16 וַאֲנִ֞י לֹא־אַ֣צְתִּי מֵרֹעֶ֣ה אַחֲרֶ֗יךָ וְי֥וֹם אָנ֛וּשׁ לֹ֥א הִתְאַוֵּ֖יתִי אַתָּ֣ה יָדָ֑עְתָּ מוֹצָ֣א שְׂפָתַ֔י נֹ֥כַח פָּנֶ֖יךָ הָיָֽה׃
16 וַאֲנִי לֹא אַצְתִּי. לֹא מִהַרְתִּי לְזָרֶזְךָ לַהֲבִיאָם, מִהְיוֹת רֹעֶה טוֹב מְחַזֵּר אַחֲרֶיךָ לְבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים:
17 וְיוֹם אָנוּשׁ. חֹלִי שֶׁל פֻּרְעָנוּת לֹא הִתְאַוֵּיתִי. וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם: ״וַאֲנָא לָא עַנְבִּית עַל מֵימְרָךְ מִלְּהִתְנַבָּאָה עֲלֵיהוֹן לַאֲתָבוּתְהוֹן לְדַחַלְתָּךְ״. וּלְפִי הַתַּרְגּוּם יִהְיֶה אַצְתִּי – לְשׁוֹן עִכּוּב, כְּלוֹמַר: לֹא עִכַּבְתִּי מִלּוֹמַר לָהֶם שְׁלִיחוּתֶיךָ וּלְהָשִׁיבָם אֵלֶיךָ, אִם הָיוּ שׁוֹמְעִים אֵלַי:
