רש"י על קידושין ל״ו א:י״ד

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור קידושין ל״ו א:י״ד
14 וְכִי תֵּימָא: כִּי לֵית בְּהוּ הֵימָנוּתָא הוּא דְּמִיקְּרוּ בָּנִים, כִּי פָּלְחוּ לַעֲבוֹדָה זָרָה לָא מִיקְּרוּ בָּנִים – תָּא שְׁמַע, וְאוֹמֵר: ״זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים״. וְכִי תֵּימָא: ״בָּנִים מַשְׁחִיתִים״ הוּא דְּמִיקְּרוּ, בְּנֵי מְעַלְּיָיא לָא מִיקְּרוּ – תָּא שְׁמַע, וְאוֹמֵר: ״וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי״.
פירוש רש"י על קידושין ל״ו א:י״ד
14 וכ"ת סכלי הוא דמקרו בני - כשאין בהם אלא שטות הוא דמיקרו בנים אבל כשהם רשעים דלית בהו הימנותא לא מקרו בנים:
15 משחיתים - דהיינו עבודה זרה כדכתיב דברים ד׳:ט״ז פן תשחיתון ועשיתם פסל וגו':
16 בני מעליא לא מקרו - עוד לעולם:
17 ת"ש - דהדרי מקרו בני אל חי ע"י תשובה: