רש"י על ויקרא ז׳:ט״ו

« רש"י על ויקרא ז׳:י״ד רש"י על ויקרא ז׳:ט״ז »

15 שפתי חכמים פתח ↗

חגיגת י"ד. ואע"ג שרש"י פי' פרשת ראה גבי ולא ילין מן הבשר בחגיגת י"ד הכתוב מדבר, ולימד עליה שנאכלת לשני ימים ולילה אחת. י"ל שרש"י ז"ל פירש הכא אליבא דבן תימא, דאמר דחגיגה הבאה עם הפסח נאכלת ליום ולילה כמו הפסח, והא דקאמר לשני ימים וכו' הוא אליבא דרבנן, דפליגי עליה דבן תימא, וס"ל דהא דשלמים הבאים מחמת הפסח אינן נאכלים אלא ליום ולילה, היינו אותן שלמים שבאים ממותר הפסח כגון שהפריש מעות לפסחו וקנה בהן פסחו ונותרו מן המעות, שמאותן מעות יביא שלמים, וכיון דמכח פסח קאתו דינן כפסח לאכול ליום ולילה, ואין לתמוה היאך פירש כאן אליבא דבן תימא ולקמן אליבא דרבנן, שכן דרכו של רש"י בכמה מקומות בפירושו לפר' החומש:

15 רמב"ן על ויקרא פתח ↗

וּבְשַׂר זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו יֵשׁ כָּאן רִבּוּיִין הַרְבֵּה, לְרַבּוֹת חַטָּאת וְאָשָׁם וְאֵיל נָזִיר וַחֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁיִּהְיוּ נֶאֱכָלִין לְיוֹם וְלַיְלָה, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על ויקרא ז':ט"ו. וְאֵין זֶה נָכוֹן שֶׁחֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר נֶאֱכֶלֶת לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד כִּשְׁאָר שְׁלָמִים, וְכֵן שָׁנִינוּ בְּמַסֶּכֶת פְּסָחִים פסחים ע"א, "אֲשֶׁר תִּזְבַּח בָּעֶרֶב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן" דברים טז ד בַּחֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר הַכָּתוּב מְדַבֵּר שֶׁנֶּאֱכֶלֶת לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד, שֶׁכְּשֶׁהוּא אוֹמֵר שם "בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַבֹּקֶר" הֲרֵי בֹּקֶר שֵׁנִי אָמוּר. וְרַשִׁ"י עַצְמוֹ כָּתַב זֶה בְּסֵדֶר רְאֵה אָנֹכִי שם. אֲבָל בְּכָאן סָבַר הָרַב כְּדִבְרֵי בֶּן תֵּימָא פסחים ע, דְּאָמַר חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁהִיא בָּאָה עִם הַפֶּסַח הֲרֵי הִיא כַּפֶּסַח וְנֶאֱכֶלֶת לְיוֹם וְלַיְלָה, וְאֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת אֶלָּא צָלִי עַד חֲצוֹת וְאֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת אֶלָּא בַּלַּיְלָה, אֲבָל לְדִבְרֵי בֶּן תֵּימָא אֵינָהּ בָּאָה בְּרִבּוּיִין הַלָּלוּ, אֶלָּא שֶׁהִיא כַּפֶּסַח לְכָל דָּבָר, וְאֵינָהּ בָּאָה אֶלָּא מִן הַצֹּאן וְזָכָר וּבֶן שָׁנָה, מִדִּכְתִיב שמות לד כה "וְלֹא יָלִין לַבֹּקֶר זֶבַח חַג הַפָּסַח" וְכו' כִּדְאִיתָא הָתָם. אֲבָל כָּתַב הָרַב זֶה מִבָּרַיְתָא הַשְּׁנוּיָה בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים פרק יב א, דְּקָתָנֵי "וּבְשַׂר זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ יֵאָכֵל", הֲרֵי זֶה בָּא לְלַמֵּד עַל הַנֶּאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד שֶׁיִּהְיוּ נֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד, אֵין לִי אֶלָּא תּוֹדָה, וּמִנַּיִן לְרַבּוֹת הַלֶּחֶם, תַּלְמוּד לוֹמַר "קָרְבָּנוֹ", וּמִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת הַוְּלָדוֹת וְאֶת הַתְּמוּרוֹת, תַּלְמוּד לוֹמַר "וּבְשַׂר", וּמִנַּיִן לְרַבּוֹת חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת, תַּלְמוּד לוֹמַר "זֶבַח", וּמִנַּיִן לְרַבּוֹת שַׁלְמֵי נָזִיר וּשְׁלָמִים הַבָּאִים מֵחֲמַת הַפֶּסַח, תַּלְמוּד לוֹמַר "שְׁלָמָיו", זוֹ הִיא הַבָּרַיְתָא הַזּוֹ, וּפֵרֵשׁ הָרַב בִּשְׁלָמִים הַבָּאִים מֵחֲמַת הַפֶּסַח שֶׁהִיא חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁהִיא בָּאָה עִם הַפֶּסַח. וְכֵן מָצָאתִי בְּמַסֶּכֶת פְּסָחִים בְּפֶרֶק מִי שֶׁהָיָה צו, שֶׁפֵּרֵשׁ בִּשְׁנֵי לְשׁוֹנוֹת בִּשְׁלָמִים הַבָּאִים מֵחֲמַת הַפֶּסַח, וְכָתַב לָשׁוֹן אַחֵר חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר, וְזוֹ שָׁמַעְתִּי. וְסָמַךְ הָרַב בְּכָאן עַל שְׁמוּעָתוֹ. וְאֵין הַדָּבָר כֵּן, אֶלָּא שְׁלָמִים הַבָּאִים מֵחֲמַת הַפֶּסַח הַיְנוּ מוֹתַר הַפֶּסַח, כְּגוֹן תְּמוּרָתוֹ וּפֶסַח שֶׁנִּתְכַּפְּרוּ בְּעָלָיו בְּאַחֵר, דְּכֵיוָן שֶׁמִּתְּחִלָּתוֹ אֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא לְיוֹם וָלַיְלָה אַף סוֹפוֹ כֵן, אֲבָל חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר נֶאֱכֶלֶת הִיא לִשְׁנֵי יָמִים כְּדִבְרֵי חֲכָמִים. וְכֵן שָׁנִינוּ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים בְּאוֹתָהּ בָּרַיְתָא גוּפָהּ, דְּקָתָנֵי סוֹפָהּ הל' ו, "וּמִמָּחֳרָת" הֲרֵי זֶה בָּא לְלַמֵּד עַל הַנֶּאֱכָלִים לִשְׁנֵי יָמִים שֶׁיִּהְיוּ נֶאֱכָלִים לִשְׁנֵי יָמִים, אֵין לִי אֶלָּא שְׁלָמִים, מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת הַחֲגִיגָה שֶׁבָּאָה בִּזְמַנָּהּ וְכו', אֲרַבֶּה אֶת הַחֲגִיגָה שֶׁבָּאָה בִּזְמַנָּהּ, מִנַּיִן לַחֲגִיגָה הַבָּאָה עִם הַפֶּסַח וְכוּ':

15 דברי דוד פתח ↗

ובשר זבח תודת שלמיו כו', וחגיגת י"ד הבאה עם הפסח נאכלת ליום ולילה ובפרשת ראה כתב רש"י לשני ימים, והוא פלוגתא דבן תימא וחכמים בפרק כל הפסולים והרמב"ן חולק על רש"י בזה:

16 שפתי חכמים פתח ↗

הודאה של נס. פירוש, הא דכתיב ואם נדר או נדבה, לאו למימרא דלעיל לא מיירי בנדבות, דהרי לעיל מיניה איירי גם כן בנדבה. ל"פ רש"י שלא הביאה על הודאה כו' אבל עד השתא איירי דהביאה על הודאה של נס:

16 גור אריה פתח ↗

שלא הביא על הודאת נס כו'. פירוש, הא דכתיב "ואם נדר" לאו למימרא דתודה אינה נדר, דהא ודאי על נדר באה, אלא כך פירושו, אם על ידי נדר בלבד הביא, לאפוקי תודה שהוא נדר על ידי נס:

16 רמב"ן על ויקרא פתח ↗

וּמִמָּחֳרָת וְהַנּוֹתָר מִמֶּנּוּ יֵאָכֵל וָא"ו יְתֵרָה הִיא זוֹ וְיֵשׁ כָּמוֹהוּ הַרְבֵּה בַּמִּקְרָא, כְּגוֹן "וְאֵלֶּה בְנֵי צִבְעוֹן וְאַיָּה וַעֲנָה" בראשית לו כד, וְכֵן "תֵּת וְקֹדֶשׁ וְצָבָא מִרְמָס" דניאל ח יג, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על ויקרא ז':ט"ז. וְכֵן פֵּרֵשׁ ר"א. וּלְפִי דַּעְתִּי עִנְיַן הַכָּתוּב הַזֶּה בַּעֲבוּר שֶׁאָמַר "בְּיוֹם הַקְרִיבוֹ אֶת זִבְחוֹ יֵאָכֵל וּמִמָּחֳרָת" וְהָיָה בַּמַּשְׁמָע שֶׁתְּהֵא מִצְוָה שֶׁיֵּאָכֵל בִּשְׁנֵי יָמִים, יֵאָכֵל מִקְצָתוֹ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן וְיַנִּיחַ מִקְצָתוֹ לְמָחָר, וּלְפִיכָךְ חָזַר לְבָאֵר וְהַנּוֹתָר מִמֶּנּוּ בָּרִאשׁוֹן יֵאָכֵל וּמִמָּחֳרָת, לֹא שֶׁיַּשְׁאִיר מִמֶּנּוּ בְּכַוָּנָה, וְלֹא שֶׁיְּהֵא רַשַּׁאי לְהַנִּיחַ כֻּלּוֹ לְיוֹם הַמָּחֳרָת, אֲבָל מִצְוָה שֶׁיֹּאכַל מִמֶּנּוּ בָּרִאשׁוֹן וְהַנּוֹתָר בְּמִקְרֶה יֵאָכֵל בַּמָּחֳרָת הַנִּזְכָּר. וְהָעִנְיָן הַזֶּה מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ לְמַדְנוּהוּ, אָמְרוּ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים פרק יב יא יב, "בְּיוֹם הַקְרִיבוֹ יֵאָכֵל" מִצְוָה לְהֵאָכֵל מִמֶּנּוּ יוֹם רִאשׁוֹן, יָכוֹל כֻּלּוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר "וּמִמָּחֳרָת", יָכוֹל מִצְוָה לְאָכְלוֹ בִּשְׁנֵי יָמִים, תַּלְמוּד לוֹמַר "וְהַנּוֹתָר", אִם הוֹתִיר הוֹתִיר, אִי "וְהַנּוֹתָר" יָכוֹל אִם הוֹתִיר כֻּלּוֹ לִשְׁנֵי יָמִים יְהֵא פָּסוּל, תַּלְמוּד לוֹמַר "יֵאָכֵל", אֲפִלּוּ כֻּלּוֹ. וְאִם תַּעֲשֶׂה הַוָּא"ו יְתֵרָה גַּם כֵּן יִתְפָּרֵשׁ וּמִמָּחֳרָת הַנּוֹתָר מִמֶּנּוּ יֵאָכֵל, לֹא שֶׁיּוֹתִיר לְדַעַת. וְלֹא יָדַעְתִּי לָמָּה הָיְתָה הַוָּא"ו בְּ"תֵת וְקֹדֶשׁ וְצָבָא מִרְמָס" יְתֵרָה אֵצֶל רַשִׁ"י, כִּי עִנְיַן הַכָּתוּב שֶׁיִּשְׁאַל עַד מָתַי תֵּת הַפֶּשַׁע שׁוֹמֵם וְעַד מָתַי קֹדֶשׁ וְצָבָא מִרְמָס:

15 ובשר זבח תודת שלמיו. יֵשׁ כָּאן רִבּוּיִין הַרְבֵּה, לְרַבּוֹת חַטָּאת וְאָשָׁם וְאֵיל נָזִיר וַחֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁיִּהְיוּ נֶאֱכָלִין לְיוֹם וְלַיְלָה ספרא:

16 ביום קרבנו יאכל. וְכִזְמַן בְּשָׂרָהּ זְמַן לַחְמָהּ:

17 לא יניח ממנו עד בקר. אֲבָל אוֹכֵל הוּא כָּל הַלַּיְלָה, אִם כֵּן לָמָּה אָמְרוּ עַד חֲצוֹת? כְּדֵי לְהַרְחִיק אָדָם מִן הָעֲבֵרָה שם:

15 מזרחי פתח ↗

ובשר זבח תודת שלמיו יש כאן רבויים הרבה לרבות חטאת ואשם ואיל נזיר וחגיגת י"ד שיהיו נאכלין ליום ולילה. כדתניא בת"כ ומייתי לה בזבחים בשלהי כל הפסולין ובשר זבח תודת שלמיו למדנו לתודה שנאכלת ליום ולילה חליפי' וולדו' ותמורו' מניין ת"ל ובשר חטאות ואשמות מניין ת"ל זבח מניין לרבות שלמי נזיר ושלמי פסח ת"ל שלמיו ופי' רש"י חליפין מפריש תודתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ונמצאת הראשונה הויא השניה חליפי תודה וקריבה וולדות ותמורות ולד של תודה ותמור' תודה כלן קרבין כדאמרי' בבכורו' רק קדשיך אלו תמורות אשר יהיו לך אלו ולדות בכלן אני קורא בהן תשא ובאת וגו' ת"ל ובשר מדהוה ליה למכתב ותודתו ביומו יאכל הוה ליה כולי האי לדרשא שלמי נזיר איל הנזיר הטעון לחם כמותה ושלמי פסח חגיגת י"ד אבל שלמים בעלמ' לא מצי לרבוי דהא כתי' בהו בהדיא שני ימים ביום זבחכם יאכל וממחרת אבל רבינו הלל כתב ולא מסתבר לפרושי שלמי פסח חגיגת י"ד דהא תני' בת"כ אחר הברית' הזאת חגיגה הבאה עם הפסח נאכלת לשני ימים וליכא למימר דהא בריתא בן תימא קתני לה דאמר חגיגה הבאה עם הפסח הרי היא כפסח ואינה נאכלת אלא ליום ולילה ואידך בריתא רבנן היא דפליג עליה כדתניא בפסחים פרק אלו דברים דאם כן ליתני הכא והכא חגיגה הבאה עם הפסח או הכא והכא שלמים הבאים מחמת פסח אלא מדתני התם חגיגה והכא שלמים שמע מינה שלמים הבאים ממותר הפסח הוא דקאמר ורבי' ישעיה הראשון כתב גם כן בפירוש תורת כהנים ופירש המורה בשלהי פרק כל הפסולין שלמי פסח חגיגת י"ד וכן פי' גם בפירוש החומש ולא יתכן פתרונו דהא לקמן מרבינן לחגיגת י"ד שתהא נאכלת לשני ימים ולילה ואין לפרש שלמים הבאים מחמת פסח אלא כגון שהפריש מעות לפסחו וקנה בהן פסחו ונותרו מן המעות שמאותן המעות יביא שלמים וכיון דמכח פסח קאתו דינן כפסח להאכל ליום ולילה ואין זו טענה לדברי רש"י ז"ל דאיכא למימר הא בן תימא והא רבנן כדכתב רבי' הלל ז"ל אבל מה שטען רבי' הלל דאי כפירוש רש"י ז"ל ה"ל למיתני הכא והכא בלשון אחד י"ל כיון דבריתא חדא בן תימא ואידך רבנן דמר תני לה כלישניה ומר תני לה כלישניה ואין בכך כלום שכן דרך התנאים והאמוראים לשנות כל אחד כפי לשונו הנהוג בו ואי קשיא ממה שפירש רש"י בפרשת ראה גבי ולא ילין מן הבשר בחגיגת י"ד הכתוב מדבר ולמד עליה שנאכלת לשני ימים ולילה אחד י"ל שרש"י ז"ל פירש הכא אליבא דבן תימא והתם אליבא דרבנן שכך דרשו רש"י ז"ל בכמה מקומות וכבר הארכתי על זה בפרשת בראשית ע"ש. אבל הרמב"ן ז"ל טען על מאמר הרב ואמר שאין זה נכון שחגיגת י"ד נאכלת היא לשני ימים ולילה אחד כשאר שלמים וכך שנינו בפסחים אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר הרי בקר שני אמור ורש"י עצמו כתב זה בסדר ראה אבל בכאן סבר כדברי בן תימא שאמר חגיגת י"ד שהיא באה עם הפסח הרי היא כפסח ונאכלת ליום ולילה אבל לדברי בן תימא אינה באה ברבויין הללו אלא שהיא כפסח לכל דבר ואינה באה אלא מן הצאן וזכר ובן שנה מדכתיב ולא ילין לבקר זבח חג הפסח וכו' כדאיתא התם אבל הרב כתב זה מברית' שהיא שנויה בת"כ דקתני ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יאכל הרי זה בא ללמד כל הנאכלים ביום אחד שיהיו נאכלים ליום אחד אין לי אלא תודה מניין לרבות את הלחם תלמוד לומר קרבנו ומניין לרבות את הולדות ואת התמורות תלמוד לומר ובשר ומניין לרבות חטאות ואשמות תלמוד לומר זבח ומניין לרבות שלמי נזיר ושלמים הבאים מחמת פסח תלמוד לומר שלמיו זו היא הבריתא הזו ופי' הרב בשלמים הבאים מחמת פסח שהיא חגיגת י"ד הבאים עם הפסח וכן מצאתי לו במסכת פסחים בפ' מי שהיה שפירש שני לשונות בשלמים הבאים מחמת הפסח וכתב לשון אחר חגיגת י"ד וזו שמעתי וסמך הרב בכאן על שמועתו ואין הדבר כן אלא שלמי' הבאים מחמת הפסח היינו מותר הפסח כגון תמורתו ופסח שנתכפרו בעליו באחר דכיון שמתחלתו אינו נאכל אלא ליום ולילה אף סופו כן אבל חגיגת ארבעה עשר נאכלת היא לשני ימים כדברי חכמים וכן שנו שם בתורת כהנים באותה בריתא גופה דקתני סיפא וממחרת הרי זה בא ללמד על הנאכלים לשני ימים שיהיו נאכלים לשני ימים אין לי אלא שלמי' מניין לרבות את החגיגה ארבה את החגיגה שבאה בזמנה מניין חגיגה הבאה עם הפסח וכו' עכ"ד. ואיני רואה מדבריו אלה טענה על דברי הרב כלל שהרי הוא עצמו כתב אבל הרב ז"ל כתב זה מבריתא שהיא שנויה בתורת כהנים דקתני ובשר זבח תודת שלמיו כו' עד ומניין לרבות שלמי נזיר ושלמים הבאים מחמת הפסח תלמוד לומר שלמיו ופי' הרב בשלמים הבאים מחמת הפסח שהיא חגיגת י"ד הבאה עם הפסח וכן מצאתי לו במסכת פסחים בפרק מי שהיה שפירש שני לשונות בשלמים הבאים מחמת הפסח וכתב לשון אחר חגיגת י"ד וזו שמעתי וסמך הרב בכאן על שמועתו וכן מצאתי לו גם אני במסכת זבחים בפר' כל הפסולין שהביאו שם הבריתא הזו השנויה בת"כ ופרש"י ושלמי פסח חגיגת י"ד וכיון שסמך על פי שמועתו ופי' בכל מקום פירוש הבריתא הזאת על פי שמועתו איך יוכל הרב הזה להכריע מה שפי' הוא ולבעל הפי' ששמע הרב מפי רבותיו שהם גאוני עולם עד שגזר ואמר ואין זה נכון ואין הדבר כן אם מפני שבאותה הבריתא גופה דקתני סיפא וממחרת הרי זה בא ללמד על הנאכלים לב' ימים שיהיו נאכלים לב' ימים אין לי אלא שלמי' מניין לרבות את החגיגה ארבה את החגיגה שבאה בזמנה מניין חגיגה הבאה עם הפסח כו' כמו שגלה דעתו בסוף דבריו מנ"ל דהא בריתא אחרונה היא אחת עם הבריתא הראשונה ושזו היא סיפא דההיא בריתא דילמא בריתא אחרת היא ואדרבה א"א לומר שהיא בריתא אחת עם הראשונה מאחר שהבריתא הראשונה היא שנויה בפסוק ובשר זבח תודת שלמיו וזו הבריתא היא שנויה בפסוק ואם נדר או נדבה זבח קרבנו שהם שני מיני קרבנות דמה ענין זו לזו עד שיאמר שהבריתא האחרונה היא סיפא של הבריתא הראשונה וכיון שכל אחת מהן היא בריתא בפני עצמה איכא למימר מי ששנה זו לא שנה זו האחד אליבא דבן תימא והאחרת אליבא דרבנן וזו היא שמועתי של הר"ב ז"ל:

15 משכיל לדוד פתח ↗

ובשר זבח וכו׳ לרבות חטאת וכו׳. כדתניא בת״כ ומייתי לה בפ״ג דזבחים מנין לרבות הולדות והתמורות ת״ל ובשר מנין לרבות חטאת ואשם ת״ל זבח מנין לרבות שלמי נזיר ושלמים הבאין מחמת פסח תלמוד לומר שלמיו. ופירש״י שלמים הבאים מחמת פסח חגיגה הבאה עם הפסח ואף על גב שהקשו על פירושו זה כבר הליץ עליו הרא״ם ז״ל ע״ע. ואמנם דא עקא מה ראה רבינו כאן דמייתי לכלהו והשמיט ולדות ותמורות שהרי יש כאן ריבוי גם עליהם ממלת ובשר. ושמא י״ל דהתם פירש״י ז״ל דכוליה קרא יתירה לדרשה דלא הול״ל אלא ותודתו ביום קרבנו יאכל ואין זה מוכרח כ״כ לפום משמעותיה דקרא דהואיל ובקרא דלעיל מיירי בלחם אם כן אי לא הוה מפרש קרא ובשר אלא כתב ותודתו הייתי יכול לפ׳ שעל הלחם דוקא הנזכר למעלה קאי. שגם הוא קרוי תודה אבל בשר הזבח הייתי אומר שילמד משאר שלמים דעלמא המפורשים בקראי דבתר הכי לפי שגם הוא קק״ל כמותם ויהיה זמן אכילתו גם כן לשני ימים ולילה אחד ולכך הוצרך לכתוב בבירור ובשר. ואחר שמפני זה הוצרך לכתוב ובשר כתב גם כן ריבוי על הלחם עצמו בתיבת קרבנו כדלעיל. ואיברא דהתנא גלי לן דס״ס ובשר יתירא היא דהוה סגי דלכתוב ותודתו ביום קרבנו דהואיל וקרבנו בא לרבות הלחם מכלל דתורתו מיירי על הזבח מ״מ אינו כ״כ ברור ומוכרח ואין מדרכו של רש״י ז״ל להביא בפירושו אלא הדרשות המוכרחות במשמעו׳ פשט המקרא לכך לא מייתי לה אבל אידך מוכרחות הן דכבר ידוע שקרוי זבח וגם שקרוי שלמים דכתיב לעיל וזאת תורת זבח השלמים וכו׳ אם על תודה יקריבנו והקריב על זבח התודה אם כן הכא לא הול״ל אלא ובשר התודה ביום קרבנו יאכל וע״כ לדרשה ואיך שיהיה תמהני מהרא״ם ז״ל דמייתי לה לברייתא ולא הרגיש על החסרון שהשמיט הרב ז״ל. ועפ״י דרכנו יש ליישב גם כן למה הפך רבינו סדר הכתוב וביאר תחלה ביום קרבנו יאכל וכזמן בשרה וכו׳ ואחר דריש ובשר זבח וכו׳ כלומר דאם תקשה עליו למה איננו דורש גם כן תיבת ובשר כדתניא כבר הקדמתי לך דאצטריך ובשר וקרבנו לומר כזמן בשרה זמן לחמה דאי לא הוה כתיב בשר בפירוש לא הוה מוקמינן ליה על הבשר אלא על הלחם כדלעיל:

15 גור אריה פתח ↗

יש כאן ריבויין הרבה כו' עד וחגיגת ארבע עשר שיהיו נאכלין ליום ולילה. ובפרשת ראה דברים טז, ד פירש רש"י שחגיגת ארבעה עשר נאכל לשני ימים ולילה אחד, כאן פירש רש"י אליבא דבן תימא פסחים ע., שסובר דחגיגת ארבע עשר נאכלת ליום ולילה, ובפרשת ראה פירש אליבא דחכמים שם עא ע"ב דסבירא להו דחגיגת י"ד נאכלת לשני ימים ולילה. והכי פירושו, דבן תימא דסבירא ליה דחגיגת י"ד נאכל ליום ולילה, מרבה אותו בכלל חטאות ואשמות דנאכלין ליום ולילה. אבל חכמים אית להו קרא בפני עצמו דברים טז, ד לחגיגת י"ד דנאכל לב' ימים ולילה:מיהא נראה לי, דרש"י דפירש כאן ובגמרא בפרק כל הפסולים בסופו זבחים לו. דהא דתניא "ובשר תודת שלמים" לרבות שלמים הבאים מחמת פסח שנאכלים ליום ולילה אחד, והיינו החגיגה שבאה עם הפסח, לאו היינו בן תימא, דאי בן תימא לא צריך קרא להכי, דהא יליף ליה בן תימא דאתקיש חגיגת י"ד לפסח עצמו, ועל כרחך תנא אחריני דיליף ליה מקרא דהכא, ואין זה קשיא, דכהאי גונא כתבו התוספות גם כן בפרק אלו דברים פסחים ע. דאיכא תנא דפליג אתנא קמא ועל בן תימא:

16 מזרחי פתח ↗

ואם נדר או נדבה שלא הביאה על הודאה של נס אינה טעונה לחם ונאכלת לשני ימים כמו שמפורש בענין. פי' הא דכתיב ואם נדר או נדבה לאו למימרא דהא דכתיב לעיל אם על תודה לאו נדר או נדבה הוא דתודה נמי באה בנדר ובנדבה היא שאם אמר הרי עלי תודה הרי הוא נדר ואם אמר הרי זו תודה הרי הוא נדבה אלא הכי קאמר ואם נדר או נדבה לבד זבח קרבנו בלתי שום הודאה של נס ביום הקריבו את זבחו יאכל כו':

16 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה ואם נדר או נדבה, שלא הביאה על הודאה של נס וכו'. ראה מה שכתבתי למעלה פסוק יב. פ' צו תשס"ה

16 משכיל לדוד פתח ↗

והנותר וכו׳ וי״ו זו יתירא וכו׳. הק׳ מוהרא״ם ז״ל למה פי׳ הוי״ו זו יתירא ולא בוי״ו ומשמנה שהיא וי״ו הביאור כלומר ומאיזה מקום יקמוץ ממקום שנתרבה שמנה אף כאן ומתי הותר לאכול למחרת כשנותר מיום א׳ וכו׳ ולענ״ד דל״ד דבשלמא לעיל לא הוי מצי למיכתב מסלת המנחה משמנה שאין לזה הבנה אלא צריך וי״ו אול׳ אותה הוי״ו אפשר ליתן לה שתי משמעיות וי״ו החיבור או וי״ו הביאור והם ז״ל גילו לנו דוי״ו הביאור הוא דא״א לפ׳ וי״ו החיבור דאם כן לשתוק מכוליה ומשמנה דכבר ידענו שיש בה שמן משא״כ הכא דאדרבא טפי היה שפיר למכתב קרא וממחרת הנותר ממנו יאכל דשפיר משמע אם נותר הוא שיאכל הא אם אוכלו כלו ביום ראשון טפי עדיף אם כן ע״כ וי״ו דוהנותר אפילו נפרש שהיא וי״ו הביאור יתירה היא דבלא וי״ו הוה עדיף טפי באר היטב:

« רש"י על ויקרא ז׳:י״ד רש"י על ויקרא ז׳:ט״ז »