רש"י על קידושין ט״ו

1 ונאמר להלן אוזן - במצורע עני שכל הפרשה לדרשה שהרי נאמרה לעצמה במצורע עשיר והוכפלה והכי אמרינן במנחות דף י.:

2 ההוא מאוזן ומיעוטא נפקא לן - מדכתיב אזנו דמשמע אזנו של זה ולא של אחר:

3 ולא אזנה - של אמה העבריה נרצעת והא דכתיב דברים טו ואף לאמתך תעשה כן אהענקה קאי כדלקמן קידושין דף יז::

4 כשהוא עבד - מואם יאמר העבד נפקא שאם לא אמר אהבתי את אדוני לא אצא חפשי עד שיכלו שש שניו אינו נרצע:

5 עבד העבד - עבד עד שיאמר כשהוא עבד העבד נפקא ליה מה"א יתירא למעוטי אמה:

6 לא דריש - דאורחא דקרא לאישתעי הכי:

7 ולא ליורשיו - אם לא הספיק להעניקו עד שמת:

8 פעולתו - שכר פעולתו:

9 ולא לבעל חובו - אין האדון מחוייב להגבות הענקו לבעל חובו ומשום דסבירא לן בעלמא כרבי נתן דאמר הנושה בחברו מנה וחברו בחברו מוציאין מזה ונותנין לזה איצטריך למעוטי הענקה מהאי דינא:

10 מכי משנה שכר שכיר נפקא - גמרינן בעל כרחו וכי תנא ביה קרא אדוניו יתן לו כו' למעוטי מוכר עצמו:

11 ושב אל משפחתו - במוכר עצמו כתיב לומר שיצא ביובל:

12 אם במוכר עצמו - וללמד שאם פגעו יובל בתוך שש יובל מוציאו:

13 הרי כבר אמור - דכתיב לעיל מיניה עד שנת היובל יעבוד עמך:

14 אם בנרצע - ללמד שאף הנרצע יוצא ביובל:

15 הרי כבר אמור - לקמיה בעי לה מאי היא:

16 דלא עבד איסורא - דלא גנב כלום אבל מכרוהו ב"ד בגניבתו נימא נקנסיה לעבוד עד שש:

17 ליקנסיה - על שאמר לא אצא ועבר על כי עבדי הם ויקרא כ״ה:מ״ב והוא קונה אדון לעצמו חנם:

18 ושבתם איש אל אחוזתו - בפרשת יובל כתיב:

19 הרי כבר אמור - כדאמר לעיל עד שנת היובל יעבוד עמך:

20 אי במכרוהו ב"ד הרי כבר אמור - ושב אל משפחתו כדאוקימנא לעיל:

21 דלא מטא זימניה - לא מלאו שש שניו לצאת:

22 ליקנסיה - על שאמר לא אצא ועבר על כי עבדי הם ויקרא כ״ה:מ״ב והוא קונה אדון לעצמו חנם:

23 משום דעבד ליה שש - קודם לכן ואין רבו מפסיד בשילוחו אבל מכרוהו ב"ד שפגע בו יובל בתוך שש אימא דלא נפסדיה לאדון קמ"ל:

24 לעולם - ועבדו לעולם והוא לעולמו של יובל דטפי מהכי ליכא למימר דהא כתיב קרא אחרינא ושבתם איש וגו' ואוקימנא בנרצע:

25 ה"מ - דיוצא נרצע ביובל ולא קודם לכן היכא דלא עבד שש אחר רציעה אבל היכא דעבד שש אחר רציעתו אימא ניפוק בשש דלא תהא רציעה חמורה מתחילת ממכרו:

26 קמ"ל לעולם - מידי דחשוב עד לעולם:

27 ואם לא יגאל באלה - בנמכר לעובד כוכבים כתיב:

28 באלה - בקרובים דכתיב לעיל מיניה או דודו וגו':

29 ומה מי שאינו נגאל באלה - נמכר לישראל לא כתיב ביה גאולת קרובים דלא נפקא לן לעיל קידושין דף יד: מוהפדה אלא גאולת עצמה:

30 נילף שכיר שכיר - גאולת קרובים לנמכר לישראל מנמכר לעובד כוכבים דבנמכר לעובד כוכבים נמי כתיב כשכיר שנה בשנה יהיה עמו:

31 דפליגי עליה דרבי - ואמרי דנמכר לעובד כוכבים יוצא לשש:

32 ר' יוסי הגלילי כו' - דמפיק האי באלה לדרשה אחריתי:

33 לכדתניא - ללמדך שאע"פ שהעובד כוכבים תחת ידך אם לא יגאל ישתעבד בו עד היובל ואי אתה רשאי לבא עליו בעקיפין:

34 באלה לשיחרור - גאלוהו קרובים אינו משתעבד להם:

35 ויוצא בשנת היובל - מאותו אחר שיגאלהו מן העובד כוכבים אלמא גאלו שאר כל אדם משתעבד לו:

36 ר' יוסי הגלילי כו' - דמפיק האי באלה לדרשה אחריתי:

37 ונגאל זו גאולת אחרים - ולימדך שכל אדם בישראל גואלו מיד העובד כוכבים ואין העובד כוכבים יכול לעכב עליו ובעובד כוכבים שתחת ידינו הכתוב מדבר:

38 ר' יוסי סבר מקרא נדרש לפניו - גאולת עצמו פשיטא לן דהויא לשחרור והיא מלמדת על שאר גאולות לר' יוסי אינה מלמדת אלא על גאולת קרובים שהיא לפניה ומקרא הנדרש ללמד נדרש ללמד על שלפניו הכתוב למעלה הימנו:

39 שדי גאולת קרובים אגאולת עצמו - ללמד הימנו לפי שמלמד על שלפניו הילכך גאולת קרובים למדו מגאולת עצמו הכתובה אחריה:

40 לאחריו - הכתובה למטה הימנו הילכך גאולת עצמו מלמדת על גאולת אחרים אלמא למוד גאולת אחרים מגאולת עצמו:

41 אי הכי - דבעלמא נדרש לפניו ולאחריו והכא משום דכתיב באלה הוא הדר קושיא לדוכתיה דר"ע היכי משתמע שעבוד דויצא בשנת היובל אקרובים:

42 ה"א כו' - אבל השתא דכתיב באלה לומר שיש חילוק בין אלה לאחרים למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה:

43 אלא בסברא פליגי - כלומר אי פשיטא לן דהאי באלה אקרובים קאי על כרחך שעבוד דויצא בשנת היובל אאחרים משתמע אלא בסברא פליגי אי האי באלה אקרובים קאי או אאחרים קאי דהא אחרים נמי בההוא קרא כתיבי:

44 ר' יוסי הגלילי סבר מסתברא - אחרים לשעבוד דהאי באלה אקרובים קאי דשעבוד דויצא בשנת היובל אאחרים דאי אמרת כו':

45 ור"ע סבר מסתברא - אקרובים שעבוד והאי אלה אאחרים קאי ושעבוד דויצא ביובל אקרובים קאי דאי אמרת כו':

46 ויוצא בשנת היובל - מאותו אחר שיגאלהו מן העובד כוכבים אלמא גאלו שאר כל אדם משתעבד לו:

47 לכדתניא - ללמדך שאע"פ שהעובד כוכבים תחת ידך אם לא יגאל ישתעבד בו עד היובל ואי אתה רשאי לבא עליו בעקיפין: