רש"י על קידושין י״ג

1 כי אמרה לא נמי הוו קידושין - בתמיה:

2 דשתקה מישתקה - ולא רצתה דקאמר ה"ק לא אמרה רוצה אני:

3 לא כלום היא - דהאי דשתקה משום דלא איכפת לה הוא:

4 מי דמי - שתיקה דהכא לשתיקה דהתם:

5 התם - גבי כנסי בפקדון מעיקרא בתורה שמירה קבילתיה כי הדר אמר התקדשי לי בו סברה אי שדינא ליה כו' הילכך לא שדתינהו והאי דלא מחאי משום דלא איכפת לה אבל גבי ציפתא מעיקרא בתורת קידושין קבלתיה ונהי דציפתא לית בה שוה פרוטה כי הדר ואמר תקדוש בזוזי דאית בה אי לא ניחא לה תשדינהו דהא לא נתחייבה בשמירתה ומדלא שדתינהו ש"מ נתרצית בקידושין:

6 דינא גמירי - וידעה כיון דלא קבלה נטירותא עלה אי שדיא להו לא תחייב:

7 לא שמיע לן - לא הוא אמר לנו ולא אחר משמו:

8 חושו לה - ואצרכוה גיטא:

9 וורשכי - בינדלו"ש בינדיל"ש: אגדים, חגורות :

10 גזל - דלא יהיב דמי:

11 חמסן - דיהיב דמי אבל לא נתרצו בעלים מעולם למכור:

12 בדשדיך - שדבר בה קודם לכן ונתרצית להתקדש לו דהתם כי שתקה משום דניחא לה הוא:

13 נימא מקודשת סתם - ולא איצטריך לפלוגי ולמימר דכי אמרה לא אינה מקודשת שאף הקטנים יודעים בו:

14 כי התם - כדתנא בההיא דלעיל בשעת מתן מעות מקודשת:

15 לא רצתה דאישתיקה - וקבילתיה ואפ"ה אינה מקודשת דדידה שקלה ולאחר מתן מעות אפילו רצתה דאמרה אין לא מקדשה דמעיקרא קבלתיה בחובה וכי הדר אמרה אין לא קיהיב לה מידי:

16 ואלא קשיא הך כו' - מסקנא דמנא תימרא היא:

17 לנקוטינהו לשמעתתיה - נתקבצו לבהמ"ד ואמרו כל ששמע שמועה חדשה מפיו יאמרנה באזני חביריו כדי לצרפם שלא ישתכחו:

18 קונין - בחליפין שלף איש נעלו רות ד׳:ז׳:

19 הדר יתבי וקאמרי - בשמעתיה דר' אסי הא דאמר רב יהודה כו' א"ר אסי עלה קשים לעולם דיינים המורים הוראה בעריות ואינם בקיאין יותר מדור המבול:

20 פרצו - כמו וכן יפרוץ שמות א מולדין בנין:

21 מאי משמע - מהכא קשים לעולם דקאי על כן תאבל אאשת איש:

22 כדמתרגם רב יוסף - דהוה בקי בתרגום נביאים שתרגם יונתן בן עוזיאל דהאי פרצו דמים בדמים נגעו באשת איש קאי:

23 כי מפני אלה אבלה הארץ - בעלמא כתיב מיהא שמעינן מינה דאכל חדא קאמר על כן תאבל דהא אלה חדא מהנך דקרא קמא היא:

24 מי כתיב ופרצו - דמוסיף על ענין ראשון דניקו על כן אכולא מילתא:

25 פרצו כתיב - ומילתא באפי נפשה היא ועלה לחודה כתיב על כן תאבל:

26 האשה - יולדת:

27 והוא שהפרישתה מחיים - ואשמעינן דקריבה לאחר מיתה אבל לא הפרישתה לא אשמעינן תנא לכוף את היורשין להקריבה שלא נתחייבו הנכסים:

28 קסבר - הא דאמור רבנן נכסי משתעבדי על חוב המוטל על המת:

29 לאו דאורייתא היא - לומר דנכסוהי דאינש ערבין ביה ומשתעבדים מדין ערב ויהיו מלוה על פה ומלוה של שטר שוין אלא מלוה בשטר שהוא שיעבדו דכתב ליה נכסי אחראין לך משתעבדי מלוה על פה לא משתעבדי:

30 ור' אסי אמר כו' - והא נמי לנקוטינהו לשמעתיה אמרוהו התם:

31 הא פליגי בה חדא זימנא - הני אמוראי גופייהו שמואל ורבי יוחנן:

32 אינה גובה מן היורשין - דשיעבודא לאו דאורייתא וכ"ש מן הלקוחות אבל מלוה בשטר הוא עצמו שיעבדו דכתב ליה כל נכסיי דאית לי אחראין לשטרא דנן:

33 דלאו מלוה הכתובה בתורה - לא הוטל עליו חובה מאת המלך אלא מעסקי מעשה עצמו:

34 אבל בהך - דיולדת דמצות המלך היא עליה אימר חמירא ככתובה בשטר:

35 דלית ליה קלא - ואיהו דאפסיד אנפשיה ואף על גב דשיעבודא דאורייתא עבוד רבנן תקנתא ללוקח דלא הוה ידע:

36 דכתיב וכתב לה ספר כריתות - וגו' והיתה לאיש אחר:

37 והוא שרי לה - כשאינו בעולם נפטרה הימנו שהרי בו היתה קשורה:

38 והא עריות - כגון אשת אביו וכלתו ואשת אחי אביו שע"י קדושי הבעל נאסרו לקרוביו וכשימות הבעל לא שרו להו שאסורות לקרוביו לעולם:

39 לכולי עלמא בעשה - ויצאה והיתה לאיש אחר ע"י גירושין ולא ע"י מיתה דושלחה לזו ולא לאחרת משמע ולאו הבא מכלל עשה עשה:

40 האי עשה מאי עבידתיה - שיהא הוא עומד בפניה ואיסור לאו וכרת שבה פקעו:

41 אי אהני מיתת הבעל כו' ואי לא אהני - דאשמיעך קרא דאין מיתה משלחת:

42 תוקמה במילתא קמייתא - ולא איצטריך למיכתב לאו בכ"ג:

43 אלמה לא - לשון קושיא הוא וכי לא דבר הגון הוא כן:

44 אפיקתיה - מיתת הבעל מחיוב מיתת בית דין ואוקימתה באיסור עשה:

45 מעיקרא - קודם פדיונן:

46 ואסירי בגיזה - כדאמרינן דכתיב לא תגוז:

47 פרקינהו מעילה לית בהו - ומותרין לאכילה לכל אדם ואסירי בגיזה כדאמרינן בבכורות דף טו. תזבח ולא גיזה בשר ולא חלב ודריש ליה בפסולי המוקדשין לאחר פדיונן:

48 איתקש מיתה לגירושין כו' - והאי דלא יליף ליה ממשמעות דקרא דכתיב בתריה לא יוכל בעלה הראשון כו' הא לאחר שרי משום דאיכא למפרך כדלעיל לזה בלאו ולכולי עלמא בעשה: