רש"י על כתובות מ״ד א:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור כתובות מ״ד א:ב׳
2 אָמַר מָר: אִי בָּעֲיָא — בְּהַאי גָּבְיָא, אִי בָּעֲיָא — בְּהַאי גָּבְיָא. לֵימָא פְּלִיגָא דְּרַב נַחְמָן? דְּאָמַר רַב נַחְמָן: שְׁנֵי שְׁטָרוֹת הַיּוֹצְאִין בְּזֶה אַחַר זֶה — בִּיטֵּל שֵׁנִי אֶת הָרִאשׁוֹן.
פירוש רש"י על כתובות מ״ד א:ב׳
2 אמר מר - אדרב הונא קאי דאמר אם באת לגבות מאתים כו':
3 שני שטרות - של שדה אחת של מכר או מתנה וכתבן ראובן לשמעון אחד בניסן ואחד בסיון:
4 ביטל שני את הראשון - ואם כתב לו אחריות וטרפוה ממנו אין גובה אלא מזמן שני וה"נ נימא ראשון בטיל ליה דאחליה לשעבודיה קמא: