רש"י על ויקרא א׳:ד׳:א׳-ב׳

« רש"י על ויקרא א׳:ג׳ רש"י על ויקרא א׳:ה׳ »

4 שפתי חכמים פתח ↗

לסמיכה. דק"ל העולה ל"ל דהא ברישא דקרא כתיב עולה ועליו קאי אלא לרבות לסמיכה כל שנקרא עולה לסמיכה אפילו עולת חובה ומדכתיב העולה בה"א הידיעה ר"ל העולה הנזכרת מן הבקר ומן הצאן למעט עולת עוף לסמיכה. ולהביא עולת צאן פירוש ג"כ לסמיכה:

4 מזרחי פתח ↗

על ראש העולה להביא עולת חובה לסמיכ' ולהביא עולת הצאן לעולה פרט לעולת העוף. כל זה בת"כ והכי פירושא דהוה ליה למכת' וסמך ידו על ראשו ומסתמא אעולה דכתיב ברישיה דקרא קאי עולה למה לי אלא ללמד על כל מי ששמו עולה שצריך סמיכה בין עולת נדב' דקאי עלה בין עולת חובה של יחיד דאלו עולת צבור ל"ש של חובה ל"ש של נדב' אינה טעונה סמיכ' כדתנן במנחו' פרק שני מדו' כדלעיל ובין עולת בקר דקאי עלה ובין עולת צאן שכולם נקראין בשם עולה ומדהוה ליה למכתב על ראש עולה וכתב העולה בה"א אינו אלא למעט דה"א בכל מקום מיעוטא הוא כדתניא בת"כ בפרשת צו ת"ל זאת היא העול' כל אלו מיעוטי' ומה בא למעט עולת העוף לומר שאינה טעונה סמיכה אי נמי העולה בה"א הידיעה משמע הנזכרת שהיא עולת בהמה ולא עולת העוף:

4 משכיל לדוד פתח ↗

על ראש וכולי ולהביא וכולי דמתיבת עולה דיתירא הוא מתרבו שפיר תרווייהו דרבי׳ כל מידי דמקרי עולה ומה״א דהעולה דמשמע מעוטא ממעטינן לעולת העוף וכמ״ש הרא״ם ז״ל. אך קשה דמה ראית לרבות עולת חובה ולמעט עולת העוף אפילו דנדבה בשלמא עולת צאן דנדבה שפיר מתרבי דדמי לה בכל מילי דהוי׳ בהמה דכוות׳ והוי נמי דנדב׳ אבל עולת חובה מנ״ל או משום דדמי לה בחד צד דתרווייהו מין בהמה ה״נ אידך דמי לה בחד צד דהא תרווייהו דנדבה וי״ל דמ״מ מין בהמה עדיפא ומ״מ בש״ס דידן בפ״ב דביצה דף כ׳ ובשאר דוכתי נפקא לן עולת חובה לסמיכה מקרא דבפ׳ שמיני ויקרב את העולה ויעשה כמשפט ומפרשינן כמשפט עולת נדבה לימד על עולת חובה שטעונה סמיכה ונראה משום דקשיתי׳ כדלעיל הילכך לא משמע ליה לרבויי מהכא אלא עולת הצאן גרידא דדמי לה לגמרי ואצטריך קרא דהתם לעולת חובה. וא״ת והיכי דרשינן הכא ה״א דהעולה למעט העוף והא אמרינן בפ״ב דסוטה דה״א דגבי מעוטא מיעוטא וה״א דגבי ריבוייא ריבויא דנראה דמשום קו׳ זו דקשיתיה להרא״ם ז״ל עם היות שלא הזכירה כתב א״נ העולה בה״א הידיעה משמע הנזכרת שהיא עולת בהמה ולא עולת העוף ע״כ כלומר ולעולם לאו דדרשינן ה״א למיעוטא הכא אך כבר הקשה עליו הר״ב ק״א דא״כ היינו ממעטים ג״כ עולת הצאן ועולת חובה דהנזכרת אינה אלא בקר ונדבה ואמנם זה באמת נראה דלא קשה דא״כ ריבוייא דעולה למאי אהני ומיהו אכתי קשה דנימא דריבוייא אהני לרבות עולת חובה דבקר דכוותה אבל צאן אפילו דנדבה לא דנדרוש העולה הנזכרת והיינו דבקר א״נ איפכא. לכך נראה דודאי העיקר כפירוש קמא דממשמעות עולה מרבינן כל דהוי עולה וממיעוטא דה״א ממעטינן עוף מטעמא דאמרן לעיל. ומאי דמקשי מהש״ס דסוטה לק״מ דההיא לא איתמר אלא לר״מ אבל ר״י דריש התם אפילו ה״א דגבי ריבוייא למעט וידוע דסתם ספרא רבי יהודה ולשיטתיה אזיל. ולשטת רבי מאיר איכא למימר דממעט העוף מדכתיב העולה ולא כתיב העולות:

5 שפתי חכמים פתח ↗

כשרה בזר. מדכתיב ושחט סתם ואחריו כתיב והקריבו בני אהרן משמע דשחיטה כשרה בזר: נח"י פי' דאס"ד דקבלה מותרת בזר ומהולכה ואילך מצות כהונה ופירוש של והקריב היינו הולכה ה"ל להזכיר קבלה עם השחיטה קודם והקריבו בני אהרן ומדלא הזכיר ש"מ דוהקריבו היינו קבלה: ג"א פירוש דודאי האי והקריבו הוא קבלה דהולכה ליכא למימר דודאי דהולכה לא היה מהכרח עבודה שאם היה נשחט אצל המזבח עד שלא היה צריך להולכה לא היה צריך הולכה א"כ צריך לומר דקרא דוהקריבו היינו קבלה שהיא היתה מצוה שאי אפשר בלעדה וא"כ למה כתב לשון והקריבו אלא דמשמע נמי הולכה ולמדנו שניהם שלא יהיה אלא בכהן:

5 גור אריה פתח ↗

מקבלה ואילך מצות כהונה. מדכתיב "ושחט" סתם, ואצל הקבלה כתיב "הכהנים", משמע אבל שחיטה כשירה בזר ברכות לא ע"ב:

5 רמב"ן על ויקרא פתח ↗

וְשָׁחַט וְהִקְרִיבוּ הַכֹּהֲנִים מִקַּבָּלָה וְאֵילָךְ מִצְוַת כְּהֻנָּה, לִמֵּד עַל הַשְּׁחִיטָה שֶׁכְּשֵׁרָה בְּזָר. וְהִקְרִיבוּ זוֹ קַבָּלָה, וּמַשְׁמָעָהּ לְשׁוֹן הוֹלָכָה, לָמַדְנוּ שֶׁשְּׁתֵּיהֶן בִּבְנֵי אַהֲרֹן, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על ויקרא א':ה'. וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן, אֶלָּא מִדְרַשׁ רַבּוֹתֵינוּ תורת כהנים פרשה ד ד "וְהִקְרִיבוּ" זוֹ קַבָּלַת הַדָּם, שֶׁאֵין לְשׁוֹן "וְהִקְרִיבוּ" קְרִיבַת הַדָּם לַמִּזְבֵּחַ שֶׁהִיא הַהוֹלָכָה, אֲבָל הוּא לְשׁוֹן קָרְבָּן, שֶׁיַּעֲשׂוּ מִן הַדָּם קָרְבָּן וְהוּא לְקַבְּלוֹ וּלְזָרְקוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ, כִּי הִזְכִּיר בְּבַעַל הַקָּרְבָּן הֲבָאָה וּסְמִיכָה וּשְׁחִיטָה, וְאַחֲרֵי הַשְּׁחִיטָה הִזְכִּיר "בְּנֵי אַהֲרֹן" מִיָּד, אִם כֵּן אַף הַקַּבָּלָה עַצְמָהּ מִצְוַת כְּהֻנָּה וְאֵינָהּ אֶלָּא בְּכֹהֵן כָּשֵׁר וּבִכְלִי שָׁרֵת, וְכָל שֶׁכֵּן הוֹלָכָה וּזְרִיקָה. וְעוֹד שֶׁהוֹלָכַת הָאֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ פְּסוּלָה בְּזָר, שֶׁכָּךְ דָּרְשׁוּ זבחים ד "וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה" ויקרא א':י"ג, זוֹ הוֹלָכַת אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ. אִם כֵּן אַף הוֹלָכַת הַדָּם צְרִיכָה כֹּהֵן בְּכִהוּנוֹ:

4 על ראש העלה. לְהָבִיא עוֹלַת חוֹבָה לִסְמִיכָה וּלְהָבִיא עוֹלַת הַצֹּאן שם:

5 העלה. פְּרָט לְעוֹלַת הָעוֹף שם:

4 גור אריה פתח ↗

להביא עולת חובה לסמיכה. דאם לא כן, 'וסמך ידו על ראשו' מבעיא ליה, וממילא על העולה לפני זה קאי, אלא "העולה" ריבוי, להביא עולת חובה. ומדהוי למכתב 'וסמך ידו על ראש עולתו', וכתב "וסמך ידו על ראש העולה" בה"א, משמע עולה מיוחדת, להוציא עולת עוף. ואיפכא ליכא למימר – לרבות עולת עוף ולמעט עולת חובה, דמרבה אני עולת חובה שדומה לה בכל שאר דברים, לאפוקי עולת עוף שיצאת לידון במליקה ר' מנחות ה.. ואין להקשות דמהיכי תיתי לרבות עולת עוף עד דאיצטריך קרא למעוטי, דאין זה קשיא, דמייתורא ד"עולה" הוי מרבינן כל עולה:

4 ברטנורא על התורה פתח ↗

על ראש העולה להביא עולת חובה לסמיכה וכו' העולה פרט לעולת העוף קשה מה ראית לרבות עולת חובה ולמעט עולת העוף אימא איפכא י"ל דטפי יש לנו לרבות עולת חובה שהיא בשחיטה והפשט ונתוח מלרבות עולת העוף שאינה בכל אלה הדברים:

4 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה על ראש העלה, להביא... ולהביא... ע"כ. כלומר מלת "העולה" מיותרת היא, שכן נאמר כבר "אם עולה קרבנו" והיה לו לומר "וסמך ידו על ראשו", אלא בא יתור זה ללמדנו שכל עולה צריכה סמיכה - בין עולת נדבה בין עולת חובה בין עולת בקר ובין עולת צאן ודווקא עולת יחיד, אבל עולת ציבור אינה טעונה סמיכה, כמבואר במנחות צב ע"א. פ' ויקרא תשנ"ב

5 מזרחי פתח ↗

ושחט והקריבו הכהנים מקבלה ואילך מצות כהונה למד על השחיטה שכשרה בזרי'. בת"כ דמדכתיב ושחט סתם ואחריו מיד והקריבו בני אהרן הכהנים ולא סתם והקריבו ש"מ שהשחיטה כשרה בזרים אבל אלו לא נכתב אחריו מיד והקריבו בני אהרן ה"א מאי ושחט מי שעבודת הקרבנות נעשת על ידו והוא הכהן דכתיב הכהן דסתם עבודת הקרבנות ע"י הכהן היא דכתיב ביה אתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח אף לשחיטה השתא דכתיב בתרי' והקריבו ופירש ואמר בני אהרן הכהנים למדנו דאינה נוהגת מצות כהונה אלא מקבלה ואילך אבל שחיטה כשרה בכל אדם בזרים ובנשים ובעבדים והכי מפרש לה בזבחים בפרק כל הפסולים:

5 ברטנורא על התורה פתח ↗

והקריב זו קבלה ומשמעה לשון הולכה למדנו שתיהן פירו' בקבלת הדם משתעי קרא שהיא הראשונה שבעבודות אחר השחיטה ומדלא כתי' וקבלו אלא והקריבו משמעה לשון הולכה שיוליכוהו ויקריבוהו אצל המזבח למדנו שתיהן שהקבלה וההולכה בכהנים:

5 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה והקריבו, זו קבלה, שהיא הראשונה, ומשמעה לשון הולכה. למדנו שתיהן בבני אהרן. ע"כ. כלל לא מובן לי. והרי יש שתי פעולות מוגדרות היטב - קבלת הדם בכלי והולכתו אל המזבח ואחר כך זריקתו. וראה רא"ם שאמנם מילת "והקריבו" מורה על ההולכה, מכל מקום כיון שקבלת הדם קודמת להולכה והיא הפעולה הראשונה שלאחר השחיטה, לכן מוכרחים אנו לפרשה על הקבלה, ומזה אנו למדים - כל שכן על ההולכה שהיא הפעולה הבאה אחריה. מה גם שלשון הכתוב, משמעותו הולכה, לכן ראוי לדרוש בו קבלה והולכה. פ' ויקרא תשנ"ח הערת הגר"א נבנצל שליט"א: יש הקרבה במובן הרוחני, כלומר לעשות את הדם לקרבן, וזו הקבלה, ויש הקרבה במובן הגשמי, לקרב הדם אל המזבח, וזו ההולכה.

« רש"י על ויקרא א׳:ג׳ רש"י על ויקרא א׳:ה׳ »