רש"י על ירמיהו מ׳:א׳

« רש"י על ירמיהו ל״ט:י״ז רש"י על ירמיהו מ׳:ב׳ »

1 איכה רבה פתח ↗

עַל הֶהָרִים אֶשָֹּׂא בְכִי וָנֶהִי וגו' ירמיה ט, ט, אָמַר רַבִּי אֲחָא שְׁלשָׁה דְבָרִים צִוָּה נְבוּכַדְנֶצַּר לִנְבוּזַרְאֲדָן עַל יִרְמְיָהוּ ירמיה לט, יב: קָחֶנּוּ וְעֵינֶיךָ שִׂים עָלָיו, עָלָיו וְלֹא עַל אֻמָּתוֹ. וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה רָע, לוֹ לֹא תַעֲשֶׂה, אֲבָל עִם אֻמָּתוֹ עֲשֵׂה כִּרְצוֹנְךָ לְרָעָה. כִּי כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אֵלֶיךָ כֵּן עֲשֵׂה עִמּוֹ, וְלֹא לְאֻמָּתוֹ. וְהָיָה יִרְמְיָה רוֹאֶה כַּתְּ שֶׁל בַּחוּרִים נְתוּנִים בְּקוֹלָרִין, וְנוֹתֵן אֶת רֹאשׁוֹ עִמָּהֶם, וּנְבוּזַרְאֲדָן בָּא וּמַעֲבִירוֹ מֵהֶן. וְחוֹזֵר וְרוֹאֶה כַּתְּ שֶׁל זְקֵנִים שְׁלוּלִים בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת, וְנוֹתֵן אֶת צַוָּארוֹ עֲלֵיהֶם, וּבָא נְבוּזַרְאֲדָן וּמַעֲבִירוֹ מֵהֶן. אָמַר נְבוּזַרְאֲדָן לְיִרְמְיָה חֲזֵי חַד מִן תְּלַת מִילִין אִית בָּךְ, אוֹ נְבִיא שֶׁקֶר אַתְּ, אוֹ מְבַעֵט בְּיִסּוּרִין אַתְּ, אוֹ שׁוֹפֵךְ דָּמִים אַתְּ. אוֹ נְבִיא שֶׁקֶר אַתְּ, שֶׁכָּל הָדֵין שְׁנַיָּיא אַתְּ מִתְנַבֵּא עַל הֲדָא קַרְתָּא דְּהִיא חָרְבָה, וְכַדּוּ דְּחָרְבָה נַפְשָׁךְ בְּאִישָׁה עֲלָךְ סַגִּיא. אוֹ מְבַעֵט בְּיִסּוּרִין אַתְּ, דַּאֲנָא לֵית אֲנָא בָּעֵי לְמֶעֱבַד בִּישָׁא, וְאַתְּ בָּעֵי לְמֶעֱבַד לָךְ בִּישָׁא, לְמֵימַר לֵית יִסּוּרַיָא חֲשִׁיבִין עָלַי מִידֵי. אוֹ שׁוֹפֵךְ דָּמִים אַתְּ, דְּמַלְכָּא פַּקִּיד לִי עֲלָיךְ סַגִּי בְּדִיל דְּלָא לְמֶעֱבַד לָךְ בִּישָׁא, וְאַתְּ בָּעֵי לְמֶעֱבַד בִּישָׁא בְּגִין דְּיִשְׁמַע מַלְכָּא וְיִקְטְלוּנֵיהּ לְהַהוּא גַבְרָא. וּבַסּוֹף אָמַר לוֹ, אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ בֹּא וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלֶיךָ, וְלֹא קִבֵּל עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּסוֹף הַפָּרָשָׁה, עַד שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ מִפִּי הַגְּבוּרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ירמיה מ, א: הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' לֵאמֹר, מֶה הָיָה אוֹתוֹ הַדָּבָר, אֶלָּא שֶׁאָמַר לוֹ, יִרְמְיָה, אִין אַתְּ יָתֵיב הָכָא, אֲנָא אָזֵיל עִמְּהוֹן, וְאִין אַתְּ אָזֵיל עִמְּהוֹן, אֲנָא יָתֵיב הָכָא. אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִין אֲנָא אָזֵיל עִמְּהוֹן מָה אֲנָא יָכֵיל מְהַנֵּי לְהוֹן, אֶלָּא יֵיזוֹל מַלְכְּהוֹן בָּרְיְיהוֹן עִמְּהוֹן, דְּהוּא יָכוֹל מְהַנֵּי לְהוֹן סַגְיָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ירמיה מ, א: אַחַר שַׁלַּח נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים אֶת יִרְמְיָהוּ וְהוּא אָסוּר בָּאזִקִּים, אָמַר רַבִּי אַחָא כִּבְיָכוֹל הוּא וְהוּא אָסוּר בָּאזִקִים. וְדִכְוָתֵיהּ כְּתִיב יחזקאל א, א: וַאֲנִי בְּתוֹךְ הַגּוֹלָה, עַד הֵיכָן הָיְתָה נְבוּאָתוֹ שֶׁל יִרְמְיָהוּ, רַבִּי יַעֲקֹב וְרַבִּי אַבָּא, וְאִית דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹחָנָן, חַד אָמַר עַד ירמיה לא, ט: מְזָרֵה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנוּ. וַחֲרִינָא אֲמַר עַד ירמיה לא, טז: וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם. וּבַחֲזִירָתוֹ הָיָה מוֹצֵא אֶצְבָּעוֹת מְקֻטָּעִין מוּשְׁלָכִין בֶּהָרִים, וְהָיָה מְלַקְטָן וּמְגַפְּפָן וּמְחַבְּקָן וּמְנַשְׁקָן וְנוֹתְנָן לְתוֹךְ טַלִּיתוֹ, וְאוֹמֵר לָהֶם, בָּנַי לֹא כָּךְ הִזְהַרְתִּי וְאָמַרְתִּי לָכֶם ירמיה יג, טז: תְּנוּ לַה' אֱלֹהֵיכֶם כָּבוֹד בְּטֶרֶם יַחְשִׁךְ וּבְטֶרֶם יִתְנַגְּפוּ רַגְלֵיכֶם עַל הָרֵי נָשֶׁף. עַל אוֹתָהּ שָׁעָה נֶאֱמַר ירמיה ט, ט: עַל הֶהָרִים אֶשָֹּׂא בְכִי וָנֶהִי וְעַל נְאוֹת מִדְבָּר קִינָה, עַל אוֹתָם הָרִים נָאִים וּמְשֻׁבָּחִים אֶשָֹּׂא בְכִי וָנֶהִי, עַל נְאוֹתָיו שֶׁל יַעֲקֹב שֶׁנֶּהֶפְכוּ לְקִינָה. וְלֹא שָׁמְעוּ קוֹל מִקְנֶה, כִּי לֹא שָׁמְעוּ לְקוֹל דִּבְרֵי תוֹרָה וְלֹא לְקוֹל דִּבְרֵי נְבוּאָה, אֶלָּא מִקְנֶה, אֶלָּא לְקוֹל דָּבָר הַמְקַנֵּא, שֶׁהָיוּ מַקְנִיאִים אוֹתוֹ בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, הֲדָא מָה דְאַתְּ אָמַר דברים לב, טז: יַקְנִאֻהוּ בְּזָרִים, לְפִיכָךְ ירמיה ט, ט: מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם עַד בְּהֵמָה נָדְדוּ הָלָכוּ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה לֹא נִרְאֶה עוֹף טָס בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מַה טַּעַם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם עַד בְּהֵמָה נָדְדוּ הָלָכוּ, בְּהֵמָה בְּגִימַטְרִיָא חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא קֹדֶם לְאַרְבָּעִים שָׁנָה הָיוּ נוֹטְעִים תְּמָרִים בְּבָבֶל, לוֹמַר שֶׁמִּינֵי מְתִיקָה מַרְגֶּלֶת לָשׁוֹן לַתּוֹרָה. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בְּרַבִּי אַבָּהוּ שְׁבַע מֵאוֹת מִינֵי דָּגִים טְהוֹרִים וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת מִינֵי חֲגָבִים טְהוֹרִים וְעוֹפוֹת לְאֵין מִסְפָּר, וְכֻלָּן גָּלוּ עִם יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל, וּכְשֶׁחָזְרוּ חָזְרוּ עִמָּהֶם חוּץ מִדָּג אֶחָד שֶׁשְּׁמוֹ שִׁבּוּטָא. וְדָגִים הֵיאַךְ גָּלוּ, רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי אָמַר דֶּרֶךְ תְּהוֹם גָּלוּ וְדֶרֶךְ תְּהוֹם חָזְרוּ. אָמַר רַבִּי זֵירָא בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה הִיא חֲצוּפָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁעֲדַיִן עוֹשָׂה פֵּרוֹת, וְלָמָּה עוֹשָׂה פֵּרוֹת, רַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי חַד אָמַר עַל שֵׁם שֶׁמְזַבְּלִין אוֹתָהּ, וַחֲרִינָא אָמַר עַל שֵׁם שֶׁהֵם מְהַפְּכִים בַּעֲפָרָהּ. אָמַר רַבִּי יוּדָן שֶׁבַע שָׁנִים נִתְקַיֵּם בָּהֶם גָּפְרִית וָמֶלַח, וְכָל כָּךְ לָמָּה, עַל שֵׁם דניאל ט, כז: וְהִגְבִּיר בְּרִית לָרַבִּים שָׁבוּעַ אֶחָד. כּוּתִיִּים שֶׁבָּהּ כֵּיצַד עוֹשִׂין, זוֹרְעִין אוֹתָהּ מַטְלִיּוֹת מַטְלִיּוֹת, זוֹרְעִין כָּאן וְהִיא נִשְׂרֶפֶת, זוֹרְעִין כָּאן וְהִיא נִשְׂרֶפֶת. עוֹבָדָא הֲוָה בְּחַד דַּהֲוָה קָאֵים וְרָדֵי בְּבִקְעַת בֵּית עֲרָבָא, וּתְקַף יְדֵיהּ אֲסִיכְּתֵיהּ, וּסְלֵיק עַפְרָא יְקִידָא וְאוֹקֵיד דְּרָעֵיה, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר דברים כט, כב: גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ. רַבָּה בַּר כַּהֲנָא אָמַר אֵינָן לֹא מִמְחִילוֹת הָאָרֶץ, וְלֹא מִשִּׁמְמוֹת הָאָרֶץ, אֶלָּא לְפָנָיו, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בראשית ט, ב: וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ. וּלְעָתִיד לָבוֹא הַכֹּל חוֹזֵר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב יחזקאל לו, לד: וְהָאָרֶץ הַנְּשַׁמָּה תֵּעָבֵד תַּחַת אֲשֶׁר הָיְתָה שְׁמָמָה לְעֵינֵי כָּל עוֹבֵר.

2 פסיקתא דרב כהנא פתח ↗

ט ד"א ירמיה, א' הקב"ה לירמיה או חית עמהון לבבל ואנא הוי הכא, או את הוי הכא ואנא אחית עמהון, א' ירמיה לפני הקב"ה רבון העולמים אין אנא מחית מה אנא מהני להון, אלא ייחות בריוהון עמהון דהוא מהני להון. שלשה דברי' צוה נבוכד נצר את נבוזר אדן על ירמיה. אמ' ליה קחנו ועיניך שים עליו אל תעש לו מאומה רע ירמיה לט:יב. והיה ירמיה רואה כת של בחורים שלולים בקולרין והלך ומכניס ידו ביניהם, וחוזר ורואה כת של זקינים שלולים בקולרין והולך ומכניס ידו ביניהם. אמ' לו נבוזר אדן חדא מן תלת מילין אית בך, או נביא של שקר אתה, או מבעט בייסורין אתה, או שופך דמים אתה. או נביא של שקר אתה, דהא כמן שנין את קאים ומתנבי על הדא זויתא דתיחרב וכדון אנא חרבא ובאש לך. או מבעט בייסורין אתה, דאנא לית אנא בעי מעקה לך ולית איסוריא חשיבין עלך כלום. או שופך דמים אתה, דאין מלכא שמע מה את קאים מתעביד בך, ואנא לית אנא עבד לך כלום, הוא משלח ומרים רישא דההוא גברא, אלא אם טוב בעיניך לבוא איתי בבל חדל וג' שם מ:ד, ועודנו לא ישוב שם ה עד שגילה לו הקב"ה. הדא היא דכת' הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת י"י אחר שלח אותו נבוזר אדן שם מ:א. והוא אסור בזיקים שם, מהו והוא, א"ר אחא כביכול הוא והוא. מה היה אותו הדבר, ר' אלעזר ור' יוחנן. ר' לעזר אמ' מזרה ישראל יקבצנו ושמרו כרועה עדרו שם לא:ט. ר' יוחנן אמ' כי פדה י"י את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו שם י. ובחזירה היה רואה אצבעות ידים ורגלים מקוטעות ומושלכות לדרכים, והיה נוטלם ומחבקן ומנשקן ונותנן לתוך טליתו ואו' להם בניי לא כך הייתי או' לכם, תנו לי"י אלהיכם כבוד בטרם יחשיך ובטרם יתנגפו רגליכם וג' שם יג:טז. בטרם יחשיך עליכם דברי תורה, בטרם יחשיך דברי נבואה.

1 הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה. מַה שֶׁנֶּאֱמַר בְּסוֹף הָעִנְיָן: ״וַיְהִי מִקֵּץ עֲשֶׂרֶת יָמִים וַיְהִי דְבַר ה׳ וְגוֹ׳״ ירמיה מב:ז, אֶלָּא שֶׁכָּתַב תְּחִלָּה עַל מָה נֶאֱמַר לוֹ. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה בְּאֵיכָה רַבָּתִי איכה רבה פתיחתא לד: מַה הָיָה הַדָּבָר? – וְשׁוּבָה אֶל גְּדַלְיָהוּ. אָמַר לוֹ: אוֹ אַתְּ נָחִית עִמְּהוֹן וַאֲנָא מְסוֹבֵר הָכָא, אוֹ אַתְּ סוֹבֵר הָכָא וַאֲנָא נָחִית עִמְּהוֹן; אָמַר: אִין אֲנָא נָחִית עִמְּהוֹן, מָה אֲנָא מְהַנֵּי לְהוֹן? אֶלָּא יֵיחוֹת בָּרְיֵיהוֹן עִמְּהוֹן, דְּסַגִּין הוּא מְהַנֵּי לְהוֹן:

2 מִן הָרָמָה. שֶׁהָיָה גּוֹלֶה מֵעַצְמוֹ עִמָּהֶן; הָיָה רוֹאֶה כַּת שְׁלוּלִים בְּקוֹלָרִין, הָיָה מַכְנִיס צַוָּארוֹ בֵּינֵיהֶם, וְכוּ׳; כִּדְאִיתָא בִּפְסִיקְתָּא פסיקתא דרב כהנא יג, ט דְּאַפְטַרְתָּא ״דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ״ ירמיה א:א. שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁנְּתָנוֹ נְבוּזַרְאֲדָן בָּאזִקִּים, שֶׁהֲרֵי צִוָּה נְבוּכַדְנֶצַּר: ״אַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה רָע״ ירמיה לט:יב:

3 בָּאזִקִּים. בְּזִיאוֹ״שׁ בְּלַעַ״ז:

1 פסיקתא דרב כהנא פתח ↗

« רש"י על ירמיהו ל״ט:י״ז רש"י על ירמיהו מ׳:ב׳ »