רש"י על כריתות ו׳ א:ט״ז

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על כריתות ו׳ ע״א:ט״ו רש"י על כריתות ו׳ ע״א:י״ז »

16 וְאִם נָתַן בָּהּ דְּבַשׁ – פְּסָלָהּ. חִיסַּר אַחַת מִכׇּל סַמְמָנֶיהָ – חַיָּיב מִיתָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הַצֳּרִי אֵינוֹ אֶלָּא שְׂרָף מֵעֲצֵי הַקְּטָף. בּוֹרִית כַּרְשִׁינָה, שֶׁשָּׁפִין בָּהּ אֶת הַצִּיפּוֹרֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נָאָה. יֵין קַפְרִיסִין, שֶׁשּׁוֹרִין בּוֹ אֶת הַצִּיפּוֹרֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עַזָּה. וַהֲלֹא מֵי רַגְלַיִם יָפִין לָהּ, אֶלָּא שֶׁאֵין מַכְנִיסִין מֵי רַגְלַיִם לַמִּקְדָּשׁ.

פירוש רש"י על כריתות ו׳ א:ט״ז

16 פסלה - דכתיב כי כל שאור וכל דבש ויקרא ב׳:י״א:

17 חייב מיתה - כי עייל ביוה"כ דכתיב שם טז ואל יבא בכל עת אל הקודש וגו' ולא ימות וגו' בזאת יבא אהרן וגו' וכי מעייל קטרת שלא כהלכתה ביאה ריקנית היא וחייב מיתה:

18 רשב"ג - לפרושי אתא:

19 ששפין - מושחין:

20 שתהא נאה - ששחורה היא:

21 שתהא עזה - שיהא ריחה חזק:

22 למקדש - שבעזרה היו מפטמין:

« רש"י על כריתות ו׳ ע״א:ט״ו רש"י על כריתות ו׳ ע״א:י״ז »