רש"י על כתובות ס״ב ב:ז׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור כתובות ס״ב ב:ז׳
7 רַבִּי אִיעֲסֵק לֵיהּ לִבְרֵיהּ בֵּי רַבִּי חִיָּיא, כִּי מְטָא לְמִיכְתַּב כְּתוּבָּה נָח נַפְשַׁהּ דִּרְבִיתָא. אָמַר רַבִּי: חַס וְשָׁלוֹם פְּסוּלָא אִיכָּא? יְתִיבוּ וְעַיִּינוּ בְּמִשְׁפָּחוֹת, רַבִּי אָתֵי מִשְּׁפַטְיָה בֶּן אֲבִיטַל, וְרַבִּי חִיָּיא אָתֵי מִשִּׁמְעִי אֲחִי דָוִד.
פירוש רש"י על כתובות ס״ב ב:ז׳
7 איעסק לבריה - להשיא בתו של רבי חייא:
8 איכא פסולא - שלא היו מהוגנים לזוג אחד:
9 שפטיה בן אביטל - בן דוד היה אביטל שם אשת דוד ור' חייא אתי משמעי וזהו הפסול שר' היה מבית דוד ולא היתה בת הבאה משמעי הוגנת לבנו שלא היתה בת מלכים: