רש"י על קידושין ז׳ א:ו׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על קידושין ז׳ ע״א:ה׳ רש"י על קידושין ז׳ ע״א:ז׳ »

6 בָּעֵי רָבָא: ״הֵילָךְ מָנֶה וְאֶקַּדֵּשׁ אֲנִי לָךְ״ מַהוּ? אָמַר מָר זוּטְרָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב פָּפָּא: מְקוּדֶּשֶׁת. אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְמָר זוּטְרָא: אִם כֵּן, הָוֵה לֵיהּ נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחְרָיוּת נִקְנִין עִם נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחְרָיוּת,

פירוש רש"י על קידושין ז׳ א:ו׳

6 ואקדש אני לך - והוא קיבלו ואמר לה התקדשי לי בכך:

7 מקודשת - כדמפרש ואזיל טעמיה לקמיה:

8 שיש להן אחריות - אדם הוקש לקרקעות דכתיב ויקרא כ״ה:מ״ו והתנחלתם אותם לרשת אחוזה:

9 עם נכסים שאין להם אחריות - שמוכר או נותן לו קרקעות ומטלטלין וזה מושך המטלטלין והקרקעות קנויים לו במשיכת המטלטלין:

« רש"י על קידושין ז׳ ע״א:ה׳ רש"י על קידושין ז׳ ע״א:ז׳ »