רש"י על כתובות ע׳ א:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור כתובות ע׳ א:ב׳
2 אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר מָר עוּקְבָא, הִלְכְתָא: בֵּין שֶׁאָמַר ״תְּנוּ״ וּבֵין שֶׁאָמַר ״אַל תִּתְּנוּ״ — נוֹתְנִין לָהֶם כׇּל צוֹרְכָּם. הָא קַיְימָא לַן הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר: מִצְוָה לְקַיֵּים דִּבְרֵי הַמֵּת? הָנֵי מִילֵּי בְּמִילֵּי אַחְרָנְיָתָא, אֲבָל בְּהָא מֵינָח נִיחָא לֵיהּ, וְהָא דְּאָמַר הָכִי — לְזָרוֹזִינְהוּ הוּא דַּאֲתָא.
פירוש רש"י על כתובות ע׳ א:ב׳
2 מינח ניחא ליה - שיתנו להן כל צורכן:
3 לזרוזינהו - שיחזרו אחר מזונותיהן ושלא יהו רעבתנין: