רש"י על קידושין מ״ז ב:ג׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור קידושין מ״ז ב:ג׳
3 הַאי פִּקָּדוֹן הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּקַבִּיל עֲלַיהּ אַחְרָיוּת, הַיְינוּ מִלְוָה. אִי דְּלָא קַבִּיל עֲלַיהּ אַחְרָיוּת – אִי הָכִי אַדְּתָנֵי סֵיפָא: וּבְמִלְוָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִשְׁתַּיֵּיר הֵימֶנָּה שָׁוֶה פְּרוּטָה – מְקוּדֶּשֶׁת, נִיפְלוֹג וְנִיתְנֵי בְּדִידַהּ: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – שֶׁלֹּא קִבְּלָה עָלֶיהָ אַחְרָיוּת, אֲבָל קִבְּלָה עָלֶיהָ אַחְרָיוּת, אַף עַל גַּב דְּלֹא נִשְׁתַּיֵּיר הֵימֶנָּה שָׁוֶה פְּרוּטָה מְקוּדֶּשֶׁת!
פירוש רש"י על קידושין מ״ז ב:ג׳
3 אי דקביל עליה אחריות - שאם יגנב תשלמנו לו:
4 היינו מלוה - כיון שנגנב ונתחייבה בו נמצא מלוה אצלה וכיון דתנא במלוה אע"פ שלא נשתייר מקודשת פקדון נמי שלא נשתייר תתקדש ביה:
5 אלא דלא קביל עליה אחריות - וכי איגנוב לא אחייבא ביה אבל קבלה עליה אחריות מקודשת:
6 אדתני - במלוה נפלוג בפקדון גופיה דיש פקדון שאפי' לא נשתייר כלום מקודשת: