רש"י על קידושין י״ג

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור קידושין י״ג
1 כִּי אָמְרָה ״לָא״ נָמֵי הָווּ קִידּוּשִׁין? אַמַּאי, וְהָא קָאָמְרָה ״לָא״! אֶלָּא לָאו: ״רָצְתָה״ – דְּאָמְרָה: ״אִין״, לֹא רָצְתָה – דְּאִישְׁתִּיקָה מִשְׁתָּקה. וּשְׁמַע מִינַּהּ שְׁתִיקָה דִּלְאַחַר מַתַּן מָעוֹת – וְלֹא כְּלוּם הִיא.
2 קָשׁוּ בָּהּ בְּפוּם נַהֲרָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: מִי דָּמֵי? הָתָם בְּתוֹרַת פִּקָּדוֹן יַהֲבִינְהוּ נִיהֲלַהּ, סָבְרָה: אִי שָׁדֵינָא לְהוּ וּמִיתַּבְרִי – מְחַיַּיבְנָא בְּהוּ, הָכָא בְּתוֹרַת קִדּוּשִׁין יַהֲבִינְהוּ נִיהֲלַהּ, וְאִי אִיתָא דְּלָא נִיחָא לַהּ – לִישְׁדִּינְהוּ!
3 פָּרֵיךְ רַב אַחַאי: אַטּוּ כּוּלְּהוּ נְשֵׁי דִּינָא גְּמִירִי? הָכִי נָמֵי סַבְרַהּ: אִי שָׁדֵינָא לְהוּ וּמִיתַּבְרִי מִיתְחַיַּיבְנָא בְּאַחְרָיוּתַיְיהוּ. שְׁלַחָה רַב אַחָא בַּר רַב לְקַמֵּיהּ דְּרָבִינָא: כְּהַאי גַּוְונָא מַאי? שְׁלַח לֵיהּ: אֲנַן לָא שְׁמִיעַ לַן הָא דְּרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ, אַתּוּן דִּשְׁמִיעַ לְכוּ – חוּשׁוּ לַהּ.
4 הָהִיא אִיתְּתָא דַּהֲוָה קָא מְזַבְּנָה וַורְשְׁכֵי, אֲתָא הָהוּא גַּבְרָא חֲטַף וַורְשְׁכָא מִינַּהּ, אֲמַרָה לֵיהּ: הַבֵהּ נִיהֲלִי! אֲמַר לַהּ: אִי יָהֵיבְנָא לִיךְ מִיקַּדְּשַׁתְּ לִי? שְׁקַלְתֵּיהּ וְאִישְׁתִּיקָה. וְאָמַר רַב נַחְמָן: יְכֵולָה לְמֵימַר: אִין, שְׁקַלִי, וְדִידִי שְׁקַלִי.
5 אֵיתִיבֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: קִידְּשָׁה בְּגָזֵל וּבְחָמָס, וּבִגְנֵיבָה, אוֹ שֶׁחָטַף סֶלַע מִיָּדָהּ וְקִדְּשָׁהּ – מְקוּדֶּשֶׁת! הָתָם בִּדְשַׁדֵּיךְ.
6 וּמְנָא תֵּימְרָא דְּשָׁנֵי לַן בֵּין שַׁדֵּיךְ וּדְלָא שַׁדֵּיךְ, דְּתַנְיָא: אָמַר לָהּ: ״כִּנְסִי סֶלַע זוֹ שֶׁאֲנִי חַיָּיב לִיכִי״ וְחָזַר וְאָמַר לָהּ: ״הִתְקַדְּשִׁי לִי בּוֹ״, בִּשְׁעַת מַתַּן מָעוֹת, רָצְתָה – מְקוּדֶּשֶׁת, לֹא רָצְתָה – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. לְאַחַר מַתַּן מָעוֹת, אֲפִילּוּ רָצְתָה – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת.
7 מַאי ״רָצְתָה״ וּמַאי ״לֹא רָצְתָה״? אִילֵימָא ״רָצְתָה״ – דְּאָמְרָה אִין, לֹא רָצְתָה – דְּאָמְרָה לָא, הָא אִישְׁתִּיקָה – הָווּ קִידּוּשִׁין. וְנִתְנֵי ״מְקוּדֶּשֶׁת״ סְתָם, כִּי הָתָם!
8 אֶלָּא: ״רָצְתָה״ – דְּאָמְרָה ״אִין״, ״לֹא רָצְתָה״ – דְּאִישְׁתִּיקָה, וְקָא תָנֵי דְּאֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. מַאי טַעְמָא? יְכֵולָה לְמֵימַר: אִין, שְׁקַלִי, וְדִידִי שְׁקַלִי.
9 וְאֶלָּא קַשְׁיָא הָךְ דְּקִדְּשָׁהּ בְּגָזֵל וּבְחָמָס וּבִגְנֵיבָה אוֹ שֶׁחָטַף סֶלַע מִיָּדָהּ וְקִדְּשָׁהּ – מְקוּדֶּשֶׁת! אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ: הָא – דְּשַׁדֵּיךְ, הָא – דְּלָא שַׁדֵּיךְ.
10 כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי אַסִּי, עֲיַילוּ רַבָּנַן לְנַקּוֹטִינְהוּ לִשְׁמַעְתָּתֵיהּ. אֲמַר לְהוּ הַהוּא מֵרַבָּנַן וְרַבִּי יַעֲקֹב שְׁמֵיהּ: הָכִי אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי מָנִי: כְּשֵׁם שֶׁאֵין אִשָּׁה נִקְנֵית בְּפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה – כָּךְ אֵין קַרְקַע נִקְנֵית בְּפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה. אֲמַרוּ לֵיהּ: וְהָתַנְיָא: אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אִשָּׁה נִקְנֵית בְּפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה – קַרְקַע נִקְנֵית בְּפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה!
11 אֲמַר לְהוּ: כִּי תַּנְיָא הָהִיא – בַּחֲלִיפִין, דְּתַנְיָא: קוֹנִין בִּכְלִי, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה.
12 הֲדַר יָתְבִי וְקָאָמְרִי, הָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כֹּל שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּטִיב גִּיטִּין וְקִדּוּשִׁין לֹא יְהֵא לוֹ עֵסֶק עִמָּהֶן. אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְקָשִׁין לְעוֹלָם יוֹתֵר מִדּוֹר הַמַּבּוּל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָלֹה וְכַחֵשׁ וְרָצֹחַ וְגָנֹב וְנָאֹף פָּרָצוּ וְדָמִים בְּדָמִים נָגָעוּ״.
13 מַאי מַשְׁמַע? כְּדִמְתַרְגֵּם רַב יוֹסֵף: מוֹלְדִין בְּנִין מִנְּשֵׁי חַבְרֵיהוֹן חוֹבִין עַל חוֹבִין מוֹסִיפִין,
14 וּכְתִיב ״עַל כֵּן תֶּאֱבַל הָאָרֶץ וְאֻמְלַל כׇּל יוֹשֵׁב בָּהּ בְּחַיַּת הַשָּׂדֶה וּבְעוֹף הַשָּׁמָיִם וְגַם דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵפוּ וְגוֹ׳״, וְאִילּוּ בְּדוֹר הַמַּבּוּל לֹא נִגְזְרָה גְּזֵירָה עַל דָּגִים שֶׁבַּיָּם. שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ״ – וְלֹא דָּגִים שֶׁבַּיָּם. וְאִילּוּ הָכָא, אֲפִילּוּ דָּגִים שֶׁבַּיָּם.
15 וְאֵימָא עַד דְּעָבֵיד לְכוּלְּהוּ! לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: ״כִּי מִפְּנֵי אָלָה אָבְלָה הָאָרֶץ״.
16 וְאֵימָא: אָלָה לְחוּד, וְהָנָךְ לְחוּדֵיהוֹן!
17 מִי כְּתִיב ״וּפָרָצוּ״? ״פָּרָצוּ״ כְּתִיב.
18 הֲדוּר יָתְבִי וְקָאָמְרִי: הָא דִּתְנַן: הָאִשָּׁה שֶׁהֵבִיאָה חַטָּאתָהּ וּמֵתָה – יָבִיאוּ יוֹרְשִׁין עוֹלָתָהּ. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: וְהוּא שֶׁהִפְרִישַׁתָּה מֵחַיִּים. אֲבָל לֹא הִפְרִישַׁתָּה מֵחַיִּים – לָא.
19 אַלְמָא קָסָבַר שִׁיעְבּוּדָא לָאו דְּאוֹרָיְיתָא. אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אַף עַל גַּב שֶׁלֹּא הִפְרִישַׁתָּה מֵחַיִּים. אַלְמָא קָסָבַר: שִׁיעְבּוּדָא הָוֵה דְּאוֹרָיְיתָא.
20 וְהָא פְּלִיגִי בַּהּ חֲדָא זִימְנָא, דְּרַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: מִלְוָה עַל פֶּה – אֵינָהּ גּוֹבָה מִן הַיּוֹרְשִׁין וְלֹא מִן הַלָּקוֹחוֹת. וְרַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: מִלְוָה עַל פֶּה – גּוֹבָה בֵּין מִן הַיּוֹרְשִׁין, בֵּין מִן הַלָּקוֹחוֹת.
21 צְרִיכָא, דְּאִי אִיתְּמַר בְּהָא – בְּהָךְ קָאָמַר שְׁמוּאֵל, מִשּׁוּם דְּלָא מִלְוָה כְּתוּבָה בַּתּוֹרָה הִיא, אֲבָל בְּהָךְ – אֵימָא מוֹדֶה לְהוּ לְרַבִּי יוֹחָנָן וּלְרֵישׁ לָקִישׁ.
22 וְאִי אַשְׁמְעִינַן בְּהָא – בְּהָא קָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, דְּמִלְוָה כְּתוּבָה בַּתּוֹרָה כִּכְתוּבָה בִּשְׁטָר דָּמְיָא, אֲבָל בְּהָךְ – אֵימָא מוֹדֶה לֵיהּ לִשְׁמוּאֵל, צְרִיכָא.
23 אָמַר רַב פָּפָּא: הִילְכְתָא, מִלְוָה עַל פֶּה – גּוֹבֶה מִן הַיּוֹרְשִׁין, וְאֵינוֹ גּוֹבֶה מִן הַלָּקוֹחוֹת. גּוֹבֶה מִן הַיּוֹרְשִׁין – שִׁיעְבּוּדָא דְּאוֹרָיְיתָא, וְאֵינוֹ גּוֹבֶה מִן הַלָּקוֹחוֹת – דְּלֵית לֵיהּ קָלָא.
24 וְקוֹנָה אֶת עַצְמָהּ בְּגֵט וּבְמִיתַת הַבַּעַל. בִּשְׁלָמָא גֵּט, דִּכְתִיב: ״וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת״.
25 אֶלָּא מִיתַת הַבַּעַל מְנָלַן? סְבָרָא הוּא: הוּא אַסְרַהּ וְהוּא שָׁרְתַהּ.
26 וְהָא עֲרָיוֹת, דְּאָסַר לְהוּ וְלָא שָׁרֵי לְהוּ! אֶלָּא מִדְּאָמַר רַחֲמָנָא יְבָמָה שֶׁאֵין לָהּ בָּנִים – אֲסוּרָה, הָא יֵשׁ לָהּ בָּנִים – מוּתֶּרֶת.
27 וְדִילְמָא: אֵין לָהּ בָּנִים – אֲסוּרָה לְעָלְמָא וְשַׁרְיָא לְיָבָם, וְיֵשׁ לָהּ בָּנִים – לְכוּלֵּי עָלְמָא נָמֵי אֲסוּרָה! אֶלָּא, מִדְּאָמַר רַחֲמָנָא אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל – אֲסוּרָה, הָא לְכֹהֵן הֶדְיוֹט שַׁרְיָא.
28 וְדִילְמָא לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּלָאו, לְכוּלֵּי עָלְמָא בַּעֲשֵׂה? הַאי עֲשֵׂה מַאי עֲבִידְתֵּיהּ? אִי דְּאַהַנְיָא מִיתַת הַבַּעַל – תִּישְׁתְּרֵי לִגְמָרֵי, אִי דְּלָא אַהַנְיָא מִיתַת הַבַּעַל – תּוֹקְמַהּ בְּמִילְּתָא קַמַּיְיתָא!
29 אַלְּמָה לָא? אַפִּיקְתַּהּ מִמִּיתָה וְאוֹקֵימְתַּהּ עַל עֲשֵׂה, מִידֵּי דְּהָוֵה אַפְּסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁים,
30 דְּמֵעִיקָּרָא אִית בְּהוּ מְעִילָה, וַאֲסִירִי בְּגִיזָּה וַעֲבוֹדָה. פַּרְקִינְהוּ – מְעִילָה לֵית בְּהוּ, בְּגִיזָּה וַעֲבוֹדָה אֲסִירִי.
31 אֶלָּא מִדְּאָמַר קְרָא: ״פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה״. מַתְקֵיף לַהּ רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: אֵימָא, מַאן אַחֵר – יָבָם!
32 אָמַר רַב אָשֵׁי: שְׁתֵּי תְּשׁוּבוֹת בַּדָּבָר: חֲדָא, דְּיָבָם לָא אִיקְּרִי אַחֵר. וְעוֹד: כְּתִיב: ״וּשְׂנֵאָהּ הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת״ ״אוֹ כִי יָמוּת הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן״, וְאִיתַּקַּשׁ מִיתָה לְגֵירוּשִׁין – מָה גֵּירוּשִׁין שַׁרְיָא וְגוֹמֶרֶת, אַף מִיתָה שַׁרְיָא וְגוֹמֶרֶת.
33 וְהַיְּבָמָה נִקְנֵית בְּבִיאָה כּוּ׳. בְּבִיאָה מְנָלַן? אָמַר קְרָא:
פירוש רש"י על קידושין י״ג
1 כי אמרה לא נמי הוו קידושין - בתמיה:
2 דשתקה מישתקה - ולא רצתה דקאמר ה"ק לא אמרה רוצה אני:
3 לא כלום היא - דהאי דשתקה משום דלא איכפת לה הוא:
4 מי דמי - שתיקה דהכא לשתיקה דהתם:
5 התם - גבי כנסי בפקדון מעיקרא בתורה שמירה קבילתיה כי הדר אמר התקדשי לי בו סברה אי שדינא ליה כו' הילכך לא שדתינהו והאי דלא מחאי משום דלא איכפת לה אבל גבי ציפתא מעיקרא בתורת קידושין קבלתיה ונהי דציפתא לית בה שוה פרוטה כי הדר ואמר תקדוש בזוזי דאית בה אי לא ניחא לה תשדינהו דהא לא נתחייבה בשמירתה ומדלא שדתינהו ש"מ נתרצית בקידושין:
6 דינא גמירי - וידעה כיון דלא קבלה נטירותא עלה אי שדיא להו לא תחייב:
7 לא שמיע לן - לא הוא אמר לנו ולא אחר משמו:
8 חושו לה - ואצרכוה גיטא:
9 וורשכי - בינדלו"ש בינדיל"ש: אגדים, חגורות :
10 גזל - דלא יהיב דמי:
11 חמסן - דיהיב דמי אבל לא נתרצו בעלים מעולם למכור:
12 בדשדיך - שדבר בה קודם לכן ונתרצית להתקדש לו דהתם כי שתקה משום דניחא לה הוא:
13 נימא מקודשת סתם - ולא איצטריך לפלוגי ולמימר דכי אמרה לא אינה מקודשת שאף הקטנים יודעים בו:
14 כי התם - כדתנא בההיא דלעיל בשעת מתן מעות מקודשת:
15 לא רצתה דאישתיקה - וקבילתיה ואפ"ה אינה מקודשת דדידה שקלה ולאחר מתן מעות אפילו רצתה דאמרה אין לא מקדשה דמעיקרא קבלתיה בחובה וכי הדר אמרה אין לא קיהיב לה מידי:
16 ואלא קשיא הך כו' - מסקנא דמנא תימרא היא:
17 לנקוטינהו לשמעתתיה - נתקבצו לבהמ"ד ואמרו כל ששמע שמועה חדשה מפיו יאמרנה באזני חביריו כדי לצרפם שלא ישתכחו:
18 קונין - בחליפין שלף איש נעלו רות ד׳:ז׳:
19 הדר יתבי וקאמרי - בשמעתיה דר' אסי הא דאמר רב יהודה כו' א"ר אסי עלה קשים לעולם דיינים המורים הוראה בעריות ואינם בקיאין יותר מדור המבול:
20 פרצו - כמו וכן יפרוץ שמות א מולדין בנין:
21 מאי משמע - מהכא קשים לעולם דקאי על כן תאבל אאשת איש:
22 כדמתרגם רב יוסף - דהוה בקי בתרגום נביאים שתרגם יונתן בן עוזיאל דהאי פרצו דמים בדמים נגעו באשת איש קאי:
23 כי מפני אלה אבלה הארץ - בעלמא כתיב מיהא שמעינן מינה דאכל חדא קאמר על כן תאבל דהא אלה חדא מהנך דקרא קמא היא:
24 מי כתיב ופרצו - דמוסיף על ענין ראשון דניקו על כן אכולא מילתא:
25 פרצו כתיב - ומילתא באפי נפשה היא ועלה לחודה כתיב על כן תאבל:
26 האשה - יולדת:
27 והוא שהפרישתה מחיים - ואשמעינן דקריבה לאחר מיתה אבל לא הפרישתה לא אשמעינן תנא לכוף את היורשין להקריבה שלא נתחייבו הנכסים:
28 קסבר - הא דאמור רבנן נכסי משתעבדי על חוב המוטל על המת:
29 לאו דאורייתא היא - לומר דנכסוהי דאינש ערבין ביה ומשתעבדים מדין ערב ויהיו מלוה על פה ומלוה של שטר שוין אלא מלוה בשטר שהוא שיעבדו דכתב ליה נכסי אחראין לך משתעבדי מלוה על פה לא משתעבדי:
30 ור' אסי אמר כו' - והא נמי לנקוטינהו לשמעתיה אמרוהו התם:
31 הא פליגי בה חדא זימנא - הני אמוראי גופייהו שמואל ורבי יוחנן:
32 אינה גובה מן היורשין - דשיעבודא לאו דאורייתא וכ"ש מן הלקוחות אבל מלוה בשטר הוא עצמו שיעבדו דכתב ליה כל נכסיי דאית לי אחראין לשטרא דנן:
33 דלאו מלוה הכתובה בתורה - לא הוטל עליו חובה מאת המלך אלא מעסקי מעשה עצמו:
34 אבל בהך - דיולדת דמצות המלך היא עליה אימר חמירא ככתובה בשטר:
35 דלית ליה קלא - ואיהו דאפסיד אנפשיה ואף על גב דשיעבודא דאורייתא עבוד רבנן תקנתא ללוקח דלא הוה ידע:
36 דכתיב וכתב לה ספר כריתות - וגו' והיתה לאיש אחר:
37 והוא שרי לה - כשאינו בעולם נפטרה הימנו שהרי בו היתה קשורה:
38 והא עריות - כגון אשת אביו וכלתו ואשת אחי אביו שע"י קדושי הבעל נאסרו לקרוביו וכשימות הבעל לא שרו להו שאסורות לקרוביו לעולם:
39 לכולי עלמא בעשה - ויצאה והיתה לאיש אחר ע"י גירושין ולא ע"י מיתה דושלחה לזו ולא לאחרת משמע ולאו הבא מכלל עשה עשה:
40 האי עשה מאי עבידתיה - שיהא הוא עומד בפניה ואיסור לאו וכרת שבה פקעו:
41 אי אהני מיתת הבעל כו' ואי לא אהני - דאשמיעך קרא דאין מיתה משלחת:
42 תוקמה במילתא קמייתא - ולא איצטריך למיכתב לאו בכ"ג:
43 אלמה לא - לשון קושיא הוא וכי לא דבר הגון הוא כן:
44 אפיקתיה - מיתת הבעל מחיוב מיתת בית דין ואוקימתה באיסור עשה:
45 מעיקרא - קודם פדיונן:
46 ואסירי בגיזה - כדאמרינן דכתיב לא תגוז:
47 פרקינהו מעילה לית בהו - ומותרין לאכילה לכל אדם ואסירי בגיזה כדאמרינן בבכורות דף טו. תזבח ולא גיזה בשר ולא חלב ודריש ליה בפסולי המוקדשין לאחר פדיונן:
48 איתקש מיתה לגירושין כו' - והאי דלא יליף ליה ממשמעות דקרא דכתיב בתריה לא יוכל בעלה הראשון כו' הא לאחר שרי משום דאיכא למפרך כדלעיל לזה בלאו ולכולי עלמא בעשה: