רש"י על ויקרא א׳:ט׳

« רש"י על ויקרא א׳:ח׳ רש"י על ויקרא א׳:י׳ »

1 שפתי חכמים פתח ↗

לשם עולה. פירוש לאפוקי לשם שלמים:

1 משכיל לדוד פתח ↗

עולה לשם וכו׳ אשה כשישחטנו וכולי ודאי פשטיה דקרא בהקטר׳ כתיב הילכך כל כמה דמצי׳ לפרושיה בהקטרה מפרשינן הילכך עולה דמצינן לאוקמא בהקטרה הכי ניחא לן ולהכי פירש״י לשם עולה יקטירנו. ואמנם לאו למימרא דאהקטרה דוקא מיירי אלא כלומר אפילו הקטרת איברין תהיה לשם עולה וכ״ש עבודות הדם שחיטה וזריקה וכו׳ אבל אשה דע״כ ליכא לפרושי על ההקטרה דלא שייך לומר שישרפנו לשם שריפה הילכך מוכרחים אנו למשדייה אשחיטה כ״ש דבתר הכי בבן צאן גלי קרא לימוד זה באמרו עולה הוא אשה וכו׳ הרי דבמלת הוא אפסקיה לעולה מאשה לומר שזה נדרש בפ״ע וזה בפ״ע ומיושבת בזה קו׳ הרא״ם ז״ל ע״ע:

2 שפתי חכמים פתח ↗

לשם האש. פירוש לשרפו באש לגמרי ולא לצלותו שם בלבד כמו החתיכות הצלויים בגחלים ואח"כ יטלם משם בעת דישון המזבח. הרמב"ן ז"ל:

2 גור אריה פתח ↗

לשם עולה יקטירנו אשה לשם האש ישחטנו. ומה שלא פירש נמי 'לשם עולה יקטרנו ישחטנו', דעולה גבי הקטרה הוא דכתיב, ומנא לן למילף לענין שחיטה, וקרא אחריני הוא דילפינן מינה דצריך לשחוט לשמו, דכתיב בשלמים להלן ג, ה "והקריב מזבח השלמים אשה לה'", שיהא זובחו לשם שלמים, והוא הדין שצריך לשחוט לשם עולה. והכי פירש רש"י בהדיא בזבחים בשלהי בית שמאי זבחים מו ע"ב. אבל באשה, שנותנו על האש, לא שייך לומר 'לשם האש יקטרנה', דהא כתיב "והקטיר", אם כן מקטיר ושורף אותו, שזהו לשון הקטרה, ובודאי הוא לשם האש, ועל כרחינו אנו צריכין לפרש דאין "אשה" דבוק אל "להקטיר הכל המזבח", ומילתא בפני עצמו, שיהיה שחיטתו לשם האש. אבל עולה, ליכא למימר דהוא מילתא באנפי נפשיה, דמנא לן לומר כך, שמא הוא כמשמעו, שיקטיר אותו לשם עולה. ועוד, דאם כן, למה כתב זה כאן, הוי ליה למכתב גבי שחיטה פסוק ה, אבל השתא דכתיב "עולה" אצל הקטרה ללמוד על כוונת המקריב, שיהיה מקטיר לשם עולה, כתב גם כן כאן שאר כוונה, שיהיה שוחט לשם האש, והוי שפיר:ובפרק בית שמאי זבחים מו ע"ב דריש "ריח" לשם ריח, "לה'" לשם ה', אבל רש"י לא הביא זה, מפני שהוא רחוק מפשוטו, בשלמא "עולה" וכן "אשה", מאי בא ללמדנו שהוא עולה, דכל המקרא פסוקים ג, ד, ו מלא הוא דעולה הוא, וכן שהוא נתון על גבי אש פסוקים ז, ח, אבל "ריח ניחוח" – דרך הכתוב לכתוב בקרבן, לומר כשיעשה הקרבן כמו שציוה אז הוא עולה לריח ניחוח, ולכך צריך לפרש "עולה" וכן "אשה" לפי פשוטו, שיקטיר אותה לשם עולה, וישחט אותה לשם האש, ופירוש 'לשם האש' שיהיה כוונתו שהוא שוחט להעלותו במערכת של אש בוערת, וישרוף אותו האש לגמרי, ולא שיהיה נעשה על המזבח בשר צלי, ולא יהיה נשרף לגמרי:

3 שפתי חכמים פתח ↗

נחת רוח. פי' ולא שיקבל מנוחה מריח הקרבן דהא כתיב אם ארעב לא אומר לך וגו':

3 רמב"ן על ויקרא פתח ↗

עוֹלָה לְשֵׁם עוֹלָה, אִשֶּׁה כְּשֶׁיִּשְׁחָטֶנּוּ יְהֵא שׁוֹחֵט לְשֵׁם הָאֵשׁ, וְכָל אִשֶּׁה לְשׁוֹן אֵשׁ. נִיחוֹחַ נַחַת רוּחַ לְפָנַי שֶׁאָמַרְתִּי וְנַעֲשָׂה רְצוֹנִי, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על ויקרא א':ט'. וְלֹא פֵּרֵשׁ הָרַב מַהוּ לְשֵׁם הָאֵשׁ. וּבַגְּמָרָא זבחים מו אָמְרוּ, לְאַפּוֹקֵי כְּבָבָא דְּלָא. וּפֵרְשׁוּ בּוֹ שֶׁיִּשְׁחָטֶנּוּ עַל מְנָת לְהַעֲלוֹתוֹ עַל גַּבֵּי אֵשׁ בּוֹעֶרֶת בַּמַּעֲרָכָה, לֹא לְהַעֲלוֹת עַל גַּבֵּי גֶּחָלִים עוֹמְמוֹת שֶׁמִּתְכַּבּוֹת וְהוֹלְכוֹת. וְלִי נִרְאֶה שֶׁצָּרִיךְ לְכַוֵּן שֶׁתֹּאכְלֶנּוּ הָאֵשׁ לְגַמְרֵי, לֹא שֶׁיִּצָּלֶה שָׁם מְעַט, וְהוּא מִלְּשׁוֹנָם בְּבֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה סנהדרין ע, כִּבְשַׂר כִּיבָא דְּאָכְלֵי גַּנָּבֵי, וּבְמַסֶּכֶת עֵרוּבִין כט וְנִכְבִּיב וְנֵכוּל. וְיֵשׁ גּוֹרְסִים שָׁם זבחים מו לְאַפּוֹקֵי גְּבָבָא דְּלָא, שֶׁיִּתְכַּוֵּן לְהַעֲלוֹתוֹ עַל גַּבֵּי אֵשׁ שֶׁל עֵצִים, כְּדִכְתִיב "עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ", וְלֹא יַחְשֹׁב לְהַעֲלוֹתוֹ עַל גַּבֵּי אֵשׁ שֶׁל קַשׁ וְשֶׁל גְּבָבָא, כְּעִנְיָן שֶׁשָּׁנִינוּ שבת לו, כִּירָה שֶׁהִסִּיקוּהָ בְּקַשׁ וּבִגְבָבָא. וְהִנֵּה בַּכָּתוּב הַזֶּה טַעַם הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהֵם אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה'. וְאָמַר הָרַב בְּמוֹרֶה הַנְּבֻכִים ג לב כִּי טַעַם הַקָּרְבָּנוֹת בַּעֲבוּר שֶׁהַמִּצְרִים וְהַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר הָיוּ יִשְׂרָאֵל גֵּרִים וְתוֹשָׁבִים בְּאַרְצָם מֵעוֹלָם, הָיוּ עוֹבְדִים לַבָּקָר וְלַצֹּאן, כִּי הַמִּצְרִים עוֹבְדִים לַטָּלֶה וְהַכַּשְׂדִּים עוֹבְדִים לַשֵּׁדִים אֲשֶׁר יֵרָאוּ לָהֶם בִּדְמוּת שְׂעִירִים, וְאַנְשֵׁי הוֹדוּ עַד הַיּוֹם לֹא יִשְׁחֲטוּ בָּקָר לְעוֹלָם. בַּעֲבוּר כֵּן צִוָּה לִשְׁחֹט אֵלֶּה הַשְּׁלֹשָׁה מִינִין לַשֵּׁם הַנִּכְבָּד, כְּדֵי שֶׁיִּוָּדַע כִּי הַדָּבָר שֶׁהָיוּ חוֹשְׁבִים כִּי הֵם בְּתַכְלִית הָעֲבֵרָה, הוּא אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַבּוֹרֵא וּבוֹ יִתְכַּפְּרוּ הָעֲוֹנוֹת, כִּי כֵן יִתְרַפְּאוּ הָאֱמוּנוֹת הָרָעוֹת שֶׁהֵם מַדְוֵי הַנֶּפֶשׁ, כִּי כָל מַדְוֶה וְכָל חֹלִי לֹא יִתְרַפֵּא כִּי אִם בְּהֶפְכּוֹ, אֵלֶּה דְּבָרָיו וּבָהֶם הֶאֱרִיךְ. וְהִנֵּה הֵם דִּבְרֵי הֲבַאי, יְרַפְּאוּ שֶׁבֶר גָּדוֹל וְקֻשְׁיָא רַבָּה עַל נְקַלָּה, יַעֲשׂוּ שֻׁלְחַן ה' מְגֹאָל, שֶׁאֵינֶנּוּ רַק לְהוֹצִיא מִלִּבָּן שֶׁל רְשָׁעִים וְטִפְּשֵׁי עוֹלָם, וְהַכָּתוּב אָמַר כִּי הֵם לֶחֶם אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ, וְגַם כִּי לְפִי שְׁטוּתָם שֶׁל מִצְרִים לֹא תִּתְרַפֵּא מַחֲלָתָם בָּזֶה אֲבָל תּוֹסִיף מַכְאוֹב, כִּי מַחְשֶׁבֶת הָרְשָׁעִים הַנִּזְכָּרִים לַעֲבֹד לְמַזַּל טָלֶה וּמַזַּל שׁוֹר שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כֹּחַ בָּהֶם כְּפִי מַחְשַׁבְתָּם, וְלָכֵן לֹא יֹאכְלוּ אוֹתָם לִכְבוֹד כֹּחָם וִיסוֹדָם, אֲבָל אִם יִזְבְּחוּ אוֹתָם לַשֵּׁם הַנִּכְבָּד זֶה כָּבוֹד לָהֶם וּמַעֲלָה, וְהֵם עַצְמָם כָּךְ הֵם נוֹהֲגִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר ויקרא יז ז "וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם", וְעוֹשֵׂי הָעֵגֶל זָבְחוּ לוֹ. וְהָרַב מַזְכִּיר שֶׁהָיוּ מַקְרִיבִים לַלְּבָנָה בְּכָל רָאשֵׁי חָדְשֵׁיהֶם, וְלַשֶּׁמֶשׁ בַּעֲלוֹתָהּ בַּמַּזָּלוֹת הַיְּדוּעִים לָהֶם בְּסִפְרֵיהֶם, וְיוֹתֵר תִּתְרַפֵּא הַמַּחֲלָה בְּאָכְלֵנוּ מֵהֶם לָשֹׂבַע, שֶׁהוּא אָסוּר לָהֶם וּמְגֻנֶּה בְּעֵינֵיהֶם וְלֹא יַעֲשׂוּ כֵן לְעוֹלָם. וְהִנֵּה נֹחַ בְּצֵאתוֹ מִן הַתֵּבָה עִם שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו, אֵין בָּעוֹלָם כַּשְׂדִּי אוֹ מִצְרִי, הִקְרִיב קָרְבָּן וַיִּיטַב בְּעֵינֵי ה', וְאָמַר בּוֹ בראשית ח כא "וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ", וּמִמֶּנּוּ אָמַר אֶל לִבּוֹ "לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם" שם. "וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ" שם ד ד, וְלֹא הָיָה עֲדַיִן בָּעוֹלָם שֶׁמֶץ ע"ז כְּלָל. וּבִלְעָם אָמַר "אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחֹת עָרַכְתִּי וָאַעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ" במדבר כג ד, וְאֵין דַּעְתּוֹ עַתָּה לִשְׁלֹל מִמֶּנּוּ אֱמוּנוֹת רָעוֹת וְלֹא נִצְטַוָּה בְּכָךְ, אֲבָל עָשָׂה כֵן לְקָרְבָה אֶל הָאֱלֹהִים כְּדֵי שֶׁיָּחוּל עָלָיו הַדִּבּוּר. וּלְשׁוֹן הַקָּרְבָּנוֹת "אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי" שם כח ב, וְחָלִילָה שֶׁלֹּא יְהֵא בָּהֶם שׁוּם תּוֹעֶלֶת וְרָצוֹן, רַק שׁוֹלְלוּת ע"ז מִדַּעַת הַשּׁוֹטִים. וְיוֹתֵר רָאוּי לִשְׁמֹעַ הַטַּעַם שֶׁאוֹמְרִים בָּהֶם כִּי בַּעֲבוּר שֶׁמַּעֲשֵׂי בְּנֵי אָדָם נִגְמָרִים בְּמַחְשָׁבָה וּבְדִבּוּר וּבְמַעֲשֶׂה, צִוָּה הַשֵּׁם כִּי כַּאֲשֶׁר יֶחֱטָא יָבִיא קָרְבָּן יִסְמֹךְ יָדָיו עָלָיו כְּנֶגֶד הַמַּעֲשֶׂה, וְיִתְוַדֶּה בְּפִיו כְּנֶגֶד הַדִּבּוּר, וְיִשְׂרֹף בָּאֵשׁ הַקֶּרֶב וְהַכְּלָיוֹת שֶׁהֵם כְּלֵי הַמַּחֲשָׁבָה וְהַתַּאֲוָה, וְהַכְּרָעַיִם כְּנֶגֶד יָדָיו וְרַגְלָיו שֶׁל אָדָם הָעוֹשִׂים כָּל מְלַאכְתּוֹ, וְיִזְרֹק הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ כְּנֶגֶד דָּמוֹ בְּנַפְשׁוֹ, כְּדֵי שֶׁיַּחְשֹׁב אָדָם בַּעֲשׂוֹתוֹ כָּל אֵלֶּה כִּי חָטָא לֵאלֹהָיו בְּגוּפוֹ וּבְנַפְשׁוֹ וְרָאוּי לוֹ שֶׁיִּשָּׁפֵךְ דָּמוֹ וְיִשָּׂרֵף גּוּפוֹ, לוּלֵא חֶסֶד הַבּוֹרֵא שֶׁלָּקַח מִמֶּנּוּ תְּמוּרָה וְכֹפֶר הַקָּרְבָּן הַזֶּה, שֶׁיְּהֵא דָּמוֹ תַּחַת דָּמוֹ נֶפֶשׁ תַּחַת נֶפֶשׁ, וְרָאשֵׁי אֵיבְרֵי הַקָּרְבָּן כְּנֶגֶד רָאשֵׁי אֵיבָרָיו, וְהַמָּנוֹת לְהַחֲיוֹת בָּהֶן מוֹרֵי הַתּוֹרָה שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ עָלָיו. וְקָרְבַּן הַתָּמִיד בַּעֲבוּר שֶׁלֹּא יִנָּצְלוּ הָרַבִּים מֵחֲטוֹא תָּמִיד. וְאֵלֶּה דְּבָרִים מִתְקַבְּלִים מוֹשְׁכִים אֶת הַלֵּב כְּדִבְרֵי אַגָּדָה. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת יֵשׁ בַּקָּרְבָּנוֹת סוֹד נֶעֱלָם, תִּכָּנֵס בּוֹ מִמַּה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּסִפְרֵי פנחס קמג וּבְסוֹף מְנָחוֹת קי, אָמַר שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי, בֹּא וּרְאֵה מַה כְּתִיב בְּפ' הַקָּרְבָּנוֹת, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בָּהֶם לֹא "אֵל" וְלֹא "אֱלֹהֶיךָ" וְלֹא "אֱלֹהִים" וְלֹא "שַׁדַּי" וְלֹא "צְבָאוֹת", אֶלָּא יוֹ"ד הֵ"א שֵׁם הַמְּיֻחָד, שֶׁלֹּא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְבַעַל הַדִּין לַחְלֹק. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר לַאֲכִילָה הוּא צָרִיךְ, תַּלְמוּד לוֹמַר "אִם אֶרְעַב לֹא אֹמַר לָךְ כִּי לִי תֵבֵל וּמְלֹאָהּ" תהלים נ יב, לֹא אָמַרְתִּי לָכֶם זְבוֹחוּ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיֵּאָמֵר וְיֵעָשֶׂה רְצוֹנִי. וּבִתְחִלַּת תּוֹרַת כֹּהֲנִים פרשה ב ה, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "קָרְבָּן" אָמוּר בְּיוֹ"ד הֵ"א, שֶׁלֹּא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לָאֶפִּיקוֹרְסִים לִרְדּוֹת. אֵלּוּ דִּבְרֵיהֶם זַ"ל. וֶאֱמֶת כִּי בְּפָרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת לֹא נֶאֱמַר לֹא "אֵל" וְלֹא "אֱלֹהִים", אֲבָל מָצָאנוּ "וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת לַה' אֱלֹהֶיךָ" דברים כז ו, וּכְתִיב "לֶחֶם אֱלֹהֵיהֶם הֵם מַקְרִיבִם" ויקרא כ"א:ו', "וְקִדַּשְׁתּוֹ כִּי אֶת לֶחֶם אֱלֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב" שם ח, וְכָתוּב בַּמִּזְמוֹר הַנִּזְכָּר "זְבַח לֵאלֹהִים תּוֹדָה" תהלים נ יד, וְעוֹד כָּתוּב דהי"ב כט ו-ז "כִּי מָעֲלוּ אֲבֹתֵינוּ וְעָשׂוּ הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֱלֹהֵינוּ גַּם סָגְרוּ דַּלְתוֹת הָאוּלָם וַיְכַבּוּ אֶת הַנֵּרוֹת וּקְטֹרֶת לֹא הִקְטִירוּ וְעֹלָה לֹא הֶעֱלוּ בַקֹּדֶשׁ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל". אֲבָל הָעִנְיָן כֻּלּוֹ מְבֹאָר בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר כח ב "אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי", וְאָמַר ויקרא ג':י"א "לֶחֶם אִשֶּׁה", שֶׁהֵם לֶחֶם לְאִשֶּׁה וּמִמֶּנּוּ לָאִשִּׁים, וְ"אִשֶּׁה" לְשׁוֹן אֵשׁ. וְאָמַר ר"א אבן עזרא על ויקרא א':ט' "אִשֶּׁה" שֵׁם הַתֹּאַר, וְטַעְמוֹ קָרְבַּן אֵשׁ, וְהוּא תֹּאַר לְמִלַּת "הַכֹּל", וּבַמִּנְחָה שֶׁאָמַר ויקרא ב':ב' "וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת אַזְכָּרָתָהּ אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה'" יִהְיֶה תֹּאַר לַקֹּמֶץ. וְאֵינוֹ כֵן, אֲבָל "אִשֶּׁה" שֵׁם, כְּמוֹ אֵשׁ, וְ"עוֹלָה אִשֶּׁה" כְּמוֹ עוֹלַת אֵשׁ רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה', וְכֵן כֻּלָּם, כִּי טַעְמָם כְּמוֹ "לֶחֶם אִשֶּׁה" להלן ג יא טז. אֲבָל לֹא אָמַר אֵשׁ וְאָמַר אִשֶּׁה כְּמַשְׁמָעוֹ כַּאֲשֶׁר הֶרְאָה אֹתְךָ בָּהָר בְּמַתַּן תּוֹרָה. וְהִנֵּה הַקָּרְבָּן בְּמִדַּת הַדִּין, וְהַזְּבִיחָה לְשֵׁם ה' לְבַדּוֹ, שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לְדָבָר אַחֵר בָּעוֹלָם רַק לְשֵׁם ה' לְבַדּוֹ. וְזֶה טַעַם "עוֹלָה הוּא אִשֶּׁה", וּלְכָךְ אָמַר הַכָּתוּב ויקרא כ"א:ו' "כִּי אֶת אִשֵּׁי ה' לֶחֶם אֱלֹהֵיהֶם הֵם מַקְרִיבִם וְהָיוּ קֹדֶשׁ", כִּי לְאִשֵּׁי ה' קָרְבַּן אֱלֹהִים. וּלְכָךְ אָמְרוּ שֶׁלֹּא הִזְכִּיר בַּצַּוָּאוֹת שֶׁל קָרְבָּנוֹת לֹא "אֵל" וְלֹא "אֱלֹהִים" אֶלָּא "אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה'" כִּי הַכַּוָּנָה לַה' לְבַדּוֹ תִּהְיֶה, לֹא יְכַוֵּן הַמַּקְרִיב וְלֹא יַעֲלֶה בְּמַחְשַׁבְתּוֹ רַק לַשֵּׁם הַמְּיֻחָד. וְהוּא מַאֲמַר הַחֲכָמִים סנהדרין ס, רִיקֵן כָּל הָעֲבוֹדוֹת כֻּלָּן לַשֵּׁם הַמְיֻחָד. וּבְתוֹרַת כֹּהֲנִים סוף פרק ו, "לַה'" לְשֵׁם מִי שֶׁעָשָׂה אֶת הָעוֹלָם. וְהוּא מַה שֶׁאָמַר הַמִּזְמוֹר "זְבַח לֵאלֹהִים תּוֹדָה וְשַׁלֵּם לְעֶלְיוֹן נְדָרֶיךָ" תהלים נ יד "כִּי ה' עֶלְיוֹן נוֹרָא מֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל הָאָרֶץ" שם מז ג, וְאֵין נוֹדְרִין אֶלָּא לִשְׁמוֹ הַמְיֻחָד, וְהוּא מַה שֶׁאָמַר "אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי לֹא עַל זְבָחֶיךָ אוֹכִיחֶךָ" תהלים נ ז ח, כַּאֲשֶׁר אָמַר "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ" שמות כ ב. וְזֶה טַעַם הַמִּזְמוֹר כֻּלּוֹ, שֶׁאָמַר "אֵל אֱלֹהִים ה' דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ" וְגוֹ' תהלים נ א, שֶׁהִזְכִּיר שֵׁם מָלֵא עַל עוֹלָם מָלֵא, וְהִזְכִּיר בָּהֶם הַקָּרְבָּנוֹת, וְהוּא שֶׁנֶּאֱמַר ישעיהו ס ז "יַעֲלוּ עַל רָצוֹן מִזְבְּחִי וּבֵית תִּפְאַרְתִּי אֲפָאֵר", לֵאמֹר שֶׁיִּהְיוּ הַקָּרְבָּנוֹת עַל הָרָצוֹן שֶׁהוּא מִזְבְּחוֹ וּבֵית תִּפְאַרְתּוֹ יְפָאֵר בַּעֲלוֹתָם לְרֵיחַ נִיחוֹחַ. וְהִנֵּה "נִיחוֹחַ" מִן "נָחָה רוּחַ אֵלִיָּהוּ עַל אֱלִישָׁע" מלכים ב ב טו, "וַתָּנַח עֲלֵיהֶם הָרוּחַ" במדבר יא כו, וְכָל קָרְבָּן לְשׁוֹן קְרִיבָה וְאַחְדוּת, וּלְכָךְ אָמַר "וְעֹלָה לֹא הֶעֱלוּ בַקֹּדֶשׁ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" כִּי הָעוֹלָה בַּקֹּדֶשׁ תִּהְיֶה לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. וְהַמַּלְאָךְ לִמֵּד לְמָנוֹחַ עִנְיַן הַקָּרְבָּנוֹת. אָמַר "אִם תַּעְצְרֵנִי לֹא אֹכַל בְּלַחְמֶךָ" שופטים יג טז, שֶׁאִם יַעֲשֶׂה לוֹ לֶחֶם לֹא יְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, כִּי הוּא פִּגּוּל וְזֶבַח תּוֹעֵבָה לַשֵּׁם, אֲבָל אִם תַּעֲשֶׂה עוֹלָה לַה' לְבַדּוֹ תַּעֲלֶנָּה, וְתִהְיֶה לְרָצוֹן עַל אִשֶּׁה ה'. וְאָז עָלָה בְּלַהַב הַמִּזְבֵּחַ. וְהִנֵּה הָעִנְיָן מְפֹרָשׁ וּמְבֹאָר, וַה' הַטּוֹב יְכַפֵּר בְּעַד:

1 עלה. לְשֵׁם עוֹלָה יַקְטִירֶנּוּ:

2 אשה. כְּשֶׁיִּשְׁחֲטֶנּוּ יְהֵי שׁוֹחֲטוֹ לְשֵׁם הָאֵשׁ; וְכָל אִשֶּׁה לְשׁוֹן אֵשׁ, פוש"ייר בְּלַעַז:

3 ניחוח. נַחַת רוּחַ לְפָנַי, שֶׁאָמַרְתִּי וְנַעֲשָֹה רְצוֹנִי שם:

1 מזרחי פתח ↗

עולה לשם עולה יקשירנו אשה כשישחטנו יהא שוחטו לשם האש וכל אשה לשון אש ניחוח נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני. ובת"כ שנו עולה לשם עולה אשה לשם אישים ריח לשם ריח ניחוח לשם נחת רוח לה' לשם מי שאמר והיה העולם. ובזבחים שלהי פרק ב"ש אמר רב יהודה עולה לשם עולה לאפוקי לשם שלמים דלא ופרש"י אע"ג דלאו בשחיט' כתיב אשכחן לה בשלמים גבי זביחה והקריב מזבח השלמים אשה לה' שתהא הזביחה לשם שלמים ולשם אישים ולשם השם והא דנקט קרא דעולה משום דכתיבי כולהו גביה וגבי שלמים לא כתיבי בההוא קרא ריח ניחוח אשה לשם אישים לאפוקי כבבא דלא ופרש"י על מנת לעשותו חתיכות צלויות בגחלים והנה בלשון ישמעאל קורין לבשר צלי על גבי הגחלים כב"ב ופירש הרמב"ן ז"ל שישחטנו על מנת להעלותו על גבי האש ביערת במערכה שתשרפנו האש לגמרי לא שיצלה שם בלבד כמו החתיכות הצלויות בגחלים ואחר כך יטלם משם בית הדשון ריח לשם ריח לאפוקי אברים שצלאן והעלן דלא דאמר רב יהודה איברים שצלאן והעלן אין בהם משום ריח ופרש"י דכיון שצלאן תחלה חוץ למערכה תו לא מסקי ריחא ניחוח לשם הנחת הריח ופרש"י נחת רוח להקב"ה שנעשה רצונו ולא שקבל מנוחה מריח הקרבן כי כתוב אם ארעב לא אומר לך לה' לשם מי שאמר והיה העולם ולא ידעתי למה השמיט הרב מאמר ריח לשם ריח ולה' לשם מי שאמר והיה העולם בשלמא לה' ולשם מי שאמר והיה העולם איכא למימר מפני שהוא מובן מעצמו אלא ריח לשם ריח שצריך לאפוקי איברים שצלאן למה השמיט אותו גם קשה לי מאד מה שפירש פה לשם עולה יקטירנו ואלו בזבחים פירש גבי עולה לשם עולה אף על גב דלאו בשחיטה כתיב עולה אלא בהקטרה אשכחן ליה בשלמים גבי זביחה ומשמע דס"ל שפירוש לשם עולה שישחטנו לשם עולה ואיך פירש כאן לשם עולה יקטירנו ועוד מאי שנא גבי אשה לשם אישים שפירש אותו כשישחטנו ואלו גבי עולה לשם עולה פי' כשיקטירנו אי משום דגבי אשה אי אפשר לפרש כשיקטירנו מפני שההקטרה היא היא השריפה עצמה ולא יתכן לומר כשישרפנו ישרפנו לשם השריפה ומפני זה אמר כשישחטנו אף על פי שהוא כתיב בהקטרה אם כן גבי עולה לשם עולה נמי יפרש אותו כשישחטנו אף על פי שהוא כתוב גבי הקטרה:

1 לבוש האורה פתח ↗

רש"י עולה לשם עולה יקטירנו אשה כשישחטנו יהא שוחטו לשם האש ע"כ הרא"ם תמה על רש"י למה כתב גבי עולה לשם עולה יקטירנו וגבי אשה כתב לשם האש ישחטנו למה לא כתב בשניהם שוה או שניהם על הקטרה או שניהם על השחיטה ואני תמה עליו מאד על תמיהתו זו דיראה שאין כאן קושיא כלל דהא בפירש קאי מלת עולה על הקטרה דכתיב והקטיר הכהן את הכל המזבחה עולה הרי בפי' דקאי עולה על והקטיר ומשמעותו לשם עולה ואשה על כרחך לא קאי אלא על השחיטה שישחטנו לשם לשורפו על האש דאין לפרשו ג"כ והקטירנו לשם האש שהרי ההקטרה היא השריפה ומה שייך לומר ישרפנו לשם שריפה וכן כתב הרג"א והאמת אתו שמשמעות פשט הכתוב כן הוא:

2 רש"י על שמות פתח ↗

אשה. לְשׁוֹן אֵשׁ, וְהִיא הַקְטָרַת אֵבָרִים שֶׁעַל הָאֵשׁ:

3 רש"י על במדבר פתח ↗

ריח ניחח. נַחַת רוּחַ לְפָנַי שֶׁאָמַרְתִּי וְנַעֲשָׂה רְצוֹנִי ספרי:

3 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על באר הגולה פתח ↗

960 הנה ע"ז עומדת כנגד הקרבנות, כי עבודת הקרבנות מורה "על שהוא יתברך אחד ואין זולתו יתברך, כי כאשר מקריבין אליו קרבן מורה זה כי הכל שלו, וכאשר הכל הוא שלו, אם כן אין זולתו, והוא יתברך אחד" לשונו בנתיב העבודה פ"א א, עז.. ועל הקרבנות נאמר לשון "ריח ניחוח" ויקרא א, ט, ולכך הנזם זהב שנתן אליעזר לרבקה בראשית כד, כב מורה תרומות על שקלי ישראל בעבור הקרבנות רש"י וגו"א שם אות טז, "כי הקרבנות כתיב אצלם 'לריח ניחוח', לפיכך היה מרמז הקרבנות בנזם זהב שהוא על האף, ששייך ריח באף" לשונו בדר"ח פ"א מ"ב כט:. ולכך כשם שבקרבנות נאמר "ריח ניחוח" ששייך לאף, כן לאידך גיסא נאמר בע"ז "חרון אף", ששייך לאף, ש"חרון אף ניכר בחוטם, שמתחמם ומוציא הבל, על כן הוא קרוי 'חרון אף'" רש"י ברכות נו: ד"ה חרון. וכשם שה"ריח ניחוח" נדרש לומר "נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני" רש"י ויקרא א, ט, כך ע"ז פועלת את ההיפך לנחת רוח, והוא "חרון אף בעולם" רש"י דברים יג, יח. וראה הערה 992 שהובא שם מדברי חכמים שכל עוד שיש ע"ז בעולם, אין העריבות מהקרבנות כפי שצריך. והם הם הדברים.

« רש"י על ויקרא א׳:ח׳ רש"י על ויקרא א׳:י׳ »