רש"י על כתובות כ׳ א:ט׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על כתובות כ׳ ע״א:ח׳ רש"י על כתובות כ׳ ע״א:י׳ »

9 תָּנוּ רַבָּנַן: כּוֹתֵב אָדָם עֵדוּתוֹ עַל הַשְּׁטָר, וּמֵעִיד עָלֶיהָ אֲפִילּוּ לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים. אָמַר רַב הוּנָא: וְהוּא שֶׁזּוֹכְרָהּ מֵעַצְמוֹ. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אַף עַל פִּי שֶׁאֵין זוֹכְרָהּ מֵעַצְמוֹ. אָמַר רַבָּה: שְׁמַע מִינַּהּ מִדְּרַבִּי יוֹחָנָן: הָנֵי בֵּי תְרֵי דְּיָדְעִי סָהֲדוּתָא וּמִנְּשֵׁי חַד מִנַּיְיהוּ, מַדְכַּר חַד לְחַבְרֵיהּ.

פירוש רש"י על כתובות כ׳ א:ט׳

9 כותב אדם - אם עשאוהו עד בדבר וירא לשוכחו כותבו על חתיכת קלף ומצניעה:

10 ומעיד - ע"פ אותו כתב אפי' לאחר כמה שנים:

11 שזוכרה מעצמו - בלא ראיית השטר נזכר קצת מעדותו מאליו:

12 אע"פ שאין זוכרה מעצמו - אלא לאחר שרואה בשטר נתן בלבו ונזכר שלא נשתכח ממנו כל כך שכשמזכירים לו נזכר אבל אינו נזכר לגמרי לא דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם:

« רש"י על כתובות כ׳ ע״א:ח׳ רש"י על כתובות כ׳ ע״א:י׳ »