רש"י על קידושין פ״א א:י״ב

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור קידושין פ״א א:י״ב
12 כִּי מְטָא לְפַלְגָא דְּדַרְגָּא אִיפְּשַׁח, רְמָא קָלָא: נוּרָא בֵּי עַמְרָם! אֲתוֹ רַבָּנַן, אֲמַרוּ לֵיהּ: כַּסֵּיפְתִּינַן. אֲמַר לְהוּ: מוּטָב תִּיכַּסְפוּ בֵּי עַמְרָם בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא תִּיכַּסְפוּ מִינֵּיהּ לְעָלְמָא דְּאָתֵי. אַשְׁבְּעֵיהּ דְּיִנְפַּק מִינֵּיהּ, נְפַק מִינֵּיהּ כִּי עַמּוּדָא דְנוּרָא. אֲמַר לֵיהּ: חֲזִי, דְּאַתְּ נוּרָא וַאֲנָא בִּישְׂרָא, וַאֲנָא עֲדִיפְנָא מִינָּךְ.
פירוש רש"י על קידושין פ״א א:י״ב
12 אפשח - הרחיב ופיסק רגליו לעמוד במקומו בחזקה להתגבר על יצרו:
13 אמר נורא בי עמרם - הזעיק בני השכונה ליאסף ולבא לכבות הדליקה כדי שיחדל מיצרו שיתבייש מהן:
14 אתו רבנן - שהיו סבורים שהיה שם דליקה:
15 אשבעיה - רב עמרם ליצר הרע שיצא ממנו: