26 שָׁאֲפָה רוּחַ. פּוֹתַחַת אֶת פִּיהָ וְשׁוֹאֶפֶת רוּחַ, וּלְעוֹלָם הוּא חוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ קהלת א:ו:
27 תַּאֲנָתָהּ מִי יְשִׁיבֶנָּה. אוֹתָהּ מִדַּת תַּנִּינִים שֶׁיֵּשׁ בָּהּ, כִּי גַּם הַתַּנִּין שׁוֹאֵף רוּחַ, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר ״שָׁאֲפוּ רוּחַ כַּתַּנִּים״ ירמיה יד:ו. מִי יְשִׁיבֶנָּה מֵאוֹתָהּ מִדָּה? כֵּן אַתֶּם, מִי יוּכַל לַהֲשִׁיבְכֶם מִדַּרְכְּכֶם הָרָעָה?
28 כָּל מְבַקְשֶׁיהָ לֹא יִיעָפוּ. כִּי עַל חִנָּם יִיעָפוּ, שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לְהַשִּׂיגָהּ. וּמַה סוֹפָהּ? בְּחָדְשָׁהּ יִמְצָאוּנְהָ. חֹדֶשׁ אֶחָד יֵשׁ בַּשָּׁנָה שֶׁהִיא יְשֵׁנָה כָּל הַחֹדֶשׁ, וְאָז הִיא נִלְכֶּדֶת; אַף אַתֶּם, חֹדֶשׁ אֶחָד הוּא אָב הוּכַן לָכֶם כְּבָר מִימוֹת הַמְרַגְּלִים, שֶׁקָּבְעוּ אֲבוֹתֵיכֶם בְּכִיַּת חִנָּם, בּוֹ תִּלָּכְדוּ סוטה לה.. תַּאֲנָתָהּ. שׁוֹ״ן דְּגְרוֹנְמִינְ״ט בְּלַעַ״ז. וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״כִּירוּדָא״. דָּבָר אַחֵר: לְשׁוֹן יְלָלָה, כְּמוֹ ״תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה״ יחזקאל כט:ב. לָשׁוֹן אַחֵר: שַׁאקוֹנְטְרִיאָ״ה בְּלַעַ״ז, כְּמוֹ ״תַּאֲנַת שִׁילֹה״ יהושע טז:ו:
