רש"י על כריתות כ״ד ב:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור כריתות כ״ד ב:ב׳
2 מֵיתִיבִי: הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ: ״דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי עַל שָׂדֶה זוֹ״, ״אֵין לִי עֵסֶק בָּהּ״, וְ״יָדִי מְסוּלֶּקֶת הֵימֶנָּה״ – לֹא אָמַר כְּלוּם. וְהָא ״יָדִי מְסוּלֶּקֶת הֵימֶנָּה״ כְּאִי אֶפְשִׁי דָּמֵי, וְקָתָנֵי: לֹא אָמַר כְּלוּם!
פירוש רש"י על כריתות כ״ד ב:ב׳
2 האומר לחבירו - שהיה שותף עמו בשדה זו:
3 דין ודברים אין לי על שדה זו לא אמר כלום - ולא אבד זכותו:
4 וקתני לא אמר כלום - דאי אפשי בה לאו לשון הפקר ולא לשון מתנה הוא תיובתא דר"ל ורב ששת דאמרו דבריו קיימין: