רש"י על ויקרא י״ז:י״ג

« רש"י על ויקרא י״ז:י״ב רש"י על ויקרא י״ז:י״ד »

13 שפתי חכמים פתח ↗

בהזמנה. פירש"י כאילו הוא צד שאינה מזומנת לו, כלומר שלא יאכל בשר תדיר שלא יעני:

13 משכיל לדוד פתח ↗

אשר יצוד וכו׳ שלא יאכל בשר וכו׳. פירש״י בחולין שלא יאכל בשר תדיר שלא יעני. וא״ת דבפרשת ראה כתיב כי ירחיב ה׳ אלהיך וכו׳ ופירש״י שם למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל בשר אלא מתוך עושר ותרי קראי להך מלתא ל״ל וי״ל דאי מהכא ה״א דוקא כי יצוד אמר רחמנא שאין בו חסרון כיס כלל אבל לקנות ולאכול אפילו עשיר ויש לו רוחב ידים אימא לא כתב רחמנא כי ירחיב ואי כתב כי ירחיב לחוד ה״א דבעשיר מיהא יכול לאכול תדיר בשר קמ״ל הך דהכא דאפילו בעשיר לא יאכלנה תדיר שלא יעני. וטעם לכל זה משום בל תשחית ומיהו איתא בגמ׳ דכל זה מיירי בדורות ראשונים שהיו ממשפחה בריאים אבל כגון אנו שגברה עלינו החולשא בל תשחית דגופא עדיף:

13 רש"י על דברים פתח ↗

כי ירחיב וגו'. לִמְּדָה תוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁלֹּא יִתְאַוֶּה אָדָם לֶאֱכֹל בָּשָׂר אֶלָּא מִתּוֹךְ רַחֲבַת יָדַיִם וְעֹשֶׁר חולין פ"ד:

14 שפתי חכמים פתח ↗

שהנפש תלויה בו. לא שדמיו של אדם תלויין בנפשו, אלא נפשו תלוי בדמו:

14 רמב"ן על ויקרא פתח ↗

דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא דָּמוֹ לוֹ בִּמְקוֹם נֶפֶשׁ, כִּי הַנֶּפֶשׁ תְּלוּיָה בּוֹ, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על ויקרא י"ז:י"ד. וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן, אֲבָל אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ שֶׁיִּהְיֶה "בְנַפְשׁוֹ" בְּכָאן - בְּגוּפוֹ, יֹאמַר כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְּגוּפוֹ הוּא. וְכֵן "בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ" תהלים קה יח, "שִׁבְעִים נָפֶשׁ" שמות א ה, "עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא" במדבר ו ו, הַגּוּף, כִּי גּוּף בַּעַל נֶפֶשׁ יִקָּרֵא נֶפֶשׁ. וְעַל דַּעְתִּי הִזְכִּיר הַכָּתוּב בַּדָּם שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים וְהֵם טַעַם אֶחָד: אָמַר תְּחִלָּה ויקרא י"ז:י"א "כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִיא"; אַחַר כָּךְ הָפַךְ וְאָמַר "כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא", לוֹמַר כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְהַנֶּפֶשׁ הִיא בַּדָּם שֶׁשְּׁנֵיהֶם מְעֹרָבִין יַחַד, וְיִהְיֶה זֶה כְּעִנְיַן יַיִן הַמָּזוּג בְּמַיִם, שֶׁהַמַּיִם בַּיַּיִן וְהַיַּיִן בַּמַּיִם כָּל אֶחָד בַּחֲבֵרוֹ; וְאח"כ פֵּרֵשׁ "כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ" עַצְמוֹ, לוֹמַר שֶׁהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד לֹא יִתְפָּרְדוּ, לֹא יִמָּצֵא דָּם בְּלֹא נֶפֶשׁ וְלֹא נֶפֶשׁ בְּלֹא דָּם, כַּיָּדוּעַ בָּרוּחַ אֲשֶׁר תְּחִלָּתוֹ מִן הַלֵּב שֶׁהוּא הִיּוּלִי לָרוּחוֹת כֻּלָּן, וּמִמֶּנּוּ יָבֹא הַזָּן שֶׁעוֹשֶׂה הַדָּם, וְהַדָּם הוּא הַמּוֹלִידוֹ וְהַמְּקַיְּמוֹ, כְּעִנְיַן הַגֹּלֶם וְהַצּוּרָה בְּכָל בַּעֲלֵי הַגּוּף, שֶׁלֹּא יִמָּצֵא הָאֶחָד בִּלְתִּי הָאַחֵר. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ כריתות ד, שְׁלֹשָׁה כְּרֵיתוֹת בַּדָּם, אַחַת לְדַם הַנֶּפֶשׁ וְאַחַת לְדַם שְׁחִיטָה וְאַחַת לְדַם כִּסּוּי, וְזֶה טַעְמָם לַכְּרֵיתוֹת, אֲבָל הַטַּעַם בְּשִׁנּוּי הַלָּשׁוֹן בַּנֶּפֶשׁ וּבַדָּם כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי:

14 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה כי נפש כל בשר דמו הוא, הנפש היא הדם. ע"כ. והנה בדיבור הקודם אמר: שהנפש תלויה בו בדם, וכך גם למעלה פסוק יא, וזה קצת קשה. פ' אחרי־מות תש"ס, איסרו חג פסח

13 אשר יצוד. אֵין לִי אֶלָּא צַיִד, אֲוָזִין וְתַרְנְגוֹלִין מִנַּיִן? תַּ"ל "צֵיד" מִכָּל מָקוֹם; אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "אֲשֶׁר יָצוּד"? שֶׁלֹּא יֹאכַל בָּשָׂר אֶלָּא בַּהַזְמָנָה הַזֹּאת חולין פ"ד:

14 אשר יאכל. פְּרָט לִטְמֵאִים שם פ"ה:

13 מזרחי פתח ↗

אשר יציד אין לי אלא צייד אווזין ותרנגולין מניין תלמוד לומר ציד. בתורת כהנים ומייתי לה בפרק כסוי הדם תנו רבנן אשר יצוד אין לי אלא אשר יצוד נצודין ועומדין מאליהן כגון אווזים ותרנגולין מניין ת"ל ציד מכל מקום אפילו היה צד ועומד בלתי שיצודו אותו כגון אווזין ותרנגולין ואם כן מת"ל אשר יצוד למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל בשר אלא בהזמנה הזאת פרש"י כאילו הוא צד שאינה מזומנת לו כלומר לא יאכל בשר תדיר שלא יעני:

13 גור אריה פתח ↗

תלמוד לומר ציד. פירוש, כי "ציד" נקרא אף על גב שהוא כבר נצוד ועומד, אפילו כי נקרא "ציד", שהרי הוא בביתו נצוד:

13 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה אשר יצוד, אין לי אלא ציד, אווזין וכו'. אם כן, למה נאמר אשר יצוד? שלא יאכל בשר אלא בהזמנה זאת. ע"כ. כלומר המילה "ציד" המיותרת באה ללמד שאף בשחיטת בעלי חיים מזומנים, כמו אווזים ותרנגולים שבני אדם מגדלים אותם בבתיהם, ישנו חיוב לכסות את הדם. ואם גם בעלי חיים מזומנים חייבים בכיסוי הדם, למה נאמר "אשר יצוד"? לימדה תורה דרך ארץ, שלא יאכל אדם בשר אלא בהזמנה זאת. כלומר שלא ירבה אדם באכילת בשר, ובכל זמן שהוא חפץ לאכול בשר, ישער בדעתו כאילו עליו לצאת כעת לשדה לצוד צידו, או אז יצטנן חפצו ראה רש"י חולין פד ע"א ד"ה אלא בהזמנה הזאת. ויפה הערתו של מרן ה"חפץ חיים" בפירושו ל"תורת כהנים" על אתר: אם יעצה התורה להסתפק במועט אפילו באכילת בשר המחזק את הגוף, על אחת כמה וכמה שראוי להסתפק במועט במותרות שאין בהם תועלת. פ' אחרי־מות קדושים תש"ן

14 מזרחי פתח ↗

דמו בנפשו דמו הוא לו במקום הנפש שהנפש תלויה בו. לא שהדם הוא בנפש שאין הדם תלוי בנפש אלא הנפש תלויה בדם כדלעיל כי נפש הבשר בדם:

14 גור אריה פתח ↗

דם ובשר לשון זכר נפש לשון נקיבה. פירוש, הא דכתיב "כי נפש כל בשר דמו היא", "היא" קאי על הנפש, שהיא לשון נקיבה. ומה שכתוב "כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא", "הוא" קאי על הדם, שהוא לשון זכר. ומה שכתיב "כי נפש כל בשר דמו", "דמו" שהוא לשון זכר קאי על הבשר:

« רש"י על ויקרא י״ז:י״ב רש"י על ויקרא י״ז:י״ד »