רש"י על ויקרא י״ג:ה׳

« רש"י על ויקרא י״ג:ד׳ רש"י על ויקרא י״ג:ו׳ »

1 שפתי חכמים פתח ↗

במראהו ובשיעורו הראשון. ומה דפירש"י עוד ובשיעורו הראשון לא שפירש זה על בעיניו אלא על מה דכתיב בקרא לא פשה הנגע אלא דעדין בשיעורו הראשון הוא. וא"ת מה צריך לפרש זה, הא כתיב בהדיא לא פשה הנגע, ועוד על הקרא היה לו לפרש לא פשה וכשיעורו הראשון, וע"ק מה דפירש"י והסגירו שנית הא פשה וכו' פשיטא מדכתיב והנה לא פשה והסגירו וכו', משמע הא פשה טמא מוחלט הוא. וי"ל דדעת רש"י בזה לומר כך צריך לדייק שהוא במראה הראשון וגם בשיעור הראשון שלא פשה הנגע אז צריך להסגיר שנית, ועדין לא טמא מוחלט, הא פשה טמא מוחלט הוא. אבל לא תדייק בעיניו דוקא שהוא במראה הראשון אז צריך להסגיר, אבל לא עמד במראה ראשון כגון שהוא מתלבן ביותר טמא מוחלט הוא, דזה אין שייך, דהא כבר לבן הוא ואין שייך שיהי' מתלבן יותר, אלא לדייק דוקא אם עמד במראה הראשון, דהיינו ליבון ראשון, וגם לא פשה היינו כשיעור ראשון, אז צריך להסגיר, אבל אם היה פשה הנגע ועומד בליבון ראשון אז טמא מוחלט הוא, אבל אם לא עמד בעיניו כגון שנתמעט בליבון אע"פ דפשה הנגע עדין לא טמא מוחלט, מדלא כתיב או לא פשה, דמשמע או זה או זה, כך הוא כללא דפירושו של הרא"ם ע"ש באורך. אך מה שהקשה שם למה שנו ג' סימני טומאה הם שער לבן ומחיה ופשיון, הא ד' הם ועמד במראיתן. ויש ליישב דלא שנו במשנה אלא אותן סימני טומאה דבשבוע ראשון, מה שאין כן עמד במראיתן דבשבוע שניה. ודו"ק נ"ל:

1 רמב"ן על ויקרא פתח ↗

וְהִנֵּה הַנֶּגַע עָמַד בְּעֵינָיו בְּמַרְאֵהוּ וּבְשִׁעוּרוֹ הָרִאשׁוֹן, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על ויקרא י"ג:ה'. וְכָמוֹהוּ "וְעֵינוֹ כְּעֵין הַבְּדֹלַח" במדבר יא ז, וְכֵן "כְּעֵין הַקֶּרַח הַנּוֹרָא" יחזקאל א כב. אֲבָל בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים להלן פסוק לז שָׁנִינוּ, אֵין לִי אֶלָּא בְּעֵינֵי עַצְמוֹ, בְּעֵינֵי תַּלְמִידוֹ מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר שם "וְאִם בְּעֵינָיו עָמַד הַנֶּתֶק" ויקרא י"ג:ל"ז. אִם כֵּן פֵּרוּשׁוֹ וְאִם בְּעֵינֵי הַכֹּהֵן הַנִּזְכָּר עָמַד הַנֶּגַע, כְּלוֹמַר שֶׁעָמַד עַל עָמְדוֹ, לֹא שִׁנָּה אֶת מְקוֹמוֹ וְלֹא פָּשָׂה לְמַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵן. וְלָשׁוֹן מֻרְגָּל בְּדִבְרֵי חֲכָמִים כָּךְ "נִרְאֶה בְּעֵינַי", וְכֵן "וְעַתָּה תִּיקַר נַפְשִׁי בְּעֵינֶיךָ" מלכים ב א יד, בְּדַעְתְּךָ וּבְמַחְשַׁבְתְּךָ. וְיִרְמֹז הַכָּתוּב כִּי לְפִי מַרְאִית עֵינָיו יִשְׁפֹּט בַּפִּשְׂיוֹן, אֵינוֹ צָרִיךְ לִמְדֹּד אֶת הַנֶּגַע:

1 דברי דוד פתח ↗

בעיניו, במראהו ובשיעורו הראשון. קשה א"כ ל"ל אח"כ לא פשה. ונראה דע"כ צ"ל דבעיניו כולל כאן גם השיעור אע"ג דבכ"מ קאי על המראה לחוד כמו עין הבדולח עין הארץ, כאן א"א לומר דבעיניו קאי על המראה לחוד והשיעור נלמד מן לא פשה דא"כ הול"ל ולא פשה בוי"ו כיון שהוא תנאי שני, אלא ע"כ דלא פשה הוי פירוש על בעיניו דנכלל בו גם השיעור ואי לא כתיב אלא בעיניו לחוד הו"א דלא קאי אלא על המראה כמו בכ"מ ואי לא כתיב אלא ולא פשה הו"א דבמראה לית לן בה ע"כ אמר תחילה לשון כולל למראה גם לשיעור, ופירשו בלא פשה דמה שאמרתי לך בעיניו היינו גם לא פשה:

2 שפתי חכמים פתח ↗

אם פשה. אע"פ שכל התורה כולה כללות הוא שמכלל לאו אתה שומע הן. מפני שהדיוקים היוצאים מזה הם שנים, הא' אם פשה והא' אם העז, הוצרך לומר שהדיוקא פה אינו אלא אחת, הא אם פשה לא הא אם העז, שאף אם העז מראיתו כיון שהמראה הראשון ואחרון שניהם מראה טומאה הן, עומד בעיניו קרינן בי'. הרא"ם:

1 בעניו. בְּמַרְאֵהוּ וּבְשִׁעוּרוֹ הָרִאשׁוֹן:

2 והסגירו … שנית. הָא אִם פָּשָׂה בְּשָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, טָמֵא מֻחְלָט:

1 מזרחי פתח ↗

בעיניו במראהו בשיעורו הראשון. פי' במראהו שאם כשראה הכהן את הנגע היתה עזה כשלג וגם בפעם השנית עזה כשלג וכשיעורו שאם יעיד ששיעירו כשיראה את הנגע בפעם הראשונה היה שיעורה כגריס ובשנייה ג"כ היתה כגריס זהו עמד בעיניו אבל לא ידעתי היכן מצא מלת עיניו בלשון רבי' מורה על המראה או על השיעור והלא שם המראה לעולם לשון יחיד הוא והיה ראוי לומר עמד בעיניו כמו ועינו כעין הבדולח כמין תרשיש אבל מלת בעיניו בלשון רבים לא נמצא כי אם מלשון עינים ממש ועוד שלא נמצא בשום מקום לא בלשון יחיד ולא בלשון רבים שיהיה מורה על השיעור ועוד שהשיעור כבר הוא כתוב בפי' במאמר לא פשה הנגע בעור שפירושו לא נשתנה שיעורו אבל אם נאמר שרש"י ז"ל כיון בפירוש מלת בעיניו בעניינו כמו יראה ה' בעיני שפירשוהו קצתם בענייני שאני בו עתה וכמו עין יעקב שתרגמו אנקלום כעין ברכתא דבריכינון יעקב אבוהון שפירושו כענין שברכם ובלשון חכמים מעין שמנה עשרה מעין כל ברכה וברכה שפירושם מענין כל ברכה וברכה יותרו כל הספקות כי אז יהיה פי' על עניניו במראהו ובשיעורו ומאמר לא פשה הנגע בעור הוא ביאור הענין האחד משני הענינים הנכללים במלת בעיניו שהוא השיעור ולכן לא כתב ולא פשה בוי"ו כמו שכתוב אחר זה והנה כהה הנגע ולא פשה ולכן מה שפירוש הרמב"ן על מאמר במראהו ובשיעורו של רש"י וכמוהו כעין הבדולח כעין הקרח הנור' אינו מחוור וכן מה שכתב עוד אבל בתורת כהנים שנינו אין לי אלא בעיני עצמו בעיני תלמודו מניין ת"ל ואם בעיניו עמד א"כ פירושו ואם בעיני הכהן הנזכר עמד הנגע כלומר שעמד על עמדו ולא שינה את מקומו ולא פשה לפי מראה עיני הכהן אינו מחוור שהרי לא שנו זה בת"כ אלא בנתק דלא כתיב ביה אלא ואם בעיניו עמד במקום וראהו הכהן והנה פשה אבל גבי בהרת דכתיב ביה בהדיא וראהו הכהן ביום השביעי והנה הנגע עמד בעיניו עכ"ל דלאו בעיניו של כהן הוא ולפיכך לא שנו בו בת"כ מה ששנו גבי נתק אלא אדרבה אמרו והנה הנגע עמד בעיניו שאם העז וכהה או אם כהה והעז כאלו לא כהה שפירושו שבתוך ימי הסגר דשבוע ראשון אם העז ונהיה לבן יותר ממה שראהו הכהן והדר כהה ואזל ליה הלבינות שבה והוה כי היכי דחזייה הכהן או אם כהה ועז כלומר אם כהה יותר ממה שראהו הכהן בתוך ימי הסגרו והדר העז והוי כי היכי דחזייה הכהן כאלו לא כהה כלל וכן פירש גם רבינו ישעיה הראשון ז"ל והנה הנגע עמד בעיניו שמצא הנגע במראהו ובמקומו ולא פשה וכן פירש גם רבינו שמשון ז"ל ואם בסוף השבוע עמד בעיניו במראה ובשיעירו הראשון שלא פשה חוזר ומסגיר שבעה ימים אחרים:

1 משכיל לדוד פתח ↗

בעיניו במראהו ובשיעורו וכו׳. פירוש דק״ל דהול״ל בעינו ופי׳ דקאי על שני דברים מראה ושיעור שאם שניהם כבתחלה אז יסגירנו שנית. דוק מינה הא אם לא עמד במראהו הראשון דהיינו נראה עמוק ואינו נראה כדלעיל אלא נהפך למראה כהה באופן שאינו נראה עמוק כלל אפי׳ עומד בשיעורו הראשון אין זו צרעת כלל ויטהרנו והכי נמי תידוק הא אם לא עמד בשיעורו אלא פיחת טהור אפילו עמד במראהו. ושוב קשיא ליה לרש״י למה הוצרך לכתוב עוד לא פשה הנגע היינו בכלל עמד בעיניו ולכך משני שהוצרך לדיוקא הא אם פשה אפילו עומד במראהו טמא מוחלט:

1 גור אריה פתח ↗

כמראהו וכשיעורו הראשון. הרמב"ן מפרש דברי רש"י שרוצה לומר כי "עיניו" מלשון "כעין הבדולח" במדבר יא, ז. והקשה הרא"ם, דלא מצינו לשון זה בלשון רבים רק בלשון יחיד, ואפשר כי לכך פירש רש"י תרתי 'במראהו ובשיעורו הראשון', כלומר דהאי "בעיניו" לשון רבים, רוצה לומר בכל עין שלו, דהיינו מראה ושיעור, וזהו "בעיניו". אבל קשה, דאיך יפול לשון "עין" על השיעור, דלא ימצא רק על המראה – "כעין הבדולח", "כעין תרשיש" יחזקאל א, טז, ויש לומר, דרש"י סובר דלשון "עין" נאמר על כל דבר שהוא דומה לדבר, דאף על גב דעיקר לשון "עין" נאמר על הצבע, מפני שהעין רואה הצבע לכך אמר "כעין תרשיש", וכיוצא בזה הרבה על לשון צבע, מפני שהעין רואה מראה הדבר, מכל מקום יבוא זה הלשון על כל דבר שהם שוים, אף כי אינם שוים במראה. וכך יש לפרש "בדד עין יעקב" דברים לג, כח, ותרגם אונקלוס שם 'כעין ברכתא דיעקב', ואמר זה הלשון על דברים הדומים. וזה הלשון גם כן שמשו חכמים בו – 'מעין הברכות', כך יש לפרש:אמנם יש לפרש גם כן דברי רש"י שפירש "בעיניו" כמשמעו, רוצה לומר עיני הכהן. ומפני שאמר "והנה הנגע עמד בעיניו", רוצה לומר באותו ראיה שראה אותם תחלת הנגע. וצריך לומר 'כמראהו וכשיעורו הראשון', דאם לא כן מאי "בעיניו" דקאמר, אלא רוצה לומר שהנגע עומד באותה ראיה שבתחלה. והוצרך לומר שניהם, שאם לענין השעור, לכתוב 'לא פשה ולא חסר'. ואם לענין המראה, לכתוב 'לא כהה', ומדכתיב "עמד בעיניו", רוצה לומר במראה ובשעור, וזה נכון:ומה שהוצרך למכתב אחר זה "ולא פשה", ולא סגי במה שכתוב "והנגע עומד בעיניו" דמשמע גם כן שלא פשה קושית הרא"ם, כדי שתידוק מיניה דווקא 'הא אם פשה טמא מוחלט', ולא תידוק שאם העז טמא מוחלט, דאף אם העז אינו טמא מוחלט אלא אם פשה נגעים פ"א מ"ג. וזהו שכתוב אחריו "והסגירו שנית", הא אם פשה – טמא מוחלט, לאפוקי אם העז – אינו טמא מוחלט. והדיוקא דמראיתו, לומר הא אם כיהה, והיינו כיהה מארבע מראות, שיצא מכלל קרום ביצה, והיא יותר כהה ממנה, הוא טהור. אבל אם היה תחלה כשלג ונעשה כהה עד קרום ביצה, אינו טהור:

2 מזרחי פתח ↗

והסגירו שנית הא אם פשה בשבוע ראשון טמא מוחלט. אע"פ שכל התורה כולה כללות שמכלל לאו אתה שומע הין ומכלל הין אתה שומע לאו מכל מקום מפני שהדוקיא היוצאת מזה הן שנים הא אם פשה והא אם העז הוצרך לומר שהדוקיא פה אינה אלא אחת הא אם פשה לא הא אם העז שאם העז מראיתו כיון שהמרא' הראשון והאחרון שניהם מראה טומאה הן עומד בעיניו קרינן ביה שכן שנינו בפ' שלישי דמסכת נגעים צרעת עור הבשר מטמא בשתי שבועות ובשלשה סימנים בשיער לבן ומחיה ובפשיון בשיער לבן דכתיב ושער בנגע הפך לבן כו' וטמא אותו ובמחיה דכתיב וביום הראות בו בשר חי יטמא ובפשיון דכתיב והנה פשתה המספחת בעור וטמאו הכהן ולא בעזות ותנן נמי בפרק רביעי דנגעים היתה עזה ונעשת כהה כהה ונעשת עזה הרי היא כמו שהיתה וזה שכתוב והנה הנגע עמד בעניו שפירושו כמראהו לא בא אלא לאפוקי שאם יצא חוץ מארבע מראות אינו צריך הסגר אפי' אם היו באותו הנגע כל הסימנין של טומאה מפני שאותן הסימנין אינם סימני טומאה אלא כשנמצאו בנגע שמראיתו מארבע מראות הנזכרות אבל כשלא היה מראיתו מאותן המראות אינן סימני טומא' שפירוש עמד בעיניו אינו רוצה לומר שאם היה בראשונה כצמר לבן או כסיד ההיכל או כקרום ביצה שיהיה גם ביום הז' כן לאפוקי אם העז אלא הכי פירושא שאם היה מראיתו הראשונה מכלל הד' מראות שהיה גם ביום השביעי כן לאפוקי שאם כהה ויצא מכלל הד' מראות למטה מקרום ביצה שהוא טהור אפילו אם פשה ואינו צריך הסגר ומפני זה כתב רש"י שהדוקיא היוצא מזה לטומאה אינם רק הא אם פשה טמא לא הא אם לא עמד בעניו שהעז טמא וכן כתב הרמב"ם ז"ל בהרת שהיתא עזה כשלג ולאחר ההסגר נעשת כהה כקרום ביצה או שהיתה בתחלה כקרום ביצה ונעשת כשלג הרי היא כמו שהיתה שאין עזות המרא' סימן טומאה ולא כהייתו סימן טהרה אלא אם נתמעט' מד' מראות ונעשת כהה למטה מקרום ביצה שהרי נעשה בהק ולפיכך טהור א"כ מהו זה שכתוב בתורה והנה כהה הנגע ולא פשה הנגע בעור וטהרו הכהן שאם כהה מד' מראות טהור וכן אם לא כהה ולא פשה ולא נולדה בו לא שיער ולא מחיה הרי זה טהור נראה שהוא מפרש המקרא הזה כאילו אמר והנה כהה הנגע או לא פשה הנגע וטהרו שפירושו שאם כהה הנגע למטה מארבע מראו' אע"פ שפשה או אם לא פשה אע"פ שלא הוכהה למטה מד' מראות שזהו עומד בעיניו טהור וכמוהו ומקלל אביו ואמו אביו או אמו ורבים כן אבל בתורת כהנים שנינו והנה כהה יכול למטה מד' מראות תלמוד לומר הנגע אי הנגע יכול במראיתו שאם היה בראשונה כמראה הסיד שיהיה כן גם באחרונ' תלמוד לומר והנה כהה הא כיצד כהה מבהרת ולא למטה מד' מראות שזה עומד בעיניו הוא כיון שלא יצא מכלל ארבע מראות ויחוייב לפי זה שיהיה הוי"ו של ולא פשה כמשמעו שאם הוכהה ממראיתו הראשון ועדיין הוא בתוך ד' מראו' ולא פשה טהור הא אם פשה טמא מכיון שעדיין הוא בתוך הד' מראות והא דכתיב כהה לאו דוקא דהה"נ אם עומד במראיתו הראשון ולא פשה טהור הוא אלא רבותא קאמר שאף על פי הא שהוכהה ממראיתו לא אמרינן נגע אחר הוא וטעון הסגר אלא הנגע הראשון הוא וכיון שעומד בתוך ארבע מראות שני שבועות טהור הוא אם לא פשה הא אם פשה טמא והה"נ אם היה תחלה כצמר לבן ואחר כך העז ונהיה כשלג שאין השינוי ממראה למראה סימן טומאה אלא נחשב כעומד בעיניו כיון שהוא בכלל הד' מראות כמו הראשונה וזה שכתב והנה כהה ולא כתב והנה העז וכל שכן אם כהה רבותא קאמר שאף על פי שכהה אם פשה טמא וכל שכן אם העז ולאו למימרא דלא הוי טהור כשלא פשה אלא כשהוכהה אבל אם היה עומד בעיניו וכל שכן אם העז מראיתו טמא אבל רש"י כתב כהה שהוכהה ממראיתו הא אם עמד במראיתו או פשה טמא והקשה עליו הרמב"ן ורבינו ישעיה הראשון ז"ל ואמרו שלפי מדרש רז"ל אינו כן שהרי שנינו בפרק קמא דנגעים להסגיר את העומד בסוף שבוע ראשון ולפטור את העומד בסוף שבוע שני ובביאור אמרו בתורת כהנים בבגדים עומד בראשון מסגיר ובשני שורף ובאדם עומד בראשון מסגיר ובשני פוטר ועוד אמרו במגילה יצא מצורע מוסגר שאין צרעתו תלויה בגופו אלא בימים ואלו היה צריך שתהיה כהה היתה טהרתו תלויה בגופו ורש"י עצמו פי' גבי שאין צרעתו תלויה בגופו שאם לא ימצא בשביעי סימן טומאה שער לבן או פשיון יטהרנו אפילו נגעו עומד בעיניו כגון בסוף שבוע שני וגם רבי' שמשון ז"ל הקש' בריש מסכת נגעי' במתני' דלהסגיר את העומד בסוף שבוע ראשון ולפטו' את העומד בסוף שבוע שני ואמר דמה דפירש רש"י בפירוש החומש אם כהה אם הוכהה מראיתו הא אם עמד במראיתו או פשה טמא פשטיה דקרא ודאי כותיה משמע אבל אי אפשר לומר כן דהא מוכח בתורת כהנים דאפי' היתה מתחלה כהה כגון כסיד ולבסוף עזה שנעשה כשלג מטהרין אותו כל שכן תחלתה וסופה כסיד ועוד תנן בפרק ד' היתה עזה ונעשת כהה כהה ונעשה עזה הרי היא כמו שהיתה והא דכתיב בסוף שבוע שני והנה כהה הנגע לאו משום דאין מטהרין אלא א"כ כהה אלא דאשמועינן קרא דאפילו נשתנה משלג לסיד או מסיד לשלג לא אמרינן נגע אחר הוא וחוזר ומסגירו כתחלה אלא כעומד דמי ומטהרו כדדריש בתורת כהנים ובקונט' נמי פי' כן בפ"ק דמגלה גבי מצורע מוסגר דאמרינן בגמרא שאין צרעתו תלויה בגופו אלא בימים שאם לא ימצא בשביעי סימני טומאה שיער לבן או פשיון יטהרנו ואף על פי שנגעו עומד בעיניו כגון בשבוע שני ואלה הטענות אין להשיב עליהן שהרי הוא עצמו פירש כן במגלה כדלעיל אלא שרש"י כתב זה על פי פשוטו של מקרא שכך הוא משמעות הכתוב כהה ולא פשה דהוו תרתי לטיבותא טהור אבל כהה ופשה או לא פשה ועומד בעיניו דהוו חדא לטיבותא וחדא לריעותא וכ"ש עומד בעיניו ופשה דהוו תרתי לריעותא טמא דדוקא בסוף שבוע ראשון אם עמד בעיניו נדון בהסגר אבל בסוף שבוע שני שיש לו שני שבועות בעמידה ועדיין לא כהה סימן טומאה הוא וטמא אבל לבי מגמגם בזה מאד שאיך יתכן להוציא דוקיא מן הכתוב שאינו אלא להורות לנו דין ויהיה הדין היוצא ממנו היפך הדין לכן נ"ל דרש"י ז"ל סוב' שיש הפר' בין העומד במראיתו הראשון ובין העומד בעיניו שהעומד במראיתו הראשון הוא שהיה בראשונה כשלג ושהיה גם באחרונה שבסוף שבוע ראשון כשלג ואם כסיד כסיד ואם כצמר כצמר ואם כקרו' ביצה כקרום ביצה והעומד בעיניו הוא שהיה בראשונה בתוך ד' מראות נגעים והיה גם באחרונה שבסוף שבוע ראשון בתוך הארבע מראות נגעים כגון אם היה בראשונה מראיתו כשלג ובאחרונה שבסוף שבוע ראשון כצמר לבן או כסיד ההיכל או כקרום ביצה שאף על פי שהוכהה מהמראה הראשון ושב כא' משאר המראות עומד בעיניו קרינן ביה כיון שלא הוכהה למטה מהד' מראות נגעים וראיתו ממה ששנינו בתורת כהנים והנה כהה יכול למטה מארבע מראות נגעים תלמוד לומר הנגע אי הנגע יכול כמראיתו שהיה בראשונה שאם היה כסיד שיהיה גם כן תלמוד לומר והנה כהה הא כיצד כהה ולא למטה מד' מראות נגעים שאם הוכהה ממראיתו והפרטית ועדיין הוא עומד בתוך ד' מראות נגעים עומד בעניו הוא והוציא הדוקיא מזה הא אם עמד במראיתו הראשון בעצמו שלא הוכהה כלל שאם היה כשלג נשאר כשלג ואם היה כצמר נשאר כצמר ואם היה כסיד נשאר כסיד ואם היה כקרום ביצה נשאר כקרום ביצה טמא הוא כי זה הוא היוצא מדוקיא דוהנה כהה וטהרו ולא כמו שפירושו המפרשים דלעיל דלאו לדוקיא הוא דאתא אלא לרבותא בעלמא דלא תימא כיון שהוכהה לנגע אחר הוא בפני עצמו וצריך הסגר וזהו שדקדק רש"י בלשונו לומר הא אם עמד במראיתו ולא אמר הא אם עמד בעניו כלישנא דקרא משום דעמד במראיתו משמע באותו מראית עצמו אם כשלג כשלג ואם כסיד כסיד וכו' אבל מעמד בעיניו לא משמע אלא שהוא עומד בתוך מראתו הד' שהם ארבע מראות נגעים שזהו פירוש והנה כהה דקרא כפי המדרש שהוכהה ממראיתו הראשון ועדיין הוא בתוך הד' מראות נגעים והשתא תו ליכא לאקשויי לדברי רש"י ז"ל ממתני' דפ"ק דנגעי' דקתני להסגיר את העומד בסוף שבוע ראשון ולפטור את העומד בסוף שבוע שני משו' דעומד דמתניתין בעומד בעיניו דקרא קמיירי דבשבוע ראשון בעי הסגר כדכתיב והנה הנגע עמד בעיניו לא פשה והסגירו הכהן ובשבוע שני טהור כדכתיב והנה כהה הנגע ולא פשה הנגע בעור וטהרו הכהן שפירושו שהוכהה ממראיתו הפרטי' ועדיין הוא עמד בעיניו דהיינו בתוך הארבע מראות נגעים כדתניא בתורת כהנים אבל בעומד במראיתו הפרטית שלא נשתנה כלל ממראיתו הראשונה שאם היה כשלג כשלג ואם כצמר לבן כצמר לבן הוא טמא מדכתיב והנה כהה הנגע ולא פשה הנגע וטהרו הכהן שפירושו שאם הוכהה ממראיתו הראשון ועדיין הוא בתוך מראות הד' טהור ודייקינן מינה הא אם לא הוכהה ממראיתו הראשון שעדיין עומד ממראיתו הראשון טמא וכן ההיא דת"כ דקתני ובאדם עומד בראשון מסגיר ובשני פוטר בעומד בעיניו דקרא קמיירי וההיא דמגלה נמי דיצא מצורע מוסגר שאין צרעתו תלויה בגופו אלא בימים ופרש"י שאם לא ימצא בשביעי סימן טומאה שיער לבן או פשיון יטהרנו אפילו נגעו עומד בעיניו כגון בסוף שבוע שני בעומד בעיניו דקרא קמיירי כדכתיב והנה כהה הנגע שפירושו שהוכהה ממראיתו הראשון ועדיין הוא עומד בעיניו וטהרו הכהן אבל בעומד במראיתו הפרטית ממש שלא נשתנה כלל ממראיתו הראשונה שאם היה כשלג כשלג ואם היה כצמר כצמר טמא וזהו שכיון רש"י בפירושו באמרו אפילו נגעו עומד בעיניו ולא אמר אפילו נגעו עומד במראיתו כמו שפירש כאן בפי' החומש ואם תאמר אי הכי מאי שאין צרעתו תלויה בגופו אלא בימים דקאמר והלא כיון שאם עמד במראיתו הפרטית הראשונה ולא הוכהה ממראיתו הראשונה כלל הרי הוא טמא ואין לטהרו מצרעתו אלא בשהוכהה ממראיתו הפרטית הראשונה ואם כן בגופו היא תלויה טהרתו ולא בימים בלבד יש לומר כיון דהוכהה ממראיתו הפרטית ועדיין הוא עומד בעיניו דהיינו בתוך הד' מראות אין זה פועל בגופו מפני שכל המראות כולן מין טומאה הם אלא שגזרת הכתוב היא שאם לא נשתנה כלל אלא שעדיין עומד במראיתו הפרטית הראשונה שיהיה טמא ואם נשתנה ממראיתו הפרטית הראשונה למראה אחד מהמראות הד' שיהיה טהור אף על פי ששניהן יחד מין טומאה הן והא דתניא בתורת כהנים והנה הנגע עמד בעיניו שאם העז וכהה או כהה והעז כאילו לא כהה ועוד תניא והנה כהה שאם העז וכהה כאילו לא העז הנגע שאם כהה והעז כאילו לא כהה לא יפרש אותו רש"י כדפירש רבינו שמשון שאם היתה עזה מתחלתה ונעשת כהה כאילו לא היתה עזה מתחלתה אלא כהה כמו שהיא עכשיו ואם היתה כהה מתחלתה ונעשת עזה כאילו לא היתה כהה מתחלתה עד דתדוק מיניה כל שכן שתחלתה וסופה שוה כדדייק רבינו שמשון ז"ל לסתור את דברי רש"י ז"ל כי רש"י ז"ל יפרש שאם העז בתוך ימי ההסגר יותר ממה שהיתה בתחלת ההסגר אין לטמאו דכיון דהדר כהה בסוף השבוע שהוא העקר כשיעור אותו העזות ויותר כאילו לא העז מתחלה והוא טהור וכן אם הוכהה בתוך ימי ההסגר יותר ממה שהיתה בתחלת ההסגר אין לטהרו מפני זה דכיון דהדר העז בסוף השבוע שהוא העקר כשיעור הכהייה ויותר כאילו לא כהה מתחלה והוא טמא ויפרש נמי לאידך ברייתא דוהנה הנגע עמד בעיניו שאם העז וכהה או כהה והעז כאילו לא כהה דה"ק אם העז בתוך ימי ההסגר יותר ממה שהיתה מראיתו בתחלת ההסגר והדר כהה בסוף השבוע כשיעור אותו העזות ושב למראיתו שהיה בעת ההסגר עומד בעיניו הוא ובעי הסגר דכיון שבסוף השבוע שהוא העקר מצאו עומד בעיניו ה"ל כאילו לא כהה ואין לפטרו מן ההסגר וכן אם כהה ממראיתו בתוך ימי ההסגר והדר העז בסוף השבוע כשיעור מה שכהה ממראיתו ושב למראיתו שהיתה בעת ההסגר עומד בעיניו הוא ובעי' הסגר דכיון שבסוף השבוע שהוא העקר מצאו עומד בעיניו הוה ליה כאילו לא כהה ואין לפטרו מן ההסג' ולפי זה יתישב יותר הא דקתני סמוך לזה מיד אם כנס ופשה כאילו לא כנס ואם פשה וכנס כאילו לא פשה שפירושו לדברי הכל שאם פשה בתו' ימי ההסגר ובסוף השבוע כנס אותה הפשיון הוי כאילו לא פשה ואם כנס בתוך ימי ההסגר ופשה בסוף השבוע כשיעור אותה הכנס' הוי כאילו לא כנס וכן פירוש כל שאר המפרשים ז"ל אבל לפירו' רבינו שמשון ז"ל צ"ל שאלה שני המאמרים מתחלפים בפירוש' דלגבי העז וכהה פירש שאם היתה עזה מתחלתה ולגבי כנס ופשה פירש אם פשה בתוך ימי ההסגר ואלו לפרש"י ז"ל שניהם בתוך ימי ההסגר אך מהא דתנן בפרק רביעי דנגעים היתה עזה ונעשת כהה כהה ונעש' עזה הרי היא כמו שהיתה ובלבד שלא תתמעט מד' מראות היא קושי' לרש"י ז"ל בלא ספק דהא עכ"ל דהא מתני' כשהיתה כהה בתחלת ההסגר ונעשת עזה בסוף שבוע קמיירי וקתני הרי היא כמו שהיתה מפני שהמראה הראשון והאחרון שניהם מראות טומאה הן ועומד בעיניו קרינן ביה ואם בכהה והדר עזה נקרא עמוד בעיניו ובשבוע שני מהור בעומד במראית הפרטית מתחלה ועד סוף שלא העז מראיתו כלל כל שכן שהיה בשבוע שני טהור ושמא יש לומר דבטומאו' נגעי' אין ללמוד האחד מהאח' שהרי כשיעור הנגע טמאו הכתוב בפשיון אע"פ ששיעור הגריס ושיעור יותר מכגריס שיעורי טומאה הן ולא אמרינן כיון דשיעור ראשון ואחרון שניהם שיעור טומאה הן עומד בשיעורו הוא ובשבוע ראשון בעי הסגר ובשבוע שני טהור ואלו במרא' הנגע אמרו כהה ונעש' עזה הרי היא כמו שהית' דכיון דמראה ראשון ואחרון שניה' מראו' טומאה הן עומד בעיניו הוא ובשבו' ראשון בעי הסגר ובשבוע שני טהו' הכ' נמי גבי עמד במראיתו אין ללמוד במכ"ש דאם בכהה טהור בעמד במראיתו לכ"ש דאיכ' למימר כך גזרה חכמתו שכשעמד במראיתו הפרטית ולא כהה ולא העז טמא וכשהעז או כהה טהור שיש כמה מיני חלאים בעולם שכשהם עומדים באופן אחד ובמקום אחד ובשיעור אחד מורים לרעה ולמות וכשהם נעתקים ממקום למקום ולתוספ' ומגרע' מורים שיש בהם תקוה לבריאו' הנה תקנתי כל המאמרי' הסותרים את דברי רש"י ז"ל בזה המאמר לע"ד שכך ראוי לכל אדם שיפרש דברי הגדולים באופן שלא תשאר סתירה לדבריהם ואפילו בפנים רחוקים אך קשה בעיני מאד שאם כדברי רש"י ז"ל הא דתנן בפ"ג דמסכת נגעי' שלשה סימני טומאה הן בעור הבשר שער לבן ומחיה ופשיון ארבעה סימני טומאה מיבעי ליה שער לבן ומחיה ופשיון ועמד במראיתו:

« רש"י על ויקרא י״ג:ד׳ רש"י על ויקרא י״ג:ו׳ »