכו עשוי והוה שלכדה"נ הא לא"ה הוה אסור דא"א ומכוין אסור ואפי' בהיכל ולא בלבד בקדק"ד דאין משום מעלה ואף דצל ג"כ אין בו ממש כמו מראה אפ"ה הי' אסור אף בהיכל ולכן צריך לטעם דלתוכו עשוי והוה שלכדה"נ בדרבנן שרי וא"כ מינה להנות בהיכל בפנים במראה אסור מדינא א"כ מוכח דאף בהיכל אסור להנות ע"י המראה דאי נאמר דרק משום מעלה ורק בקדק"ד אסור אבל בהיכל שרי ליכנס דלא עשו מעלה בהיכל ואף דעכ"פ מראה אסור מדרבנן כיון דהוא לצורך לא אטרחהו רבנן בהיכל ושנאמר דרבא מודה לאביי דבהיכל לצורך שרי דלא אטריחהו רבנן למה צריך לטעם דלתוכו עשוי הא גם שם כיון דרק צל שאין בו ממש א"כ רק מדרבנן לא אטריחהו רבנן אע"כ דבכניסה להיכל ג"כ דוקא בתיבות ול"א דלא אטרחהו רבנן דגם בקדק"ד אין משום מעלה רק מדינא אסור דא"א ומכוין אסור אף בדרבנן ולכן צריך לטעם דצל היכל דלתוכו עשוי והוה שלכדה"נ שרי אף מדרבנן ואביי סובר דא"א ומכוין שרי ולכן בצל היכל שרי וה"ה בפנים ורק בקדק"ד משום מעלה אסור ולדידי' דרק משום מעלה לכן דוקא בקדק"ד בעינן שיכנסו בתיבות אבל בהיכל לא עשו מעלה דאי בהיכל ג"כ מעלה עשוי א"כ למה ישב ריב"ז בצל היכל דעכ"פ משום מעלה ליתסר וא"כ מוכח רק לאביי יש חילוק בין היכל לקדק"ד אבל לרבא דמדינא אסור ול"א דלא אטריחהו רבנן גם בהיכל אסור ול"א הא"ט דלא אטרחהו רבנן ואסור אף דלצורך כגון לתקנו ובצל היכל רק שרי דלתוכו עשוי א"כ לפי"ז שפיר כ' רבינו גם הנכנסין להיכל לא יכנסו אלא בתיבות כיון דהלכה כרבא דא"א ומכוין אסור כמש"כ רבינו בפ"י ממא"ס והבן אך אכתי יקשה דהנה לכאורה יש להקשות הא הוה מחובר ובמחובר אין מעילה וא"כ קשיא לרבא דסובר דמדינא אסור הא הוה מחובר ואף אי נאמר במחובר אסור עכ"פ מדרבנן כש"כ הרשב"א הביאו הב"י הא גם מראה דרבנן והוה תרתי דרבנן דשרי דבדרבנן לא אסרו מראה כדמוכח מהא דירושלמי דבוררת חיטין בשמחת בית השאבה עיין שבת דף כ"ב ופנ"י שם וע"כ רק משום מעלה אסור ובשעה"מ הקשה כהא"ג לאביי מ"פ מהיכל הא הוה מחובר ורק דרבנן א"כ כיון דצל אין בו ממש א"כ בדרבנן לא נאסר צל שאין בו ממש ולתרץ נאמר דסובר כרב דבתלוש ולבסוף חיברו הוה כתלוש ואסור לענין לע"ז וה"ה לענין הקדש בבנאו ואח"כ הקדישו מועלין וא"כ אף דהוא רק צל עכ"פ מדרבנן אסור וכן לרבא דמשני לתוכו עשוי י"ל לשיטתו בחולין דף י"ב תלוש ולבסוף חיברו הוה כתלוש לענין ע"ז ולשחיטה ולכן צריך לטעם דלתוכו עשוי ולכן סובר הא דיכנס בתיבות בקדק"ד ג"כ מדינא כיון דהוה כתלוש: ובזה א"ש ג"כ קו' הצל"ח דלל"ק דאביי לא אפשר ומכוין לכ"ע אסור א"כ יקשה הא דריב"ז וא"ל דלתוכו עשוי שרי הא לאביי שלכדה"נ אסור בקדשים דל"כ אכילה בגופי' כדאית ליה לעיל לענין כה"כ ולפמש"כ דלל"ק י"ל דאביי יסבור דלא כרב ובמחובר רק דרבנן א"כ צל בדרבנן שרי וכאן לל"ב הוא דסובר אביי כרב דתלוש ולסוף חיברו כתלוש ואסור מה"ת ורק כיון דצל הי' לכן רק מדרבנן אסור ושפיר מוכח דא"א ומכוין עכ"פ שרי דאל"ה אסור מדרבנן צל במחובר כיון דבנהנה ממחובר ממש מה"ת אסור וא"כ מעתה יקשה לרבינו דפסק בפ"ו ממעילה דלא כרב אלא דבנאו ואח"כ הקדישו לא מעל וא"כ הוה מחובר ומדרבנן אסור והא דאסור ליהנות ממראה קדק"ד רק מעלה א"כ שוב קשה רבינו דגם בהיכל אסור הא ע"כ רק בקדק"ד אסור משום מעלה ועוד יש לתמוה דרבינו פ"ו ממעילה כ' דצל אילן ושובך אין מועלין יען דמחובר והיינו בבנאו ואח"כ הקדישו והקשה המשל"מ פ"ה מיסה"ת דבגמ' איתא הטעם יען דלתוכו עשוי והוה שלכדה"נ וא"כ איך קאמר יען דהוה מחובר ולמה כ' רבינו טעם אחר והעלה המשל"מ דבאמת אין הטעם משום דמחובר רק משום שלכדה"נ ובשעה"מ כ' דטעמו משום דצל אין בו ממש ולישב זאת נאמר לכאורה יען דרבא קאי בשיטת רב דבנאו ואח"כ הקדישו מעל לכן אמר משום דלתוכו עשוי אבל לדידי' דלא פסק כרב א"צ לטעם דלתוכן עשוי אלא כיון דמחובר לא מעל וא"כ בקד"ק רק מעלה וא"כ איך כ' רבינו שגם בהיכל כן: ועוד יפלא דרבינו בפ"ו ממעילה כ' דלכן בונין בחול כדי שלא יבוא לידי מעילה ע"י צל או ישיבה א"כ מוכח דלא מהני הטעם דלתוכו עשוי שאין מועלין בצילו וע"כ יען אי הקדישו תחילה א"כ אסורין מה"ת לכן לא מהני הטעם דלתוכו עשוי ולכן בונין ואח"כ מקדישין וא"כ דסובר דל"א הסברא דלתוכו עשוי וע"כ הך דריב"ז דיושב בצילו של היכל יען דבאמת בנאו ואח"כ הקדישו לכן אין אסור במחובר וא"כ כניסה להיכל לאומנין ג"כ שרי מטעם זה דמחובר מדרבנן ומראה ג"כ דרבנן הוה תרתי דרבנן ורק בקדק"ד הוה מעלה וקשיא שוב א"כ למה כ' רבינו הדין גם בהיכל ויותר יקשה הא נהי דאי מקדישין תחילה מועלין בו היינו בממשו אבל צל אין בו ממש ורק דרבנן א"כ כיון דלתוכו עשוי הוה שלכדה"נ בדרבנן שרי לגמרי וא"כ יקשה אמאי אין מקדישין תחילה כיון דאין לחוש שישבו בצילו וע"כ לישב נאמר דהנה בצל"ח כ' לאביי לשיטתו דסובר היכא דלא נאמרה אכילה בגופו שלכדה"נ אסור לכן גם בקדשים אסור כמו בב"ח ולרבא ל"א הסברא דלא נאמר אכילה בגופו והקשה ע"ז כיון דפסק רבינו כרבא א"א ומכוין אסור ע"כ מוקי דריב"ז משום דלתוכו עשוי ושלכדה"נ שרי אף דלא כתיב בי' אכילה וא"כ איך פסק בב"ח דשלכדה"נ אסור ונראה לישב דבאמת רבינו פסק גם בקדשים שלכדה"נ אסור מדכ' בה' מעילה שמא ישבו בצילו בונין ואח"כ מקדישין והא דריב"ז שאני דלהלכה דבונין ואח"כ מקדישין יש לו דין מחובר ורק מדרבנן אסור וצל ג"כ דרבנן הוה תרתי דרבנן ושרי ודו"ק אלא דיקשה למה פסק דגם להיכל לא יכנס אלא בתיבה הא כיון דמדינא שרי אין אסור רק בקדק"ד משום מעלה וכן יש להוכיח דלרבינו שלכדה"נ בקדשים אסור כיון דבפ"א ממעילה כ' דלוקין על הנאה בפרוטה א"כ ה"ה בשלכדה"נ כמש"כ הה"מ פ"י ממא"ס דכל הנאה שלכדה"נ ולכן אין לוקין על הנאה ג"כ אבל בהקדש דלוקה על הנאה לוקה גם שלכדה"נ ועוד כיון דלא תליא רק בפרוטה שפיר חייב בשלכדה"נ: ועוד קשה לי דבשקלים פ"ח תנינן דשוטחין פרוכת החדשה כדי שיראו מלאכתה נאה ויקשה בשלמא אי רק משום מעלה אסרו בקדק"ד א"ש דפרוכת שנטלה ממקומה אין לה דין קדק"ד שפיר רשאין להנות ולראות מלאכתה דמראה אין בה מעילה ורק משום מעלה אבל בפרוכת לא עשו מעלה אבל אי נאמר בהיכל ג"כ אסור ואיני משום מעלה א"כ אמאי שרי ליהנות בראיית הפרוכת ועי' יומא דף נ"א פרוכת פרופה לצפון משמע קצת דרק בקדק"ד קפידא שלא לראות להדי': והנה לכאורה יש לישב דרבינו סובר בהיכל ג"כ שייך מעלה ולא מדינא רק משום מעלה כמו בקדק"ד והא דריב"ז ישב בצילו של היכל ולא עשו מעלה היינו מבחוץ אבל בפנים עשו מעלה והוכיח רבינו כן משנה ערוכה בעדיות והובא בשבועות דף ט"ז דר"א סובר בונין בהיכל קלעים מבחוץ ופירש"י שלא יזונו עיניהם מן ההיכל שגם בהיכל שייך מעלה זו וקשיא טובא דרש"י פי' דקאי אבנין עזרא והא שמואל אמר דבונין ואח"כ מקדישין שמא יהנו מצילו א"כ למה הי' בונין קלעים מבחוץ ובוודאי דוחק לומר דר"א לית ליה לדשמואל דא"כ איך פליג שמואל אר"א ולתרץ זאת מפרש רבינו דלא כפירש"י דקאי כשהיו בונין בימי עזרא אלא קאי אזמן הבית כשנפל מקצת מחיצות והי' צריכין לתקן הי' בונין קלעים מבחוץ דמבפנים א"א דיהנו בראייתן מן הכתלים שלא נפלו ואולי קאי אימי הורדוס דאפשר שלא סתר כל הכתלים וע"ז אמר כשהי' בונין בהיכל וכשמ"כ בפ"ו דבלא"ה רבינו מפרש דהאי מקריבין אעפ"י שאין בית קאי אימי המקדש כגון בימי הורדוס וסובר דדוחק לומר דר"א כרב דמועלין במחובר ולכן סובר דע"כ משום מעלה אסור ושייך מעלה גם בהיכל ונראה ראי' לשיטת רבינו דרק הא דר"א משום מעלה מדקאמר בשבועות דקלעים לצניעותא בעלמא מהא מוכח דלא מדינא רק מעלה עשו גם בהיכל וריב"ז דישב בצילו של היכל ולא עשו מעלה היינו דבחוץ לא עשו מעלה אבל היכא דמדינא אסור לית לי' לרבינו הסברא דלתוכו עשוי ולכן בה' מעילה שפיר כ' דאי מקדישין תחילה יש לחוש שישב בצילו דאז יש מעילה מה"ת ואסור אף מבחוץ דשלכדה"נ בקדשים אסור וא"ש הכל ודו"ק: ה' אולם נראה לישב בדרך אחר דבאמת הקשה בלח"מ פ"ו מעירוכין דשם פסק רבינו דהדר בו מעל הרי דשייך מעילה במחובר וכ"כ תוס' בעירוכין דזה כרב א"כ רבינו דפסק בפ"ה ממעילה דלא כרב איך פסק דמעל השוכר אך י"ל דהנה בפ"ו ממעילה כ' רבינו בהניח ע"פ ארובה לא מעל עד שידור בו שו"פ ואין זה הנאה הניראות לעינים ודבריו לכאורה נגד שמעתתא דמעילה דף כ' דמוכח שם דאם דר בו חשוב הנאה הניראית לעינים ובארנו שם במקומו דרבינו מפרש דזה קאי אהא דנטל קורה ובנאו זה הוה הנאה הניראית לעינים אבל הניח ע"פ ארובה אף שדר בו ל"ח הנאה הניראית לעינים ולפי"ז י"ל הא"ט דדר בבית הקדש דלא מעיל במחובר דל"ה הנאה הניראית לעינים דההנאה שנהנה ממה שדר לא חשיב ניראות לעינים דהנה הא דמחובר אין מועלין היינו משום הא גופי' דאין בו ממש והיינו הנאה שאין ניראית לעינים והנה זה הוא רק שייך בדר בו סתם אבל בשוכר דנחית לשכירות א"כ רוצה להוציא שכר הקדש לחולין זה שפיר הנאה הניראית לעינים ול"ש דאין בו ממש ושפיר שייך בו מעילה אף לשיטת רבינו ומעתה א"ש כל הנ"ל די"ל דאף דהוה מחובר רק דרבנן לדעת רבינו אפ"ה צריך דלתוכו עשוי דל"ש לומר דהוה תרתי דרבנן צל ומחובר דז"א דהא מחובר ג"כ רק לכן הוה דרבנן משום דאין בו ממש א"כ רק חד דרבנן הוה דמשם אחד הן ורק שני מטעם דלתוכו עשו וכן הא דאסור ליכנס רק בתיבות ג"כ מדינא דל"ש לומר מחובר ומראה תרתי דרבנן כיון דמחובר ג"כ משום שאין בו ממש אסור מדרבנן והוה האיסור משם אחד דהרי היכא דהוה הנאה הניראות לעינים שייך מעילה אף במחובר ורק ע"כ משום שאין בו ממש א"כ חד דרבנן הוה וא"כ דמדינא אסור בדקדק"ד א"א ה"ה בהיכל אסור ליכנוס רק בתיבות ובזה א"ש הא דכ' רבינו דבמקדושין תחילה אסור לישב בצילו משום דאז הוה איסור תורה דכתלוש דמי לכו"ע ומועלין לכו"ע ולכן אף דלתוכו עשוי אסור דשלכדה"נ בקדשים אסור ודו"ק: ו' אמנם נראה לתרץ עוד דהנה אומר דבר חדש דאף דבמחובר אין מועלין היינו קדושת פה אבל בהקדישו ע"י חילול מועלין דאותו איסור מעילה שהי' על החפץ והמעות לא פקע כשחיללו על דבר המחובר ולכן חל איסור מעילה גם במחובר והארכנו בזה בפ"ו ממעילה והנה לפי"ז ל"ק מהיכל וקדק"ד דהוה מחובר וליכא מעילה דבר תורה דז"א כיון דבנין המקדש ממעות הקדש שמתחללין אחר שבנו כהא"ג שפיר מועלין דבר תורה ולכן צריך לטעם דלתוכו עשו אבל מבפנים באמת אסור ולכן אין נכנסין רק בתיבות והא דכ' רבינו דאי מקדישין תחילה חיישינן שימעול מצילו ול"א דלתוכו עשוי נראה לישב דהנה בשעה"מ פ"ה מיוה"ת הקשה רש"י דפי' לתוכו עשו והוה שלכדה"נ דבסנהדרין דף פ"ו כ' תוס' דשכדה"נ אסור בקדשים ולכן כ' לפרש הכונה דלב ב"ד מתנה שרק מבפנים יהא שייך איסור הנאת מעילה וא"כ לפי"ז י"ל דל"א לב ב"ד מתנה רק בבנאו ואח"כ הקדישו א"כ בשעת החילול מתנין שלא יהא בו מעילה רק מבפנים אבל בהקדישו ואח"כ בנאו ל"א לב ב"ד מתנין שלא ימעול מבחוץ כיון שכבר הי' על האבנים איסור מעילה קודם שבנאו ובאבנים ל"ש לחלק בין צד פנים לחוץ א"כ כהא"ג להפקיע איסור מעילה שהי' כבר ל"א לב ב"ד מתנין ודו"ק ובזה א"ש הא דבפ"ה ממעילה מחלק בשובך בין הקדישו תחילה ואח"כ בנאו או בנאו ואח"כ הקדישו דלא מעל יען דהוה מחובר והקשה המשל"מ דבגמ' אמרו טעם אחר דלתוכו עשוי ולפמש"כ ניחא דדוקא בהיכל דשייך לב ב"ד מתנין אמרינן דלתוכו עשוי משא"כ בשובך ל"ש לב ב"ד מתנין דזה רק שייך במקדש דהוה של רבים אבל לא בהקדש יחיד כדמוכח בשבועות דף י' ועיין תוס' שבת דף כ"א ובמשל"מ פ"ו מכהמ"ק ועמש"כ רבינו ריש זבחים בקרבן ציבור אמרינן דלב ב"ד מתנין והנה יש עוד לתרץ ולומר דבר חדש בבנה במקדש אף שבנאו ואח"כ מקדישין עכ"פ בונה לשם מקדש א"כ הוה כהזמנה בעת שהוא תלוש א"כ אף שההקדש לאחר שבנאו אפ"ה כהא"ג שפיר יש מעילה ודוקא בבנה לשם חצר בעלמא ואח"כ הקדישו כהא"ג לא מעל דמחובר ואח"כ הקדישו הוא וכמו בע"ז בבנאו לשם ע"ז נאסר אף דאין הקדש לע"ז כמש"כ רבינו פ"ד מאימ"ז ה"ד כמש"כ הלח"מ אפ"ה בבנאו מתחילה לשם ע"ז לכו"ע כתלוש הוה כמש"כ תוס' חולין דף ט"ז ד"ה לענין ע"ז דמשנה דמי שהי' כותלי סמוך לע"ז מייריא בבנאו מתחילה לשם ע"ז וערש"י בסנהדרין דף מ"ח גבי קבר בנין וכבר השיגו השעה"מ פ"ג מאישות א"כ כן י"ל לענין מעילה כהא"ג שפיר מועלין אף דבונין בחול ובזה יש להסביר דברי תוס' ב"מ שכ' דלכן מחללין על המחובר דכתלוש דמי דאי לאו הכי לעקור עומד ולהנ"ל מובן כיון דבנאו ע"מ שיהא הקדש ושיחללו עליו א"כ הוה כבנאו לשם כך ושפיר חל ההקדש ממילא ודו"ק וא"כ לפי"ז יש לישב ג"כ דברי רבינו דשפיר מועלין מה"ת בהיכל אף דמחובר וכן יש לפלפל עפ"י דברי שעה"מ שם דסובר דעכ"פ איסור תורה יש במחובר בהא ובה' מעילה נדבר עוד מזה והנה הכ"מ כ' לישב דברי רבינו דבתוספתא פ"ק דכלים משמע דאף בהיכל כן ונ"ל ראי' לדבריו דהרי רבינו בפ"ד כתב המשנה כצורתה לול הי' בקד"ק הרי דגם הוא מפרש דהמשנה אייריא רק בקדק"ד ומש"כ כאן גם בהיכל ע"כ יצא לו כן ממק"א מתוספתא הנ"ל: והנה הריטב"א בע"ז דף י"ב כתב וז"ל אע"ג דריחא למ"ה הני מילי במילתא דלאו לריחא עבידי וכי תימא הא קיימ"ל דאי אפשר ומכוין מותר והכא לא מתכוין להריח איכא למימר דהתם דרך העברה שרינן לי' אפי' לכתחלה אבל הכא דנסיב ויתיב איכא למימר מתוך שמעכב שם מתכוין ומתהני וכהא"ג כתב הר"ן לקמן דף מ"ז בהא דתנן לא ישב בצילה ה"ד ישיבה אבל לעבור דרך שם מותר וטעמא דמילתא דאפשר ולא מכוין מותר אלא דחיישינן שמא ישהא בישיבתו ואתי לכיונו אבל העברה בעלמא שרי יעיי"ש והר"ן כתב ולי נראה לומר דישיבה דאסור דוקא בדקא מכוין הא לא"ה שרי והנה נראה להביא ראי' לדברי הראב"ד והריטב"א מהא דאיתא בנדרים דף ל"ט דמבקר החולה אסור לישב גזירה שמא ישהא בישיבה ואפי' בעמידה הוה לן לגזור גזירה שמא ישהא כדאמר רשב"א שם דף מ"ב אלא כיון דלא שרינן רק בעמידה זכור הוא הרי דחיישינן בין בישיבה בין בעמידה שמא ישהא ואין שרי אלא דרך העברה בעלמא: אמנם ראיתי בספר מחכם ספרדי מו"ה חיים מודעי שכ' בה' מא"ס דדעת הר"ן דלא חיישינן שמא ישהא ויתכוין היכיא דהוא ממילא רק דחיישינן שמא יתקרב יותר כדי להנות יעו"ש אבל מהך דנדרים שכתבנו מוכח דגזרינן שמא ישהא אפי' היכא דל"ח שיבוא להתקרב יותר וצ"ע: ובהא דמסיק רבא בשמעתין עד כאן לא קאמר ר"י שאין מתכוין כמתכוין אלא לחומרא אבל מכוין וא"א לקולא ל"א וקשה לי מהא דאיתא במכשירין פ"ג ה"ה רבי יודא אומר א"א שלא לשמוח אלא עם עמד וכ' בתויו"ט דהכי קאמר לדבריכם שאמרתם דבשמחה לחוד סגי לא הי' לכם לומר אם שמח שהרי א"א שלא לשמוח אלא דשמחה לחוד לא סגי אבל צריך שיעמוד ומבואר ברע"ב דס"ל לר"י שאין המחשבה מועלת עד שיעשה מעשה לגלות המחשבה שבלב הרי דס"ל לר"י דאמרינן במכוין וא"כ כאין מכוין להקל וצ"ע ועמש"כ בפ"ח מכהמ"ק: לסיומא דהאי פירקא אזכרה עוד ענין אחר הצריך ביאור רב הנה בסוכה דף נ"ג איתא בשעה שכרה דוד שיתין קפה תהומא ובעי למשטפי עלמא אמר דוד מי איכא דידע דשרי למיכתב שם אחספא ונשדי בתהומא ומנח וכו' נשא אחיתפול קו"ח א"ל שרי והקשה בספר מאמר פתיל תכלת איך אפשר שכרה דוד שיתין בימי אחיתופל טרם שקנה מקום המזבח מארונה היבוסי שהי' בסוף ימי דוד והעלה שכל ירושלים הי' כבוש תחת יד דוד תיכף בתחלת מלכותו על כל ישראל ורק שארונה היבוסי הניחו שמה בתורת תושב לכן שפיר יכול לחפור כי מלך פורץ גדר ואין ממחין בידו רק שלא הי' רוצה ליקנות עדיין רק הכין מקום השיתין שיהא מוכן לכשיצטרך ורק אח"כ כשהוצרך לבנות המזבח ורצה שיהי' לכל ישראל חלק בזה המקום הוצרך ליקנות המקום בממון של כל שבטי ישראל שיהא לכולם חלק בו והביא ראי' מזוה"ק ויקהל וז"ל פתח ואמר הכל נתן ארונה המלך למלך וכי ארונה מלך הוי וכו' אלא דוד דכ' בי' כל מכה יבוסי ויגע בצנור וכו' ואיהו נטל ותפיס לירושלים ומדידי' הוה אמאי קנה בחספא ואי תימא אע"ג דהות ירושלים דידי' דדוד ההוא אתר אחסנתי' דארונה הוה עכ"ל אלא דהקשה ע"ז מהא דאיתא בירושלמי פ"ב דחלה הרי שכבשו חו"ל מניין שמצות נוהגת שם וכו' וא"ת מפני מה כבש דוד ארם נהרים ואין מצות נוהגת שם אמרו דוד עשה שלא כתורה התורה אמרה משיכבשו לארץ תהי' רשאים לכבוש חו"ל הוא לא עשה כן כי את היבוסי שהי' סמוך לירושלים לא הוריש א"ל הקב"ה סמוך לפלטרין שלך לא הורשת האיך אתה חוזר ומכבש ארם נהרים וארם צובה ולהנ"ל יקשה הא ע"כ גם היבוסי כבש דהא חפר השיתין כבר רק שהניח ליבוסי לדור בו וכתב לתרץ עפ"י גמ' חגיגה דף י"ז דהיתה רצועה מארץ העמים מפסקת בין יהודה וגליל והיא הנקראת ארץ החתי בערי הר אפרון והוא סמוך לפלטרין וכדכ' בקרא שופטים וילך האיש ארץ החיתי ויבן שם עיר ויקרא שמה לוז הוא שמה עד היום הזה ואותו האיש שבנה עיר לוז יבוסי הי' ושפיר קאמר סמוך לפלטרין שלך לא הורשת שנשאר שם רצועה מארץ וערי הר עפרון והם הי' סמוכים אצל מעין מי נפתוח ועיין רש"י מס' זבחים ס"ג דהיינו עין עיטם סמוך לירושלים אבל עיר היבוסי שפיר כבר כבשה קודם כיון שכרה שם השיתין:

6 קלעים להיכל - קא סלקא דעתך במקום חומות היכל שיהא מזבח הבנוי בעזרה קרוי אשר פתח אהל מועד שאלמלא כן לא היו מקריבין עד שיגמר הבנין והם התחילו להקריב קרבנות משבאו שם בימי כורש כמו שכתוב בספר עזרא ועד עשרים ושנים שנה אחרי כן לא נגמר הבית בשנת שלש לדריוש האחרון:

7 בונין מבחוץ - שהיו הקלעים פרושים לפנים מעובי החומה שלא יכנסו הבונין לתוך ההיכל:

« רש"י על מגילה י׳ ×¢×´×:ה׳ רש"י על מגילה י׳ ×¢×´×:ז׳ »