רש"י על קידושין ל״א ב:ו׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על קידושין ל״א ע״ב:ד׳ רש"י על קידושין ל״א ע״ב:ח׳ »

1 הערות ומקורות על תפארת ישראל פתח ↗

ואי אפשר לומר שכך נתפצל הענין, כי כבר נתבאר למעלה פ"ה הערה 15 שדעת המהר"ל היא שאין חציצין וגבולין בנפשו של אדם, ואם נראה לפנינו אדם שמצטיין במצוה אחת, אך בבירור עובר עבירה בדבר אחר, בע"כ שאין הצטיינות זו אלא מהשפה ולחוץ, ואינה יכולה להורות על מעלתו של העושה. ולדוגמה; נאמר בראשית יט, א "ויבואו שני המלאכים סדומה וגו' וירא לוט ויקם לקראתם וגו'". ופירש רש"י שם "מבית אברהם למד לחזר על האורחים". וביאר הגו"א שם אות ו בזה"ל: "דאם לא כן, הרי רשע היה, שלקמן אמרו לו המלאכים רש"י שם פסוק יז 'אתה הרשעת עמהם, ובזכות אברהם אתה ניצול', אם כן למה היה מפציר להכניס אורחים. אלא 'מבית אברהם למד', וההרגל על כל דבר שלטון, ודרך הרגילו הלך להכניס האורחים כמו שעשה אברהם". ומדוע לא ניחא ליה למהר"ל לומר שאע"פ שלוט היה בגדר "רשע", מכל מקום הצטיין בהכנסת אורחים. אלא שהם הם הדברים. אי אפשר לו לאדם שיצטיין במצוה אחת ויהיה רשע בשאר דברים, ובע"כ שהצטיינות זו אינה אלא כלפי חוץ בלבד. ומה שכתב "במצוה כמו זאת", כי מצוה זו קשה מאוד לקיום, וכמו שאמר רבי יוחנן על עצמו שהיה יתום ולא ראה את הוריו "אשרי מי שלא חמאן" קידושין לא:, ופירש רש"י שם "שאי אפשר לקיים כבודם ככל הצורך, והוא נענש עליהם".

2 קידושין פתח ↗

רַב יוֹסֵף כִּי הֲוָה שָׁמַע קָל כַּרְעָא דְאִמֵּיהּ, אָמַר: אֵיקוּם מִקַּמֵּי שְׁכִינָה דְּאָתְיָא. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אַשְׁרֵי מִי שֶׁלֹּא חֲמָאָן. רַבִּי יוֹחָנָן כִּי עִבְּרַתּוּ אִמּוֹ – מֵת אָבִיו, יְלָדַתּוּ – מֵתָה אִמּוֹ. וְכֵן אַבָּיֵי. אִינִי? וְהָאָמַר אַבָּיֵי: אֲמַרָה לִי אֵם! הָהִיא מְרַבְּיָנְתֵּיהּ הֲוַאי.

6 אשרי מי שלא חמאן - שאי אפשר לקיים כבודם ככל הצורך והוא נענש עליהם:

7 מרבניתיה - אומנת:

« רש"י על קידושין ל״א ע״ב:ד׳ רש"י על קידושין ל״א ע״ב:ח׳ »