רש"י על כתובות ט׳ ב:ה׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על כתובות ט׳ ע״ב:ד׳ רש"י על כתובות ט׳ ע״ב:ו׳ »

5 אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הָאוֹמֵר ״פֶּתַח פָּתוּחַ מָצָאתִי״, נֶאֱמָן לְהַפְסִידָהּ כְּתוּבָּתָהּ. אָמַר רַב יוֹסֵף: מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? תְּנֵינָא: הָאוֹכֵל אֵצֶל חָמִיו בִּיהוּדָה שֶׁלֹּא בְּעֵדִים — אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעוֹן טַעֲנַת בְּתוּלִים, מִפְּנֵי שֶׁמִּתְיַיחֵד עִמָּהּ. בִּיהוּדָה הוּא דְּלָא מָצֵי טָעֵין, הָא בַּגָּלִיל מָצֵי טָעֵין.

פירוש רש"י על כתובות ט׳ ב:ה׳

5 להפסידה כתובתה - על פי עצמו וטעמא לקמן מפרש חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה:

6 האוכל אצל חמיו - בימים שבין אירוסין לנשואין:

7 אין יכול לטעון טענת בתולים - כשתכנס לחופה:

8 מפני שמתייחד עמה - ביהודה היו מיחדין אותם כדי שיהא לבו גס בה:

« רש"י על כתובות ט׳ ע״ב:ד׳ רש"י על כתובות ט׳ ע״ב:ו׳ »