רש"י על ויקרא י״ח:ז׳

« רש"י על ויקרא י״ח:ו׳ רש"י על ויקרא י״ח:ח׳ »

1 שפתי חכמים פתח ↗

אלא כמשמעו. ר"ל משכב זכור. וכתב הרא"ם יש לתמוה על ר' יהודה ורש"י ז"ל שהביא דבריו, למה לא הביאו הג"ש אביך אביך מקרא דערות אשת אביך לא תגלה, ערות אביך הוא שהיא בצדו ומיירי באזהרה כמוהו, והביא הג"ש מקרא דפרשת קדושים דמיירי בעונש, והניח הדבר בתימה: נח"י ואני אומר דהיא הנותנת דמערות אשת אביך הנכתב בצדו הוה קשה, כדמקשה התם אין לי אלא באזהרה וכו' עונש מנין, דהא זה הפסוק בסמוך מיירי ג"כ באזהרה, וע"כ מוכרח ללמד מאשת אביו גלה, ע"ש:

1 ברטנורא על התורה פתח ↗

ערות אביך זו אשת אביך היינו כר' יהודה דאית ליה הכי בפ' ד' מיתות אבל רבנן חולקין עליו וסברי דערות אביך ר"ל ערות אביו ממש ולחייב עליו שתי חטאות בשוגג אחד משום ערות אביך ואחד משום ואת זכר לא תשכב ואזהרת אשת אביו נפק להו לרבנן מן ערות אשת אביך ור' יהודה מוקי לה לאחר מיתה ורבנן ילפי לאחר מיתה מערות אביך היא. ור' יהודה מוקי לים למימר משום אשת אב אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום אשת איש ובזה פליגי רבנן עליה וסברי דחייב גם משום אשת איש. אמנם לפי דעת רש"י משמע דר' יהודה נמי פליג אדרבנן דקסברי דבערות אביו ממש אינו חייב אלא אחת דהא למאן דאית ליה דר' יהודה מחייב שתים בערות אביו נפקא לן מק"ו דאחי אביו דמוקי קרא דערות אחי אביך לא תגלה כערות אחי אביו ממש ולעבור עליו בשתים והנה רש"י עצמו פי' גבי ערות אחי אביך ומהו ערותו אל אשתו לא תקרב ורבנן סברי שפירושו ערות אחי אביך ממש ולעבור עליו בשתים:

1 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה ערות אביך, זו אשת אביך וכו'. והוא מסנהדרין נד ע"א. ולא הבינותי, מדוע צריך שלא לפרש כפשוטו של מקרא - "אביך" ממש, כי מאחר שבפסוק הקודם דורש רש"י תורת כהנים: "לא תקרבו, להזהיר הנקבה כזכר", הרי מתבקש לצייר גם את האפשרות של עריות מצד הבת לאביה. פ' אחרי־מות תש"ס הערת הרב איתן שנדורפי שי': כשהתורה כתבה בלשון זכר, הרי זה כולל גם את הנקבה, אך בפסוקנו נאמר בלשון זכר "ערות אביךָ", וודאי אין לומר שההתייחסות בו היא רק לנקבה. על כך הוסיף הגר"א נבנצל שליט"א: אין זה נקרא שהיא מגלה ערוותו אלא שהוא מגלה ערוותה.

2 שפתי חכמים פתח ↗

שאינה. ר"ל כגון שנולד מאנוסת אביו או ממפותת אביו:

2 גור אריה פתח ↗

להביא אמו שאינה אשת אביו. פירוש, אמו שהיא אנוסה לאביו, וילדה אותו:

1 ערות אביך. זוֹ אֵשֶׁת אָבִיךָ, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא כְמַשְׁמָעוֹ? נֶאֱמַר כָּאן עֶרְוַת אָבִיךָ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן עֶרְוַת אָבִיו גִּלָּה, מַה לְּהַלָּן אֵשֶׁת אָבִיו אַף כָּאן אֵשֶׁת אָבִיו סנהדרין נ"ד:

2 וערות אמך. לְהָבִיא אִמּוֹ שֶׁאֵינָהּ אֵשֶׁת אָבִיו שם:

1 מזרחי פתח ↗

ערות אביך זו אשת אביך או אינו אלא כמשמעו נאמר כאן ערות אביך ונאמר להלן ערות אביו גלה מה להלן אשת אביו אף כאן אשת אביו. כדתניא בפרק ארבע מיתות ואמר רבא זו היא אליבא דרבי יהודה אבל רבנן סברי דהאי קרא באביך ממש קמיירי לחייב עליו משום ערות האב יתר על אזהרת משכב זכור אבל אשת האב מערות אשת אביך נפקא ורבי יהודה מוקי לה לאשת האב לאחר מיתתו ורבנן ההוא מיתורא דערות אביך נפקא שלא הוצרך ליכתב אלא לדרשא ויתורא דאמך היא לא תגלה ערותה מוקי לה באם אינו עניין לאזהרה תנהו לעונש סקילה באמו שאינה אשת אביו כדאיתא בפרק ד' מיתות וקרא דערות אמך אליבא דכ"ע באמו שאינה אשת אביו קמיירי דהיינו אנוסת אביו ומפותת אביו שאף על פי שאינה אשת אביו אמו היא וחייב עליה ואף על פי שאין הלכה כרבי יהודה אלא כרבנן פירש אותו כר' יהודה מפני שדברי ר' יהודה קרובים לפשוטו של מקרא יותר מדברי חכמים שלא מצינו גלוי ערוה בזכר עד שיפרש ערות אביך באביך ממש ועוד שאין זה בכלל שאר הכתוב למעלה ממנו ואם מפני שאמר ערות אביך והרי הכתוב קורא לערות אשת אביך ערות אביך הוא ולמה לא יהיה גם זה כמוהו אם בעבור שני פעמים אשת אביך הרי כבר אמרו שהאחד בחיי האב והאחר לאחר מיתתו. ויש לתמוה על דברי רבי יהודה ועל רש"י ז"ל שהביא את דבריו למה לא הביאו הג"ש של אביך אביך מקרא דערות אשת אביך שהיא בצדו ומיירי באזהרה כמוהו דכתיב בה ערות אביך היא מה להלן באשת אביך אף כאן באשת אביך אבל הביא הג"ש מקרא דפרשת קדושים דמיירי בעונש דכתיב ביה ואיש אשר ישכב את אשת אביו ערות אביו גלה מה להלן באשת אביו אף כאן באשת אביו:

1 גור אריה פתח ↗

מה להלן אשת אביו. כרבי יהודה בפרק ארבע מיתות סנהדרין נד., ולא רבנן דמוקי ליה לאביו ממש, ולחייבו שתים; משום זכר, ומשום אביו, דפשטיה דקרא משמע טפי כרבי יהודה מדרבנן, דאין משמעותו על הזכרים. והקשה הרא"ם, למה מביא רבי יהודה וגם רש"י קרא דפרשת קדושים להלן כ, יא, ולא הביא הכתוב בצדו פסוק ח "ערות אשת אביך וגו'", ואין זה קשיא, ד"ערות אביו גילה" דפרשת קדושים מיותר, לכך יש למילף משם, אבל "ערות אביך היא" אינו מיותר, דרבי יהודה דריש ליה לחייבו משום אשת אביו, ולא משום אשת אביו ומשום אשת איש, לכך כתיב "ערות אביך היא" משום ערות אביו הוא מחייבו, ולא משום אשת איש:

1 רמב"ן על ויקרא פתח ↗

עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על ויקרא י"ח:ז', "עֶרְוַת אָבִיךָ" זוֹ אֵשֶׁת אָבִיךָ. "וְעֶרְוַת אִמְּךָ" לְהָבִיא אִמּוֹ שֶׁאֵינָהּ אֵשֶׁת אָבִיו. "עֶרְוַת אֵשֶׁת אָבִיךָ" לְרַבּוֹת לְאַחַר מִיתָה. וְכֵן פֵּרֵשׁ "עֶרְוַת אֲחִי אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה" ויקרא י"ח:י"ד, וּמַהוּ עֶרְוָתוֹ, אֶל אִשְׁתּוֹ לֹא תִקְרָב. וְכֵן הוּא בֶּאֱמֶת כְּפִי מַשְׁמָעוּתוֹ הַנָּכוֹן. אֲבָל בַּגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין סנהדרין נ"ד הֶעֱלוּ כִּי "עֶרְוַת אָבִיךָ" וְ"עֶרְוַת אֲחִי אָבִיךָ" עַל הַזְּכָרִים מַמָּשׁ, וּלְחַיְּבוֹ בְּשׁוֹגֵג שְׁתַּיִם. וַאֲנִי תָּמֵהַּ לְדַעְתָּם, לָמָּה לֹא יַזְהִיר כֵּן בְּבֵן וּבְאָח עִם עֶרְוַת נְשֵׁיהֶם, וְאוּלַי חָשְׁשָׁה הַתּוֹרָה בִּכְבוֹד הַזְּקֵנִים יוֹתֵר. אֲבָל כָּל פָּסוּק וּפָסוּק בַּפָּרָשָׁה אַזְהָרָה אַחַת, לֹא בָּאוּ בַּפָּרָשָׁה שְׁתֵּי אַזְהָרוֹת בְּלָאו אֶחָד, כִּי הַלָּאו בָּאֲחָיוֹת כֻּלָּן וְכֵן הַבָּנוֹת אַחַת הֵנָּה. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט, כִּי עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ לָאו אֶחָד הוּא וְאַזְהָרָה אַחַת, יִמְנַע שֶׁלֹּא יָבֹא עַל אִמּוֹ, כִּי בְּבוֹאוֹ עָלֶיהָ יְגַלֶּה עֶרְוַת אָבִיו וְעֶרְוַת אִמּוֹ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר כאן "אִמְּךָ הִיא", כִּי עָשִׂיתָ בָּהּ שְׁתַּיִם רָעוֹת, שֶׁגִּלִּיתָ עֶרְוַת אֵם וְעֶרְוַת אָב. וְאַחֲרֵי שֶׁהִזְהִיר עַל עֶרְוַת אָבִיו שֶׁהִיא אִמּוֹ, חָזַר וְהִזְהִיר עַל עֶרְוַת אֵשֶׁת אָבִיו שֶׁאֵינָהּ אִמּוֹ, וְאָמַר ויקרא י"ח:ח' "עֶרְוַת אֵשֶׁת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה עֶרְוַת אָבִיךָ הִיא". וְכֵן "עֶרְוַת אֲחִי אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה" פֵּרוּשׁוֹ "אֶל אִשְׁתּוֹ לֹא תִקְרָב", וּלְכָךְ לֹא אָמַר "וְאֶל":

2 רמב"ן על ויקרא פתח ↗

« רש"י על ויקרא י״ח:ו׳ רש"י על ויקרא י״ח:ח׳ »