רש"י על כתובות ס״ד ב:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור כתובות ס״ד ב:ד׳
4 וְנוֹתֵן לָהּ מִטָּה, מַפָּץ וּמַחְצֶלֶת. וְנוֹתֵן לָהּ כִּפָּה לְרֹאשָׁהּ, וַחֲגוֹר לְמׇתְנֶיהָ, וּמִנְעָלִים מִמּוֹעֵד לְמוֹעֵד, וְכֵלִים שֶׁל חֲמִשִּׁים זוּז מִשָּׁנָה לְשָׁנָה. וְאֵין נוֹתְנִין לָהּ לֹא חֲדָשִׁים בִּימוֹת הַחַמָּה, וְלֹא שְׁחָקִים בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. אֶלָּא נוֹתֵן לָהּ כֵּלִים שֶׁל חֲמִשִּׁים זוּז בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, וְהִיא מִתְכַּסָּה בִּבְלָאוֹתֵיהֶן בִּימוֹת הַחַמָּה. וְהַשְּׁחָקִים — שֶׁלָּהּ.
פירוש רש"י על כתובות ס״ד ב:ד׳
4 מפץ - רך ממחצלת:
5 כפה - צעיף אחד משנה לשנה:
6 ממועד למועד - אמנעלים קאי מנעלים חדשים לכל שלשת רגלים:
7 חדשים - קשים לה בימות החמה לפי שהם חמים ויפים לה בימות הגשמים:
8 אלא נותן לה כלים - חדשים של חמשים זוז בימות הגשמים כו':
9 והשחקים שלה - אף כשיקנה לה חדשים ובגמרא מפרש למאי מיבעי לה: