רש"י על יונה ד׳:י״א

11 הכתב והקבלה פתח ↗

מן הבהמה. שרשו המה. והוא תכונת הבע"ח הבלתי מדברים, רק מוציאים קול המיון בעלמא אונארטיקולירט טאֶנענד, וכן בל' ערבי נקרא מי שאינו יכול לדבר, בהם שפראכלאָז, והמה הקולות המשונות המיוחסות לבע"ח בכ"ק: שאגה, נעירה, הגה, לגורים ואריות, גאיה לשור, נביחה לכלב, שקיקה לדוב וכדומה, אשר המה מוציאים את רעישת שאון הקולות האלה, עפ"י חוק טבעם, לא בבחירה וחפץ רצוני, כהאדם הנקרא מדבר ומבלי יסוד החליטו בעלי הלשון, שהשם הזה אינו כולל רק חיות הולכי ארבע פיערפיססיגע טהירע כי אדרבה שורש המלה יורה כדעת התלמוד, שהכניסו תחת שם זה גם העופות בעלי צפצוף עיין תוס' ב"ק י"ז ד"ה קמל"ן, וכל בהמתך לרבות העופות ב"ק נ"ד ע"ש, ע' תמורה י"א ב' בעוף מהו בהמה אמר רחמנא, וכן בל' אשכנזי יקראו העופות בשם פעדערפיה. והנה להיות השם מכל גוף משתנה על פי ידי פעולותיו, הן למעלה הן לחסרון, כמו האדם בעשותו המעשים המעולים, הרימוהו ממדרגתו ותארוהו בשם אלקים, אני אמרתי אלקים אתם, אלקים לא תקלל, ובהיותם עושים המעשים המגונים, יתוארו בשם בהמה, ובהמה רבה עיין רש"י סוף יונה, כן הבהמה, כשנעשה בה מעשה הבלתי ראויה בערכה, ד"מ טבעה הוא להוליד בדומה, ולהיות נרבעת לשכמותה, אבל כשנרבעת לאדם, אז יצאת מכלל טבעה, ואינה נופלת עוד תחת שם בהמה, וזהו שאחז"ל מן הבהמה להוציא את הרובע והנרבע:

11 אֲשֶׁר לֹא יָדַע וגו׳. קְטַנִּים:

12 וּבְהֵמָה רַבָּה. בְּנֵי אָדָם גְּדוֹלִים וְדַעְתָּן כִּבְהֵמָה, שֶׁאֵינָם מַכִּירִים מִי בְּרָאָם:

« רש"י על יונה ד׳:י׳