רש"י על קידושין ד׳ א:ג׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על קידושין ד׳ ע״א:ב׳ רש"י על קידושין ד׳ ע״א:ד׳ »

1 קידושין פתח ↗

וְהַאי ״וְיָצְאָה חִנָּם״ לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא? הָא מִבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא, דְּתַנְיָא: ״וְיָצְאָה חִנָּם״ – אֵלּוּ יְמֵי בַּגְרוּת, ״אֵין כָּסֶף״ – אֵלּוּ יְמֵי נַעֲרוּת.

2 בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר פתח ↗

מכתבו הטהור הגיעוני מאז. והיות ששמעתי מחתנו החריף המופלג מו' יודא נר"ו שאין הדבר נחוץ כ"כ להשיב ושם קץ למועד הזה חג הפסח הבע"ל: ואנא עסיקנא אז בעניני' אחרים הנחתי דברי קדשו עד אז איזה ימים פניתי לדבריו. והנה ראיתי שכונתו רצוי' אך לכוון האמת לדעת מה יעשה ישראל כה ישמרהו האל לנצח לבל יבא לו שום מכשול ותקלה וילך בדרך סלולה לסקל המסילה ויעלה מעלה: אולם חזינא לי' שמיראי הוראה הוא בזה כיון אל האמת ובפרט במה שהוא נגד ע"ד שלא לנגוע בקצה איסור ולכן שם אותיותיו גם אלי אבל נפלאתי מאוד הלא יש לנו בזה עמודים נכונים להשען עליהם הן המה הרמב"ן כבר בררתי שהרמב"ן מעולם לא ס"ד ליפסיק ש"ג והאגודה בשם הגדולים כבר הארכתי להוכיח שאין מזה ראי' של כלום והריב"ש כתב להחכם ולמתלי בזנות ישתקע הדבר כבר הקדמתי להביא לשונו' הריב"ש לראי' וכתבתי והוכחתי שאין זה אלא בסברת אשתהי דמצא הסוגי' רבים דסבירא לה וכן ל' זה דהריב"ש על סברת אשתהי בנוי' אבל לא על סברת ש"ג לפי' התו' לר"י לחוד והוא פי' ספק אף בדעת ר"י ואף ביולדת לט' ומכ"ש ביולדת לז' כאשר הארכתי וממש לא הניחו דבר לחדש בזה המה חקרו וחפשו כל מקורי דין זה ועמדו עליהם וידי האחרונים ג"כ משמשו בזה ואחרי שרבינו הגדול הרמ"א אשר מפיו אנו חיים הסכים להלכה כהגדולים על מה ולמה לנו לנטות להרהר אחריו. וכי זו היא פעם אחת בדין אשר נחלקו כמה ראשונים שהרמ"א כמקצתן ואפילו הי' לנו קושי' עצומה מסוגיות ערוכה אשר העבירו הפוסקים עיניהן ומ"מ הכריע הרמ"א כמותן הי' החיוב עלינו לייגע ולמצוא איזה ישוב בכדי שלא לסור מתורת משה בש"ע ומכ"ש בנ"ד אשר אין לנו קושי' מבוררת להיפך כ"א איזה דקדוקים וקפידות ומאן דלא קפיד כו'. ונחזור קצת מה הרעש הזה עליהם אם מפני שפוסק כיחידאה הלא כבר מבואר הריב"ש בשם הרמב"ן מדאמר מר זוטרא אפילו למ"ד כו' משמע דהלכתא דיולדת למקוטעין כו' השם יודע כי אני א"י מה חידש לי בזה וכבר כתבתי שזה שגיאות הב"ש לייחס להרמב"ן סברה דתו' בש"ג לר"י אשר מעולם לא כיון אליה לא הרמב"ן ומכ"ש הריב"ש כדפירשו וכדייק ל' הרמב"ן גופי' שכ' ואי קים לי בגוי' שכלו לו חדשיו כל עין בעין יראה דחדשיו לא מתפרש אלא חדשו משעת הריון כגון שבעל ופירש ונולד לט' בין שלמים בין מקוטעי' וכו'. והא ר"י לפי' התו' בתרתי פליג עם החסידים שהם לא סברו יולדת ט' יולדת למקוטעין ור"י יולדת למקוטעין והם מכ"ש שאינם סוברים ש"ג ור"י אף סבר ש"ג דתחילתן והבט וראה בענין ש"ג נקיט הסוגי' הל' דמשתמע מיני' ודאי דאין הלכ' כר"י כדדייק הרי"מ גופי' מדקאמר ש"מ קסבר ר"י ש"ג ואנן לא ס"ל ואלו במקוטעין נקיט הש"ס לשטת הרמב"ן אפילו למ"ד אינה יולדת למקוטעין ולא נקיט אפי' למ"ד לא אמרינן ש"ג מ"מ ביולדת לז' דכ"ע ש"ג א"ו אף דאפשר דהלכה כר"י במקוטעין אין הלכה כמותו אלא כחסידים בזה דלא אמרינן ש"ג ולהאמוראים הרשות נתונה ליפסוק באיזה מקום כיחידאה ובפרט שאפשר לומר דמסתביר טעמי' מקרא דאקרא לאלהי' עליון ומגרש ירחים וע' בת"ח למס' עירובין דף ע"ז ד"ה מכלל היחידאה וכיון דחזינן שבש"ס לא קא מקשה על דין דש"ג רק מדשמואל וחסידים דלא ס"ל יולדת למקוטעין ואחרי שמר זוטרא פוסק דלא כשמואל וחסידים והרמב"ן החליט להלכה כמר זוטרא ממילא הלכה כר"י דש"ג כיון דליכא עליו יותר שום קושי' מעולם לא שמעתי שר"י מחויב לצאת דעת שמואל אלא שמואל מחויב לצאת דעת ר"י אם לא דתנאי אחרינהו כותי' והיינו דתי' הגמר' עלי' דשמואל דכחסידים ס"ל ור"י פליג עלייהו בתרתי וכנ"ל בהג"ה ולא נמצא חולק כנגדו. ומה שהקשה בספר בית הלל על הרמ"א שהרי הרמ' פוסק כר"י ור"ש נגד ר"י דאמרו ב' שבתות כבר מבאר כרי"מ סי' ט' דבענין ש"ג לא פליגו כ"א בכמה ימים חשוב קישוי סמוך ללידה והתו' כתבו דלר"י דש"ג מועיל שיפורא בתחילת העיבור ולבסוף כבר השגתי בזה על הב"ש וגם הוכחתי מסוף דבורי דעת תו' עצמם שלא לפסוק בזה כר"י והשתא בנ"ד לענין ספיק' דאולי הי' בזנות מוטב לצרף כל הסברו' יחד לגודל החזקה אלימתא דבנות ישראל כשירות הן ותולין הבן בבעלה ל"י ש"ג ולא תולין בזנות ואם מהדקדוק שלא מביא הרמ"א דין זה בסי' קנ"ו לא ניתן לדקדק כ"כ שהרי מצינן כמה פעמים שאחרונים כתבו שהרמ"א סמך עצמו על מה שכ' במקום אחר ומכ"ש הכא שכ' ועיין סי' קנ"ו אולי באמת כיון לזה ומ"ש ראיה מאבילות דקי"ל בש"ע דבעינן דוקא כלו חדשיו י"ל דהתם דמיירי שמת תוך ל' וספק נפל הוא ובאבילות מקילינן בספק ולכן אין מתאבלין אם אינו בן ט' גמורים אף דאפשר לומר ש"ג והי' בן קיימא מ"מ מידי ספק לא יצא דילמא לא גרם השיפורא וכמ"ש ג"כ רוכ"ת אבל הכא דהוולד בן קיימא ודאי ואין הספק רק דילמא הוא מזנות בזה ודאי ישתקע הדבר שלא לתלות בזנות ואמרינן ודאי ש"ג ואין ה"נ אלו הי' כה"ג באבילות דהיינו שנשא אשה ובעל ופירש ונולד ה' חדשים שלימים ושני שיפורים כמעשה דהרי"מ והי' חי ל' יום ומת הי' חייב אביו להתאבל כיון דיצא מספק נפל ולזנות לא חיישינן. ומ"ש ששני גמרו' ערוכות כנגדו תמיהני וכי שערי תירוצים ננעלו. ועיין ג"כ בספר בית הלל שמתי' הקושי' מר"ה דלמר זוטרא כו' לא היה צריך למוקמי שהיה שנה מעוברת. ובלא"ה פשוט שהש"ס רוצה לתרץ לכ"ע. וידידינו הרב המובהק מו' טעבלי דיין נר"ו המתיק בשפה ברור יותר דשפיר כתבו התו' דלמסקנא נמי צ"ל דשנה מעוברת הי' שהרי כ"כ בשם הרמב"ן דמר זוטרא דאמר אפילו למ"ד אינה יולדת למקוטעין משמע מל' אפילו דלא ס"ל כהך מ"ד אלא כמ"ד יולדת למקוטעין חזינן דמר זוטרא אשמעינן לפרש אפילו לאותו מ"ד דלית הלכתא כותי'. ושם בר"ה נמי מר זוטרא מתי' לה אפילו למ"ד כו' ולאותו מ"ד דס"ל א"י למקוטעין לא ס"ל ש"ג ולכן שפיר כתבו התו' דע"כ מיירי באמת ששנה מעוברת היה. משא"כ לדידן דס"ל יולדת למקוטעין וממילא ס"ל ש"ג באמת אצ"ל דש"מ הי' ואני א"י אטו הברייתא דתנא אותה שנה מעוברת היתה נמי לא לדידן מתני' אטו הברייתא בדרך שקלא וטריא נשנית דנימא עליה שבאה לפרש מ"ד דלא כהלכתא ועל הקושי' מכתו' מיש בגר בקבר נחזיק בתי' הח"מ. ומה שיש לדקדק דמ"מ מאי מקשה הש"ס דילמא לענין העיבור והלידה אהני שפורא והסימני בגרות אשתהי עד עבור ו"ח. יפה אמר הרב מו' טעבלי הנ"ל דלהרמ' דס"ל דלענין בוגרות א"צ סימנים ואחר ו"ח נעשית בוגרת בלי סימנים א"כ לר"י דס"ל ש"ג ודאי דאהני נמי לענין בוגרת בלי סימנים שהרי ע"י השופר הוי ממילא ו"ח. והנני מבאר דבריו יותר דא"ל עכ"פ מאי מקשה הש"ס על רבא דשמא ס"ל לרבא דלענין שתעשה בוגרת נמי בעינן סימנים וא"כ י"ל דלענין בוגרת לא מהני השופר כנ"ל ז"א דבש"ס לא מצינן הכרע אם בעינן ששה חשים וגם סימנים או ו"ח לחוד א"כ להפוסקים דס"ל דלא נאמרו סימני בוגרת כ"א שתעשה בוגרות תוך ו"ח אבל לאחר ו"ח לא בעינן סימנים ולדעתו ליכא שום חולק ע"ז בש"ס ושפיר מקשה הש"ס על רבא א"כ י"ל דהרי"מ יסבור נמי דלא בעינן סימני בגרות אחר ו"ח א"כ שפיר נוכל להחזיק בתי' הח"מ דמאן דס"ל ש"ג גם לענין בוגרת אהני שיפורא ובעניותי לא הבנתי מה דקאמרו רבנן וכי משום דלא צריכה לסימנים הנראים מש"ה אין הבוגרת עושה שינה בגופה הא ודאי דבמשלם שית נשתנה גופה מנערה לבוגרת כדפירש"י בקדושין דף ד' ופשיטא דנמי י"ל דהשיפורא לא גרם השתנות זה ומ"ש אחרי שמוכרחי' לומר דר"י ס"ל אשתהי א"כ הוה להו להגדולים שבאגודה להכשיר משום אשתהי ולמה להו לומר משום שפ"ג אפשר לומר דלא אמרינן לר"י אשתהי כ"א שישהה עד משלם חדש זה דהיינו התשיעי או הז' שהרי ש"ג להוליד באותו חדש ואינו משתהה כ"א אותו החדש אבל לא משתהי עד עבור חדש זה דהיינו לתוך השמיני. והיינו דאמר ר"י דיה חדשה. חדשה דייקא הגורם הלידה ועוד אדרבא לכך נקטו הגדולים הכשירן משום ש"ג כיון דס"ל ש"ג למה להו לומר משום אשתהי מה דלא מתרחיש כ"א לפעמים מוטב נקטו כפשוטא ע"י ש"ג שהם גורמי' הלידה וגם איכא נ"מ בטעמן דשפ"ג באם לא יהי' כ"א ה' חדשים וב' ימים דנמי כשר ע"י ש"ג וא"כ למה לן לשבש נוסחאות אשר לפנינו באגודה שכתב שהכשירו הגדולים משום ש"ג סוף דבר הכל נשמע אחרי שהרמ"א פוסק בש"ע כהרי"מ שהיא דעת גדולי הדור שבאגודה והכל בתר רישי' גרירא הוא הרמב"ן והריב"ש כ' בעובדא דידי' יש לו לסמוך מי שרוצה להקל כהרמב"ן וכבר הבאתי מה שהריב"ש בעצמו מכריז ומודיע שאין לסמוך על הרמב"ן אלא במידי דרבנן ואף בזה כ' להחמיר וכל זה שלא ע"י ש"ג אלא ע"י מקוטעין ובזנות כ' הריב"ש כו' ישתקע ולא נאמר זה כ' על גמרו שערו וצפרניו וחי ל' יום דלא תלינן בזנות וג"כ ע"י אשתהי דרבי' ס"ל הכי אבל על דעת יחיד המסופקת הוכחתי מקושי' הגמרא דתלינן אפילו בזנו' דא"א לכן הנני מחזק את לב רוכ"ת אשר לבו כלב ארי' על מה מתיירא ולמה לן בדקדוקי' כאלו כי בקל נוכל לדחות את הכל ואף אם ישאר איזה דקדוק אין עלינו המלאכה לגמור אחרי שהחליטו הגדולים להכשיר ואף אם דעת כמה גדולים כנגדם הלא קבלנו עלינו דעת הרמ"א כאשר כתוב בתשובת כ"י חלק א"ע סי' ס"ג ח"ו לשנות דברי פה קדוש רמ"א אשר קבלנו ע"ע כל יושבי תבל ארץ ומלואה בפולין לקיים את הוראותיו כתורת משה והעובר כו' ובפרט בדור הזה שכ"א אומר לי נאה להורות אם נבא לדון אחר תורת משה יעשו אגודות אגודות ובפרט בדבר זה על מה להרבות מחלוקת בישראל לפסול לו ולזרעו וז"ז עד עולם ולבא לפומי לא גלי' מה שיש לחוש ע"י זה לתקלה ח"ו. אחרי שנחזיקנו כשתוקי שלא נודע מי הוא אביו חזק ואמץ בתורת משה הרמ"א ולהכשירו מה לי להאריך הלא הכל גלוי לפניו ומעצמו כ' את הכל ויותר ממ"ש יודע שנוכל ליישב הכל לפעמים בריווח ולפעמים כו' והלא אין לנו שום קושי' מכרחת להיפך ובכדי להפיס דעתו בעיקר הקושי' דלא הוה לי' לפסוק כיחידאה י"ל דהנה יש לדקדק במשנה בן ט' ר"י אומר דיה חדשה ובבריי' תני ר"י בשם ר"ט דיה חדשה ויש בו להקל כו' ומ"ט לא נקט במתני' ג"כ ר"י בשם ר"ט וע"כ צ"ל דבדין די' חדשה אמר ר"י גם מעצמו ובדין דיש בו להקל כו' זהו שמע מר"ט עכ"פ בדין ד"ח דש"ג יש לנו דעת ר"י ור"ט א"כ לא הוה לי' כיחידאה ודומה קצת לרבה תוספאה דמשני כיון דאיכא רשב"ג דאמר כרבי כו' עוד אחת נ"ל ע"פ דברי הפוסקים המובא בב"ש סי' ד' ס"ק ל"ט דילמא אזלה איהי לגבי בועל וכל קבוע כמע"מ דמי יע"ש א"כ יש לדון נ"ד לס"ס חדא שמא ש"ג והולד זה מבעלה הוא ואת"ל זנתה מקודם שמא מ"מ זנתה זה כהן ואך דמחמת ספק זה משתקינן אותו מדין כהונה דבעינן זרעו מיוחד אחריו והלא עם רק מדרבנן היינו בשוודאי היא מכהן כגון שפירש אחד מי' כהנים אבל מעולם לא נשמע דמן התורה א"צ לכל הפחות חזקה לכהונה כדאמרינן ביבמות דף ק' כי גזרו רבנן בזנות כו' וכיון שאינו רק מדרבנן יצאנו מידי חשש דאוריי' ומה יענה לענין חליצה ודאי אית לן לסמוך על הרמ"א. וא"ל דאיכא רוב נגד הס"ס אני דן שדין ש"ג אינו הלכה ובודאי אינו מהבעל דאלו לספק לע"ד ר"י גופי' לפי' התו' אינו תופסו אלא לספק אלא שאז יש להעמיד האשה בחזקת טהרה או כשרות ואיך עושה ממנו ס"ס לשטתי דרובן אינן כהנים ז"א דדילמא אזלה איהי לגבי' וכל קבוע כו' ולא הוי כשם אונס חד הוא כמבואר בפוסקים גם ספק אחד מתיר יותר משני דהוי בנו לכל דבר לירשו וכדומה גם אינו פגום. וכבר כתבתי דמידי דרבנן הוא וודאי אית לן לסמוך אפסקן ולהעמידו בחזקת כהונה מה לי להאריך לירא וחכם כמי"ב הכל גלוי לפניו רק הנני באתי לחזקו ולאמצו בכח התירא דעדיף ותורתינו הקדושה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום ושלום יהא לו ולתורתו ויראתו כנפשו ונפש דוד הוא הקטן טעבלי מבראד. וכל זה אני כותב לפי השאלה מסתם כשנולד לה' חדשים שלימים ושני שיפורים שלא לזוז מפסק הרמ"א. ולהכשירו לכהונה. ואמנם כמו שאמרו אין לדיין אלא מה שעיניו רואות כן אפשר לומר בעניני' כאלו אין להורות דבר זה אלא המורה במקום ההוא אולי בעיניו יראה ובאזניו ישמע שמה ע"י חקירה ודרישה היטב שנשמע איזה דברים מכוערים על אשה זו קודם הנשואים והי' אפשר לדמות קצת למ"ש הרמ"א שם בענין שתולין באשתהי יב"ח וכו' עכ"ל הגאון הנ"ל בתר החיתום: וזה תשובת הגאון אב"ד ק"ק פ"ב כתבו הרמה הגיע לידי. ושאלת חכם חצי תשובה. לכן אשיב בקצרה הנה תחלת דברי קדשו הוא בנוי לומר דלית הלכתא כר"י דיחידאי הוא ובהשקפה ראשונה אמרתי לא ידענא מי ומי הוא תנא או אמורא דפליג על ר"י בהא ואומר דשיפורא לאו גרים אי ת"ק דר"י דאמר קשוי הולד הוא מ' יום איך מוכח מהא דסבר שלא נאמר ש"ג ושמואל וחסידי' סברו יולדת לט' אינם יולדת למקוטעין אפילו אם יום אחד חסר מט' חדשים אבל אם נאמר יוולדת למקוטעין דתליא בחדש הט' ולא בימים מודה שמואל דש"ג והשתא יולדת לשבעה דכ"ע סברו יולדת למקוטעין כ"ע מודים דש"ג כך אמרתי בהשקפה ראשונה אח"ז מצאתי במציאה זו זכיתי בה תחילה בהרי"מ דכ' בהדי' וגם הב"ח בסוף סי' קנ"ו וכתב כך הב"ח כ' כן ולא הרי"מ. אכן מה שכתוב שם כ"ז לענין חליצה אין לו הבנה כבר כתבתי פירושי רק קושית אחרת כתבתי ואף דרימ"ט כתב כלומר מילתא בטעמא דל"א ביולדת לז' ש"ג משום דמר זוטרא קרא דרש ויהי לתקופות הימים מיעוט תקופות שנים ושתי תקופות המה ו"ח שלימים יש לדחות דמר זוטרא לא הביא ראי' ממנה אלא דאשכחן יולדת לז' יולדת למקוטעין וממילא משמע אי ש"ג א"צ ו"ח שלמים והנה מעשה שהי' כך הי' דיולדת לשתי תקופות וכה"ג כתוב הריב"ש בסימן תמ"ז לשואל לענין ימים ע"ש. האמת שאף אנכי שגיתי לפ"ר ולא העתקתי בשמו ראי' זו מפני דחיי' זו אמנם עכשיו אני רואה שהיא ראי' שאין עליה תשובה שהרי כ"ע מוכרחים להודות שהדרשה שדורש הגמרא מיעוט ימים שנים היא בדיוק גדול ואפילו לשטת הרי"מ גופי' דאל"כ מנא ידע ההוא יומא דשבעה דצריך ואפילו להריב"ש שדוחה דביום אחד סגי ומעשה שהי' כך הי' היינו משם דלא מסתביר לו שיהא הבדל בין יום אחד לשנים ואמר דעיקר ההקפידה היא על מצות השבע דהיינו יום אחד ומה שנכתב ב' ימים מעשה וכו' ובאמת אין ל' רש"י ז"ל מורה לפירושי. ולע"ד לא ניתן בכל זה לדון מסברתינו ואלו למ"ד ש"ג הרי בשתי תקופות יש לכל הפחות ג' ימים יתירים מן חדשי שיפורא ואיך אפשר שבגופא דעובדא יוכתב קרא יתירא דהיינו הימים כנלע"ד דמזה נפיק הדרשה דמיעוט ימים שנים דאלו הפשטי' דקרא ע' בהרד"ק אשר ממנו נפק הדרשה דמקצת השבעה מה דבגופי' הי' ללא לצורך וגם הגמרא דנקיט מיעוט תקופת שתים מיעוט ימים שנים כולו לגבי שתי תקופת ללא צורך א"ו או כדכ' הרימ"ט דלא אתי' כר"י דס"ל ש"ג או כדמסתביר לי יותר דאף לפי' תו' בדעת ר"י מעולם לא ס"ד אלא ביולדת לט' אבל ביולדת לז' אף ר"י מודה שבעינן ששה חדשים של שלשים יום ולכה"פ עוד יום אחד והק"ו דהרי"מ ז"ל הוא ק"ו פריצא כנ"ל וזה ברור לע"ד וא"כ ליכא ראי' לומר דשום תנא או אמורא לא סבר ש"ג וכללא הוא להשוות ולקרב תנאים ואמוראים להדדי וא"כ מצד זה צדקו הרי"מ והרמ"א וגם ב"ש שגג בזה דכ' בסי' ד' וז"ל וע' סי' קנ"ו שם מבואר ביולדת לט' אף לדידן דיולדת למקוטעין מ"מ ל"א ש"ג וכו' אבל בתו' נדה שם ובאגודה כתבו גם יולדת לט' אמרינן ש"ג עכ"ד ובמח"כ טעה דלקמן הוא דעת רשב"ץ דכ' כיון דחזינן נשים שלנו שיולדת תיכף בתחלת ט' אמרינן נשתנה הענין עיין בהריב"ש סי' תמ"ו שאף בזה אינו מודה לכן לא כ' ש"ג דהא סבר כהרמ' וב"י דיולדת לט' א"י למקוטעין כשמואל וחסידי'. אך כיון דחזינן שנשים שלנו יולדת למקוטעין אמרינן נשתנה אבל לענין שיפורא לא חזינן שום שנוי מה"ת דהא מדינא אינם יולדת למקוטעין כלל אבל תו' כתבו לר"י דאמר בהדי' יולדת לט' יולדת למקוטעין וג"כ ש"ג וכן אגודה פסק כר"י אבל לפום הלכתא כרמ' דיולדת לט' א"י למקוטעין רק דנשתנה לא אמרינן אלא מה דחזינן וזה ברור בחנם ביקש מחילה מהב"ש כי העביר עינו על מלות הב"ש הקצרים שכ' ול"ד בזה ליולדת לז' דיולדת למקוטעין וש"ג אבל היולדת לט' יולדת למקוטעין ואין ש"ג כי כל דבריו נכללים בזה דר"ל דלהכי ל"ד דשם אעיקרא דדינא אף א"י למקוטעין. ובמה דנשתנה נשתנה לדידן ולא במה דלא נשתנה דהיינו ש"ג משא"כ יולדת לז' לז' דלכ"ע מעיקרא דדינא אף ביולדת לט' יולדת למקוטעין כר"י ובזה תמהתי כהוגן עליו שמעולם לא פסקו התו' כהאגודה כר"י אלא שמפרשים דעתו וזה ברור א"כ מצד ש"ג אין לפקפק ומה שק' מסוגי' דר"ה כבר כ' הב"ש למסקנא באמת א"צ לומר שנה מעוברת אף דתו' לא סברו הכי אטו גברא אגברא קא רמית כבר כתבתי גם אני שהמע' בהרימ"ט יראה שדחי' זו' לאו מידי היא כי הברייתא דתנא אותו השנה מעוברת היתה ודאי ועל כרחך להמסקנה נשנית וזה גופא דדחק להתו' אך הקושי' מכתו' הוא עצום מאוד ומה שתי' הח"מ באמת יש לפקפק הרבה אבל לדידי נרא' דיש לתי' ע"פ תשו' מהרי"ק סי' ק"ג וז"ל שם אע"ג דאין הלכה כרשב"ג בבן ח' התם הוא דאיכא למימר רוב היולדות אינם יולדות לז' אלא לט' אפילו היולדת לז' רובן הולדות בלי שהוי ונמצא הוולדת בני קיימא לח' הוי מיעוטא דמיעוטא דפשיטא דא"ל אדרבא רוב היולדת ולד מעלי' ולדן כלומר בני קיימא שהרי כתבו תו' בפ' החולץ דמיעוט נפלים הוי מיעוט וכו' עיי"ש וכמו כן אנו נאמר דמילתא דלא שכיח הוא דע"י שיפורא יולדת לז' דרוב היולדת אינם יולדת לז' אלא לט' ואפילו היולדת לז' רובן יולדת דוקא בז"ח שלימים ואף היולדת ע"י שיפורא רובן אינן בני קיימ' אלא מפילין ומיעוט נפלים הוי מיעוט דמצוי וא"כ הוי מיעוטא דמיעוטא דיולדת ע"י שיפורא בני קיימא מש"ה דוחק הוא לאוקמי בעיא דרבא במילתא דל"ש כלל כך נ"ל דברים אלו מותמהים חדא דא"כ הא מעיקרא דדינא מופרך הק"ו שדם הרי"מ ש"ג ליולדת לז' מן יולדת לט' דדילמא ע"כ ל"א ר"י ש"ג אלא ביולדת לט' דהוי חד מיעוט ולא ביולדת לז' דהוי מיעוטא דמיעוטא דלא חייש לי' אפילו ר"מ וכמאן דליתא דמי. ותו אם הגמרא מקשה בפשיטות דלא חי ודחוק לי' למוקי' איבעי' בהכי אנן איך נסמך על דוחק כזה לפטור אשה מן החליצה. ותו דא"כ הא ודאי ר"י גופי' לא הי' מטהר האשה אלו ילדה ולד חי ע"י שיפורא דז' דהא מיעוטא דמיעוטא וכו' ולמיעוטא דמיעוטא לא חייש אפילו ר"מ ע"ש א"ו דאף ר"י מודה דחיישינן דנפל הוא ואין קשוי מטהר בנפלים ואנן נצטרף המיעוטא דמיעוטא לחזקת היתר במקום שחזקת איסור דיבמה לשוק כנגדו וכיון שזכינו לזה שתרצנו כל הקושיות משה אמת ותורתו אמת. ופה קהילתינו אשתקד אירע מעשה כזה ופסקנו גם כן כרמ"א. ובאמצע הפרק אומרים ואומר שים שלום טוב מאד"ה ומלאי ה"ק מאיר ברבי חפ"ק פ"ב. הנה אנכי עשיתי המוטל עלי ליכתוב מה שמצאתי בעניות דעתי לע' בד"ז ולא עלי המלאכה לגמור והעבור אין עתיד הקב"ה לטהר שבטו של לוי תחלה ולעתיד אנכי על משמרתי אעמודה ואומר שד"ז צ"ע רב למעשה:

3 קידושין פתח ↗

1 ויצאה חנם - ולא פירש מתי תצא:

2 אלו ימי בגרות - שהיא משתנה מנערות להיות בוגרת:

3 אין כסף - אלא דבר אחר מוציאה אלו ימי נערות ולקמיה פריך מכי נפקא לה בנערות בגרות מאי עבידתיה:

« רש"י על קידושין ד׳ ע״א:ב׳ רש"י על קידושין ד׳ ע״א:ד׳ »