רש"י על שופטים י״ז:ג׳

3 וַיָּשֶׁב אֶת אֶלֶף וּמֵאָה הַכֶּסֶף לְאִמּוֹ. אָמַר לְהַחֲזִירוֹ לָהּ, וּבַמָּקוֹם שֶׁהוּא שָׁם הֲרֵי הוּא בִּרְשׁוּתֵךְ:

4 הַקְדֵּשׁ הִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַכֶּסֶף מִיָּדִי לִבְנִי. קִבַּלְתִּי עָלַי לְמָסְרוֹ מִיָּדִי לְיָדְךָ לְשֵׁם דְּמוּת וּמַסֵּכָה, תְּנֵהוּ לִי עַתָּה וּמִיָּדִי אֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהָאִשָּׁה הַזֹּאת הִיא דְּלִילָה, לְפִי שֶׁכָּתוּב לעיל טז:ה: ״אֶלֶף וּמֵאָה כֶּסֶף״, וְטָעוּת הוּא בְּיָדָם, שֶׁהַרְבֵּה שָׁנִים קָדַם מִיכָה לְשִׁמְשׁוֹן, אַךְ הַפָּרָשִׁיּוֹת נִסְמְכוּ עַל הַכֶּסֶף הָרָע שֶׁשָּׁוֶה כָּאן וְכָאן, וְכֶסֶף שֶׁל פּוּרְעָנוּת הָיוּ שְׁנֵיהֶם: