רש"י על כתובות כ״ט ב:ט׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור כתובות כ״ט ב:ט׳
9 וּלְרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר: אֵין קִידּוּשִׁין תּוֹפְסִין בְּחַיָּיבֵי לָאוִין, מַאי בֵּינַיְיהוּ! אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, כְּרַבִּי סִימַאי, דְּתַנְיָא: רַבִּי סִימַאי אוֹמֵר: מִן הַכֹּל עוֹשֶׂה רַבִּי עֲקִיבָא מַמְזֵרִין, חוּץ מֵאַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל. שֶׁהֲרֵי אָמְרָה תּוֹרָה: ״לֹא יִקַּח ... וְלֹא יְחַלֵּל״ — חִילּוּלִין הוּא עוֹשֶׂה, וְאֵין עוֹשֶׂה מַמְזֵרִין.
פירוש רש"י על כתובות כ״ט ב:ט׳
9 ולר"ע דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין - ביבמות בהחולץ יבמות דף מד: בברייתא המחזיר גרושתו ר"ע אומר אין לו בה קדושין:
10 מאי בינייהו - משום ר"ש בן מנסיא קא פריך לה דאילו שמעון התימני שמעינן ליה ביבמות דף מט. דפליג עליה דר"ע בהא דתנן איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא דברי ר"ע שמעון התימני אומר כל שחייבין עליו כרת בידי שמים אלא לר"ש בן מנסיא קא בעינן לה אי ס"ל כר"ע מאי איכא בין משמעותא דתהיה לשון קיום למשמעות דשמעון התימני אי נמי משמע ליה לר"ש בן מנסיא לשון הויה אימעיטא לה ממזר ומה בין ראויה לקיימה ליש בה הויה:
11 אלמנה לכהן גדול - דמודה בה ר"ע שקדושין תופסין לו בה ואע"פ שהיא בלאו וכרבי סימאי והוא הדין גרושה להדיוט:
12 מן הכל - כל הנולדים מחייבי לאוין:
13 לא יקח - וסמיך ליה ולא יחלל זרעו מדין כהונה הוא מחללו ולא שם ממזרים עליהם: