רש"י על ויקרא י״ג:ו׳

« רש"י על ויקרא י״ג:ה׳ רש"י על ויקרא י״ג:ח׳ »

6 שפתי חכמים פתח ↗

או פשה טמא. כלומר אל תדייק הוכהה ממראיתו אע"ג דפשה הנגע או לא פשה אע"ג דעמד בעיניו, אין צריך להסגיר וטהור הוא, אלא כך תדייק הוכהה וגם לא פשה, אז אין צריך להסגיר וטהור הוא, כדמשמע כהה ולא פשה וגו', הא אם עמד במראיתו אע"ג דלא פשה או פשה אע"ג דהוכהה צריך להסגיר וטמא הוא, כדמשמע בסמוך ואם פשה תפשה וגו', ולא כתיב ועמד בעיניו, משמע או זה או זה:

6 רמב"ן על ויקרא פתח ↗

וְהִנֵּה כֵּהָה הַנֶּגַע וְלֹא פָשָׂה הַנֶּגַע כָּתַב רַשִׁ"י רש"י על ויקרא י"ג:ו' "כֵּהָה" - שֶׁהֻכְהָה מִמַּרְאִיתוֹ, הָא אִם עָמַד בְּמַרְאִיתוֹ וְלֹא פָּשָׂה - טָמֵא הוּא. וְהוּא בֶּאֱמֶת מַשְׁמָעוּת הַכָּתוּב, אֲבָל לְפִי מִדְרַשׁ רַבּוֹתֵינוּ אֵינוֹ כֵן, שֶׁהֲרֵי שָׁנִינוּ נגעים פ"א מ"ג, לְהַסְגִּיר אֶת הָעוֹמֵד בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן וְלִפְטֹר אֶת הָעוֹמֵד בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי. וּבְבֵאוּר אָמְרוּ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים נגעים פרק ג ח, שֶׁבִּבְגָדִים עוֹמֵד בָּרִאשׁוֹן מַסְגִּיר וּבַשֵּׁנִי שׂוֹרֵף, וּבְאָדָם עוֹמֵד בָּרִאשׁוֹן מַסְגִּיר וּבַשֵּׁנִי פּוֹטְרוֹ. וְעוֹד אָמְרוּ בִּמְגִלָּה ח, יָצָא מְצֹרָע מֻסְגָּר שֶׁאֵין צָרַעְתּוֹ תְּלוּיָה בְּגוּפוֹ אֶלָּא בְּיָמִים. וְאִלּוּ הָיָה צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה כֵּהָה, הָיְתָה טַהֲרָתוֹ תְּלוּיָה בְּגוּפוֹ. וְרַשִׁ"י עַצְמוֹ פֵּרֵשׁ שָׁם כַּלָּשׁוֹן הַזֶּה, שֶׁאֵין תְּלוּיָה בְּגוּפוֹ - שֶׁאִם לֹא יִמְצָא בַּשְּׁבִיעִי סִימָן טֻמְאָה שֵׂעָר לָבָן אוֹ פִּשְׂיוֹן יְטַהֲרֶנּוּ אע"פ שֶׁנִּגְעוֹ עוֹמֵד בְּעֵינָיו, כְּגוֹן בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, אֲבָל כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁבְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי בֵּין שֶׁכֵּהָה הַנֶּגַע מִמַּרְאֵה הַשֶּׁלֶג לְסִיד הַהֵיכָל אוֹ שֶׁיִּדְמֶה לִקְרוּם בֵּיצָה, וַאֲפִילּוּ הָעַזָּה שֶׁהָיְתָה כְּסִיד וְחָזְרָה לְשֶׁלֶג, וְכָל שֶׁכֵּן עָמְדָה בְּמַרְאִיתָהּ, כָּל שֶׁלֹּא פָּשָׂה - מְטַהֲרָהּ. וְאִם כֵּן פֵּרוּשׁ הַכָּתוּב "וְהִנֵּה כֵּהָה הַנֶּגַע", שֶׁחָזַר לְמַרְאֵה נֶגַע אַחֵר, כְּגוֹן מִשֶּׁלֶג לְסִיד, הוֹאִיל וְלֹא פָּשָׂה - מִסְפַּחַת הִיא, שֶׁלֹּא תֹּאמַר כֵּיוָן שֶׁנִּשְׁתַּנֵּית הַנֶּגַע לְמַרְאֵה נֶגַע אַחֵר תֵּרָאֶה בַּתְּחִלָּה, בָּא הַכָּתוּב וְלִמֵּד שֶׁהוּא טָהוֹר. וְהוּא הַדִּין אִם הֵעֵזָּה, שֶׁכְּבָר לִמֶּדְךָ הַכָּתוּב שֶׁאֵין הַשִּׁנּוּי מִמַּרְאֶה לְמַרְאֶה סִימַן טֻמְאָה אֶלָּא כְּעוֹמֵד בְּעֵינָיו הוּא, וְכָל שֶׁלֹּא פָּשָׂה טָהוֹר הוּא. וְאִם תִּשְׁאַל, וְלָמָּה לֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב הֵעֵזָּה וְכָל שֶׁכֵּן כֵּהָה, בָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁכֵּהָה אִם פָּשָׂה טָמֵא. וּפֵרוּשׁ "כֵּהָה" - שֶׁהֻכְהָה לְאֶחָד מִמַּרְאוֹת נְגָעִים, כְּגוֹן מִשֶּׁלֶג וְעַד קְרוּם בֵּיצָה, שֶׁעֲדַיִן נֶגַע הוּא, אֲבָל לְמַטָּה מִמַּרְאוֹת נְגָעִים כְּבָר נִתְרַפֵּא וְאֵין כָּאן נֶגַע, וְאֵין פִּשְׂיוֹן בָּזֶה מְטַמְּאוֹ כְּלָל. וְכָעִנְיָן הַזֶּה הוּא מִתְבָּאֵר בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים כאן:

6 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה כהה, הוכהה ממראיתו, הא אם עמד במראיתו או פשה, טמא. ע"כ. רמב"ן גורס ברש"י: ולא פשה. ואכן זה סביר יותר, לפי המשנה במסכת נגעים פ"א, מ"ג שהעומד במראהו בסוף השבוע השני - פוטרים אותו והוא טהור, אם לא פשה. וראה הסברו של רא"ם המקיים גרסתו של רש"י "או פשה" ומבאר שרש"י כתב כאן לפי פשוטו של מקרא, שמשמע שרק אם כהה הנגע ולא פשה - מטהרים אותו, והוסיף: תמצא בכמה מקומות שפירש רש"י המקראות דלא כהלכתא, להיותם קרובים לפשוטו של מקרא. פ' תזריע מצורע תשנ"ו

8 שפתי חכמים פתח ↗

ולקרבן. כלומר משא"כ במצורע מוסגר שאין בו אחד מכל אלו, ומפני שכאן הוזכרו טומאת מצורע מוסגר וטומאת מצורע מוחלט, דבשניהם הוזכרה טומאה, דבמוסגר כתיב וכבס בגדיו מכלל שהיה טמא, וגבי המוחלט כתיב וטמאו הכהן וגו', הודיענו כאן ג"כ ההבדל שביניהם:

8 מזרחי פתח ↗

וטמאו הכהן ומשטמאו הרי הוא מוחלט וזקוק לצפרים ולתגלחת ולקרבן האמור בפרשת זאת תהיה. כלומר מש"כ במצורע מוסגר שאין בו אחד מכל אלה והוצרך לפרש זה פה ולא למעלה גבי וטמא אותו מפני שפה הוזכרו טומאת המצורע המוסגר וטומאת המצורע המוחלט ורצה לפרש ההפרש שבין מצורע מוסגר למצורע מוחלט כי בשניהם כתיב טומאה במצורע מוחלט כתיב וטמאו הכהן צרעת היא ובמצורע מוסגר כתיב וכבס בגדיו מכלל שהוא טמא ואמר שההפרש שבין טומאתו של זה לטומאתו של זה שטומאתו של מצורע מוחלט כשירצה לטהר זקוק לצפרים ולתגלח' ולקרבן מה שאין כן כשירצה המצורע המוסגר לטהר ואע"ג דבמתני' דפ"ק דמגלה לא קתני אלא אין בין נטהר מתוך הסגר לנטהר מתוך החלט אלא תגלחת וצפרים ואלו קרבן לא קתני היינו משום דהתם לא קמיירי אלא ביום טהרתו ורפואתו והקרבנות הן בשמיני לטהרתו כדתרץ רש"י שם אבל הכא דמיירי בטהרתו בכלל הוכרח להזכיר כל הדברים הצריכים לטהרתו בכלל שהם הצפרים והתגלחת והקרבנות אבל יש לתמוה למה פירש ההפרש שבין טומאתו של מצורע מוסגר לבין טומאתו של מצורע מוחלט בעניין טהרתן מטומאתן ולא פירש ההפרש שבין טומאתו של זה לטומאתו של זה בימי טומאתן והלא באותה משנה שנתנו ההפרש שבין טומאתו של זה לטומאתן של זה ביום טהרתן נתנו ההפרש ג"כ שבין ימי טומאתו של זה לימי טומאתו של זה ואמרו אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה וצ"ע:

8 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה צרעת, לשון נקבה. ד"ה נגע, לשון זכר. ע"כ. כך בכמה חומשים, ואילו בחומש "המאור" הרי זה דיבור אחד - ד"ה צרעת, לשון נקבה, נגע לשון זכר. ע"כ. וגם לפי זה קצת קשה, למה המהדיר משייך דיבור זה לפסוק ח ולא לפסוק ט ובסדר הפוך. ומכל מקום קשה לשון הכתוב "תהיה" שבריש פסוק ט דווקא אחר שרש"י קבע מה שקבע, שכן לפי זה היה צריך לומר כאן: יהיה, מכיוון שהוא מוסב על הנושא "נגע" שהוא לשון זכר. פ' תזריע תשנ"ה, תשנ"ז, תזריע מצורע תשנ"ו, תשנ"ט וראה "לשון חיים" שכתב: דקשה, לעיל פסוק ג כתוב "נגע צרעת הוּא", לשון זכר. וכאן כתוב "צרעת הִוא", לשון נקבה. לכן פירש רש"י, כי לעיל עולה תיבת "הוּא" על תיבת "נגע", דנגע הוי לשון זכר, וצרעת הוי לשון נקבה. וגם טעמי המקרא מורים כן, שכן לעיל פסוק ג כשנאמר "נגע צרעת הוּא", הטעמים הם "מרכא טפחא אתנחתא", הרי שתיבות "נגע צרעת" מחוברות בטעמים מחברים, כשתיבת "צרעת" נסמכת אל תיבת "נגע", כאילו "צרעת" היא שם תואר ל"נגע", ועל כן מוסבת תיבת "הוּא" על תיבת "נגע". ואילו להלן פסוק כ נאמר "נגע צרעת הִוא", כיוון שהתיבות "נגע־צרעת" מחוברות במקף ומוטעמות ב"מרכא" ותיבת "הִוא" ב"טפחא", ועל כן מוסבת תיבת "הִוא" על תיבת "צרעת". ובפסוק ט נאמר "נגע צרעת כי תהיה באדם" - לשון נקבה, אף־על־פי ש"נגע" לשון זכר הוא, משום שהסומך "צרעת" לשון נקבה קרוב לפועל, כמובא ב"דעת מקרא".

6 כהה. הָכְהָה מִמַּרְאִיתוֹ, הָא אִם עָמַד בְּמַרְאִיתוֹ אוֹ פָשָׂה טָמֵא:

7 מספחת. שֵׁם נֶגַע טָהוֹר:

8 וכבס בגדיו וטהר. הוֹאִיל וְנִזְקַק לְהִסָּגֵר נִקְרָא טָמֵא וְצָרִיךְ טְבִילָה:

6 גור אריה פתח ↗

הא אם עמד במראיתו כו'. כל המפרשים תמהו על פירוש זה, שהוא נגד המשנה ונגד תורת כהנים ונגד התלמוד. ולא די כל זה, אלא שהוא סותר דברי עצמו. כי המשנה נגעים פ"א מ"ג היא לפטור את העומד בשבוע השנית. ובתורת כהנים, בבגדים עומד בראשון – מסגיר, ובשני – שורף. ובאדם, עומד בראשון – מסגיר, ובשני – פטור. ובמגילה פרק קמא ח ע"ב אמרינן בתלמוד 'יצא מוסגר שאין צרעתו תלוי בגופו רק בימים', ופירש רש"י שם שאם לא ימצא בסוף שבוע טומאה – שער לבן או פשיון – פטרו. והנה הוא רש"י כאן סותר כל זה:והרב המזרחי רצה לתקן דברי רש"י, דהא דאמר 'אם עמד במראיתו טמא' היינו שאם עמד במראיתו של נגע הראשון, כגון שהיה כשלג, דהוא בהרת נגעים פ"א מ"א, ונשאר במראיתו, או בצמר לבן, והוא שאת שם, ונשאר במראיתו, וכן בשאר תולדות, בודאי טמא. והא דקאמר רש"י מגילה ח ע"ב 'ואף על גב שהוא עומד טהור' היינו שהוא בכלל מראות הנגעים, דהיינו דמתחלה היתה עזה כשלג – ונעשה כצמר לבן או פחות, וכן בשאר, ומכל מקום הוכהה קצת ממראיתו. והביא ראיה מתורת כהנים, דדריש "והנה כהה", יכול כהה מד' מראות, תלמוד לומר מן "הנגע". אי "הנגע" יכול עמד בעיניו, תלמוד לומר "כהה", הא כיצד, כהה ממראיתו ועדיין בכל ד' מראות. ומזה משמע ד"הנה כהה הנגע" שהוכהה ממראיתו, אבל הוא עדיין בתוך המראות:והרמב"ן וכן רבינו שמשון נגעים פ"א מ"ג מפרשים בזה, דהכתוב שאמר "והנה כהה הנגע" – רבותא, שלא תאמר כיון דכהה הנגע הוא מראה אחר, וצריך הסגר חדש כאילו היה הנגע אחר, זה אינו, אלא הוא אותו נגע עצמו, ואין צריך הסגר. תירןץ זה – דוחק לפרש לפי האמת, לפי שאין צריך לכתוב "והנה כהה", דמהיכי תיתי לחלק, ולא הוי למכתב רק 'ולא פשה טהור', ולמה היה עולה על הדעת לפרש שאם היה הכהה ממראיתו דהוא נגע אחר:וכן באמת הך ברייתא דתורת כהנים יש קצת ראיה לדברי רש"י, שצריך שיהיה הנגע כהה בסוף שבוע שנית. והפירוש שפירש בזה רבינו שמשון שם דברייתא אתא לאשמועינן שלא תאמר שהוא נגע חדש, ואמר 'יכול כהה מד' מראות' דווקא טהור, אבל עומד בתוך ד' מראות טמא, וקאמר על זה 'תלמוד לומר "הנגע"', אף על גב שיש כאן עוד נגע – הוא טהור. וקאמר, אי הכי, דילמא דוקא שהוא לגמרי עומד בעיניו, דאין זה נגע חדש, אבל אם היה מתחלה עזה כשלג ועתה יש לנגע מראה אחר, דלמא נגע חדש, וקאמר 'תלמוד לומר והנה כהה כו". ופירוש זה דחוק מאד, שלא יהיו שוים הסברות; דמתחלה אמר 'יכול כהה למטה מד' מראות', ופירושו שלכך הוא טהור שאין כאן מראה של נגע. ואחר כך אמר סברא אחרת 'אי "הנגע" יכול עמד בעיניו', כלומר שזה דוקא טהור משום דלא הוי נגע אחר, אבל אי כהה הוי נגע אחר. ודבר כזה לא מצאנו. ולכן קצת נוטה ברייתא זאת לדברי רש"י:אבל דבר זה לא יתכן, דהא כמה משניות אפילו היה כסיד ההיכל ואחר כך כשלג טהור כאילו לא העז, וכבר הביא רבינו שמשון שם כל המשניות, ואין לפקפק בהן. ולעייל פילא בקופא דמחטא ללא יועיל – למה הוא זה. ובודאי דבר ברור הוא מאוד שהעומד בסוף שבוע שנית טהור. ועדים רבים ממשניות וברייתות וגמרא הם:ומה שאמר הכתוב "והנה כהה הנגע וגו'", אין אני מפרש כדברי הרמב"ן שהוא רבותא, דאפילו הכי טהור – שלא תאמר מראה נגע אחר והוי להסגיר בתחילה, דזה לא הוי צריך למכתב, אלא יראה לי דקרא ד"כהה הנגע" לא אתא לדיוקא, ושלא כדברי רש"י, רק משום קרא דכתוב אחר כך פסוק ז "ואם פשה תפשה וגומר", ולמדך הכתוב דאף על גב דכהה הנגע, לא תאמר כאשר פשה אחר כך, נגע חדש הוא, ובעי הסגר, אלא טמא מוחלט, כדכתיב קרא. ואהא קאי ברייתא דתורת כהנים, '"והנה כהה" יכול כהה מד' מראות, תלמוד לומר "הנגע וכו'"'. והכי פירושו דברייתא, יכול אפילו הוכהה מד' מראות – אם פשה אחר כך הוא טמא מוחלט, תלמוד לומר "הנגע כו'", דאם הוכה מד' מראות ופשה אחר כך – זה הוי נגע חדש לגמרי. 'אי "הנגע", יכול בעיניו לגמרי', כלומר שאם עמד בעיניו ואחר כך פשה הוי טמא מוחלט, אבל אם כהה ואחר כך פשה הוי נגע חדש, תלמוד לומר "והנה כהה", הא כיצד, הוכהה ממראיתו – ועדיין הוא עומד בד' מראות, ואהא אתא קרא "ואם פשה תפשה". והשתא הכל כפשוטו נכון מאוד, ואין צריך לכל הדחקים:והשתא אין להקשות דלמה כתב "והנה כהה" כלל, דאם לא כתב "והנה כהה" הייתי אומר דהא דכתיב "אם פשה תפשה" היינו שלא נראה שהנגע הוכהה ומתחיל להתבטל, אבל אם נראה שהוכהה הנגע, אם פשה אחר כך – זה פשיון חדש, וסגי בהסגר, לכך צריך למכתב. והשתא דברי רש"י אין להם על מי שיסמכו, כי המשענת של תורת כהנים גם כן נלקה:ואם תאמר, מנא לן לומר כך שמצורע מוסגר צרעתו תלוי בימים, ואם עמד הנגע בעיניו בשבוע השנית – טהור, ולמה לא נפרש כפשוטו, דוקא אם כהה הנגע אז הוא טהור, אבל אם לא כהה ועמד בעיניו טמא, יש לומר, דתורת כהנים דריש ליה "וטהרו הכהן מספחת היא" אף על גב דלא נשתנה מראיהו, מזה דרשו דהעומד בשבוע שנית טהור, מיתורא ד"מספחת היא":

6 דברי דוד פתח ↗

כהה כו', הא אם עמד במראיתו או פשה טמא. קשה ל"ל זה והלא בכל התורה אמרינן מכלל הן אתה שומע לאו. ותו הקשו רבים קושיא אלימתא על דכתב כאן נגד המשנה פ"ק דנגעים דאמר לפטור את העומד בסוף שבוע שני, ופירשו הר"ש והברטנורה שהעומד בשיעורו ולא פשה ועמד במראהו אע"פ שלא ירד למטה מן ד' מראות פוטרו בסוף שבוע שני והא דכתיב וראה הכהן אותו ביום השביעי שנית והנה כהה כו' וטהרו הכהן לאו למימרא דאין מטהרו אא"כ כהה אלאלאשמועינן דאפי' נשתנה משלג לסיד או מסיד לשלג לא אמרינן נגע אחר הוא וחוזר ומסגירו כמעיקרא אלא כעומד דמי ומטהרו עכ"ל. וכן איתא בת"כ בבגד שעומד בראשון מסגיר ובשני שורף ובאדם עומד בראשון מסגיר ובשני פוטר, והיאך כתב רש"י שהעומד בשני טמא, ורבים מבקשים לתרץ ולא נתיישב להרואה כלל. ע"כ נלע"ד שיש כאן ט"ס ברש"י דמ"ש או פשה טמא צ"ל ופשה טמא, וכוונתו לפרש הפסוק כמו שאמרו במשנה והיינו דל"ת כהה הנגע דוקא הא עמד במראהו במראה והשיעור שלא פשה טמא אלא גם זה טהור והדיוק דקרא אינו אלא לומר דוקא בעומד בשיעורו פטור אבל בנשתלח בפסיון אע"פ שבמראה עומד במראה הראשון טמא. וכהה ממראיתו דנקט רש"י פירוש מראה הראשון נאבד והיינו נשתנה מראיתו של אחד ממראות נגעים ונעשה מראה אחד מן הד' נגעים, לא אמרינן דזה הוא גריעותא דהוה נגע אחר קמ"ל דאכתי הוה עומד, והכי הוא כוונת רש"י כאן דלא תטעה לומר תחילת המקרא דהיינו כהה הנגע וסוף המקרא דהיינו לא פשה תרווייהו הוויין לדיוקא ממילא אם חסר אחד מהם טמא, קמ"ל דלא אמרינן כאן דיוק אלא בסיפא דלא פשה הוה הדיוק דפשה בכל גווני טמא, אבל רישא אין שם דיוק אלא קמ"ל שם לגופיה אפילו אזלה המראה הראשונה כיון שלא פשה טהור ולא אמרינן נגע חדש הוא אלא ישן הוא ומיקרי עומד והוא טהור, וא"כ הוויין דברי רש"י ממש כדברי, ה שזכרנו בפירוש, המשנה וא"ל מנלן באמת דרישא לא לדיוקא אתי ולהקל, אמאי לא נימא לדיוקא אתא ולהחמיר, דבלא כהה טמא וכפשוטו של מקרא, נראה דאי תימא כן דבעינן דוקא נשתנה א"א ליישב הפסוק, דבמאי מיירי האי נשתנה אי לחוץ מן ד' מראות ל"ל לא פשה והא אפי' פשה טהור כיון שאין כאן מראה נגע כלל אלא תוך ד' מראות ותפרש שנשתנה מעזה לכהה דהיינו שנשתנה משלג לסיד ומש"ה טהור כיון שהוא למטה ממנו, תקשה לך אם הנגע הוא במה שכהה יותר ביניהם דהיינו כקרום ביצה היאך שייך בזה ולמטה ממנו שהרי למטה ממנו אין שם מראה נגע כלל, ואין צ"ל שבכל המראות מיירי קרא דהא נזכרו בקרא, ותו כיון דכל הנגעים מצטרפים כדלעיל וכולם שוים לטמא מה מועיל שינוי מזה להקל כיון דכולם שוים לטומאה, ומטעם זה נמי א"א דבעינן שינוי לטהר דהיינו לחמור ממנו דאדרבה זה יועיל להחמיר דוקא אלא ע"כ דפסוק דכהה לא בא לדיוק כלל אלא לגופיה איצטריך דאע"פ שנעשה שינוי יהיה מה שיהיה אפ"ה מיקרי עומד וטהור ואין כאן דיוק אלא מן לא פשה דאי פשה טמא בכל גווני כנ"ל נכון:

6 גור אריה על ויקרא פתח ↗

המספחת הזאת. פירוש, כי "מספחת" שם נגע טהור רש"י פסוק ו, ואיך יאמר שהמספחת היא צרעת, לפיכך הוצרך לפרש 'המספחת הזאת', רוצה לומר שהיה נראה לנו מספחת וטהור, שהרי טהרנו אותה פסוק ו, עכשיו ניכר דהוא צרעת:

8 גור אריה פתח ↗

ומשטמאו כו'. דאם לא כן, הרי קודם שטמאו הכהן נמי טמא מקרי, דכתיב פסוק ו "וכבס בגדיו וטהר", מכלל דעד עתה היה טמא רש"י שם, אלא חילוק יש, דטמא דלעיל לא היה צריך לטהרתו רק טבילה, ואילו טמא זה בעי צפרים ותגלחת להלן יד, ד-ח. ומה שנתן הבדל בין המצורע מוסגר למצורע מוחלט – מה שמצורע מוסגר בעי תגלחת וצפורים אל טהרתו, ולא נתן הבדל ביניהם מה שצריך מצורע מוחלט פריעה ופרימה, ומצורע מוסגר אין צריך זה, מפני שצריך ליתן טעם למה כתב גבי מצורע מוחלט "טמא", דמשמע שאין המצורע מוסגר טמא, והיה קשה דהא גבי מצורע מוסגר כתיב פסוק ו "וכבס בגדיו וטהר", אם כן לפני זה היה טמא, וצריך לחלק ביניהם דטומאה של מוחלט יותר, שהרי זקוק לטהרתו תגלחת וצפורים, ולפיכך הוא טמא יותר, כיון שטהרתו יותר חמור. אבל פריעה ופרימה, אין זה שייך אל טהרתו, ולא הוי טומאתו יותר חמור מה שצריך פריעה ופרימה, רק שהוא חובה אל מצורע מוחלט, ובשביל זה לא היה מתורץ קושיא זאת – הרי מצורע מוסגר נמי טמא הוא. ולפיכך לא הזכיר רש"י רק דבר שבו תלוי טהרתו, שכל כך הוא טמא – אלא אם כן גלח את ראשו והביא צפורים, וזהו טמא יותר:

8 משכיל לדוד פתח ↗

וטמאו הכהן ומשטמאו וכולי פירוש דק״ל שהפסוק לכאורה סותר עצמו מניה וביה דבקרא דלעיל כתיב וכבס בגדיו וטהר דש״מ דאף מצורע מוסגר מיקרי טמא וא״כ מה הפרש יש בין טומאת המוסגר לטומאת המוחלט. ומשני דמ״מ לא דמו דבמוסגר כתיב וכבס בגדיו וטהר דלהטהר לא בעי רק טבילה אבל במוחלט לא סגי בטבילה ליטהר אלא זקוק לתגלחת וכו׳ ובזה מתורץ מה שהק׳ הרא״ם על רש״י דלמה פירש ההפרש שבין מוסגר למוחלט בענין טהרתן ולא פירש ההפרש שבין טומאתו של זה לטומאתו של זה וכההיא דתנינן אין בין מצורע מוסגר למוחלט אלא פריעה ופרימה ע״כ. ובמאי דאמרן ניחא דהכא לא נחית רש״י לפרש כל ההפרש שביניהם אלא כוונתו לתרץ סתירת הפסוקים וכיון דבקרא דלעיל מיירי בענין טהרתן רש״י נמי נקט ההפרש שבענין טהרתן ועוד שההפרש שביניהם בענין טומאתן לפי דעתו של רש״י היא מבוארת בפסוק דכתיב והצרוע וכו׳ בגדיו יהיו פרומים וכו׳ בדד ישב מחוץ למחנה וכו׳ ולדעת רש״י דהכא המוסגר אינו משתלח מחוץ למחנה וא״כ ממילא מאחר שאינו בכלל בדד ישב מחוץ למחנה ה״נ אינו בכלל פרימה:

« רש"י על ויקרא י״ג:ה׳ רש"י על ויקרא י״ג:ח׳ »