רש"י על קידושין ע״ב ב:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור קידושין ע״ב ב:ד׳
4 ״וַיְהִי כְּהִנָּבְאִי וּפְלַטְיָהוּ בֶן בְּנָיָה מֵת וָאֶפֹּל עַל פָּנַי וָאֶזְעַק קוֹל גָּדוֹל וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי ה׳״, רַב וּשְׁמוּאֵל: חַד אָמַר: לְטוֹבָה, וְחַד אָמַר: לְרָעָה. מַאן דְּאָמַר לְטוֹבָה – כִּי הָא דְּאִיסְתַּנְדְּרָא דְמֵישָׁן חַתְנֵיהּ דִּנְבוּכַדְנֶצַּר הֲוָה, שְׁלַח לֵיהּ: מִכּוּלֵּי הַאי שְׁבִיָּיה דְּאַיְיתֵית לָךְ – לָא שַׁדַּרְתְּ לַן דְּקָאֵי לְקַמַּן?
פירוש רש"י על קידושין ע״ב ב:ד׳
4 חד אמר לטובה - היה מייליל הנביא עליו:
5 וחד אמר לרעה - שהיה רע בעיניו שמת מיתה יפה:
6 חד אמר לטובה - היה מייליל הנביא עליו:
7 וחד אמר לרעה - שהיה רע בעיניו שמת מיתה יפה:
8 דאיסתנדריא דמישן - שלטון של מישן: