רש"י על קידושין ט׳ ב:א׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על קידושין ט׳ ע״א:י״ג רש"י על קידושין ט׳ ע״ב:ב׳ »

1 קידושין פתח ↗

יְצִיאָה בָּעֵינַן לִשְׁמָהּ – אַף הֲוָיָיה בָּעֵינַן לִשְׁמָהּ, אוֹ דִלְמָא הֲוָיוֹת לַהֲדָדֵי מַקְּשִׁינַן, מָה הֲוָיָיה דְכֶסֶף לָא בָּעֵינַן לִשְׁמָהּ – אַף הֲוָיָיה דִשְׁטָר לָא בָּעֵינַן לִשְׁמָהּ?

2 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות אישות פתח ↗

אם בכסף הוא מקדש כו'. והמנהג שמקדש בטבעת ולא בכסף. ונ"ל דהנה עי' בירושלמי פרק ה' דנדרים דהמקדש בספר תורה שלו אינה מקודשת וטעם כמ"ש הר"ן פרק א' דקדושין גבי מנה אין כאן דבדבר שלא יצא מידו לגמרי לא הוה קדושין והנה מבואר בב"ב ד' מ"ג דמן ס"ת אינו יכול לסלק לגמרי וע"ש ד' קנ"א ע"א גבי אם מיקרי נכסו ואף דהא בגיטין דף כ' אמרינן דאם גירשה בס"ת אם אקדים זוזא לספרא כו' הוה שייך גט התם כיון שנכתב לשם גט נפסלה הס"ת אבל בס"ת כשירה אינה מקודשת והנה כעת המנהג שמקדשים בשעת חופה ותיכף הוה נשואה וא"כ יהא לו בכסף קדושין פירות וא"כ לא הוה קדושין לכך תתקדש בכלי דהוה כלבוש ועי' כתובות ד' נ"ד ע"א וסנהדרין ד' קי"ב ומש"כ רבינו ז"ל בפרק א' מהלכות מלוה ה"ה וכ"מ בזה ועי' ירושלמי נזיר פרק ה' הל' ב' דאין בע"ח גובה מתכשיטין של אשתו אך באמת ברש"י קדושין דף ט' ע"ב מוכח דכסף קדושין לא הוה בגדר קנין בלבד רק בגדר דין ע"ש במש"כ בד"ה הויה דכסף דכתב שם שתהא צורת הדינר טבועה לשמה ומה שייך זה הא גבי שטר קדושין כ"ז שלא קידשה יש שם שטר קדושין עליו משא"כ גבי כסף כ"ז שלא קידשה אין עליו כלל שם של כסף קדושין ואיך ס"ד כלל להשוותם זה לזה ועי' לעיל שם דף ה' ע"א טבעא מיהו חד הוא וע"ש דף ג' ע"א בתוס' ד"ה ואשה ושם ד' י"ג ע"א דאמר כשם שאין אשה נקנית כו' ע"ש בתוס' ועי' בגיטין ד' פ"ה ע"א גבי חוץ מקדושי כסף ובאמת זהו מה דר"ל שם בגמ' דף ח' ע"ב מנה אין כאן משכון אין כאן דר"ל כך דעיקר מה שיש לה קנין במשכון הוא ממה שהבע"ח חייב לו וכאן כ"ז שאינה מקודשת אינו חייב לה כלום וא"כ לא שייך כלל גדר משכון כיון דבלא המשכון אינה מקודשת וא"כ אינו חייב לה כלום וא"כ אמאי יחול המשכון ועי' כתובות ד' ק"ב ע"א גבי כתב שטר לכהן ע"ש מה דמקשה א"ה אמאי בנו אינו פדוי ועי' בירושל' פרק ג' דקדושין הל' ב' גבי הך דרבי אבהו דאמר אשה לא קניתי ואת אמר זיל הב ע"ש ובאמת עי' מ"ש התוס' קדושין ד' נ"ב ע"ב ד"ה המקדש אמאי גרע מע"מ שאדבר לך לשלטון ע"ש בתוס"י אך באמת עיקר הטעם דהוא אין יכול למכור והיא אינה קונה וכ"ז שלא קנתה לא הוי קדושין וכמבואר שם דנ"ג ע"ב ודנ"ד ע"ב דאינה יכולה ליתן במתנה וזהו מה דר"ל שם ד' נ"ג אם יש בה דין חלוקה ר"ל אם מה שנותן לו אם הוי קנין ולכך יכול ליקח בו קרבן אחר כנגדו ואמר דאין בו דין חלוקה ואינו יכול ליקח ועי' בהך דחולין ד' ק"ל ע"ב גבי הך דריב"ב דאמר יכול אפילו חזה ושוק דין ע"ש ברש"י, אך באמת דר"ל דכיון דמשולחן גבוה קזכו לא שייך בו כלל גדר משפט ואין בו כלל דין זכיה כמבואר בקדושין הנ"ל וע"ש דף קל"א גבי תשעה נכסי כהן ועי' ב"ק ד' י"ג ע"ב גבי תודה שהזיקה ועיין בהך דיבמות ד' ק"א גבי ספק מאיזה בית אב אם כופין אותו לעבוד ע"ש בתוס' ובירושלמי ועי' תמורה דף ז' ע"ב גבי חטאת ואשם שאין זכין בהם בחייהם ע"ש דכ"ז שלא קרב לא זכו הכהנים בהם כלל אף שבא לידם ועי' ערכין ד' ל"ד ע"א מי דמי קדשיו לאו ברשותו ע"ש ברש"י ועי' ב"ק ד' קי"א גבי אם לא הקריב הקרבן ע"ש בירושלמי דאנשי משמר שנתעצלו ולא הקריבו כו' דנוטלין ממנו המשמר השני ע"ש בפיה"מ לרבינו, ולכך גם באיסורי הנאה אינה מקודשת משום דאינה קונה וא"ש מ"ש התוס' שם ד' נ"ו ע"ב ועי' תוס' ע"ז ד' ס"ב ע"א וסוכה ד' ל"ה, והנה גבי גט לדידן כו' דקי"ל בגיטין דף כ' דאקנויי אקני ליה רבנן לבעל ע"ש וזה ודאי אם יגרש אותה וימסור לה הגט אבל אם לא ימסור לה הגט לא אקני ליה וא"כ בשעת מסירת הגט אז נעשה גט ולא קודם ועי' בר"ן שם על ד' כ"ב ע"ב ע"ש והוה כמו כסף ועי' מש"כ רש"י ז"ל בגיטין ד' ע"ח ע"ב ד"ה והא אגיד גביה שפירש שם הטעם משום ונתן בידה ולא פירש הטעם משום כריתות כמבואר שם בגמ' ע"ש ועי' בתוס' כתובות דף ל' ובאמת בירושלמי פרק א' דגיטין אמר שם הטעם כמ"ש רש"י ע"ש כו' אך משום דרש"י ז"ל ר"ל לפי עכשיו דתיקנו רבנן שיהא לבעל וזה רק אם מתגרשת אבל אם אינה מתגרשת אז הוה שלה ולא שייך הטעם משום כריתות דאגיד גביה רק משום דאין הגט בידה לגמרי ועי' בירושלמי שם פ"ב גבי כתב על הקרן של פרה ע"ש, אך לפי שיטת רש"י דכסף קדושין לא מטעם קנין לבד רק מחמת דין א"ש, ועיין בירושלמי פ"ב דקדושין ה"א גבי חטף סלע מידה כו' ואמר שם במה קידשה ופליגי שם אם הקנתה לו הסלע או אמרינן שהוא סלע אחר ועיין רש"י קדושין ד' נ"ב דפירש שם דאחילתיה ולא משמע דהקנתה לו רק דלא אמרה אין שקלי ודידי שקלי והוא מהך טעמא דס"ל דאין צריך בזה גדר קנין רק הוא דין ועי' בירושלמי גיטין פ"ח גבי קרוב לזה כו' דאמר שם לענין שכר הסופר שנו ור"ל ג"כ כה"ג דאם הוה גט נמצא האשה משלמת שכר הסופר ואם לאו אז הבעל משלם וכמ"ש:

1 יציאה בעינן לשמה - דכתיב דברים כד וכתב לה לשמה:

2 הוייה דכסף לא בעינן שתהא לשמה - שתהא צורת הדינר טבועה לשמה:

« רש"י על קידושין ט׳ ע״א:י״ג רש"י על קידושין ט׳ ע״ב:ב׳ »