רש"י על גיטין ז׳ ב:ו׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על גיטין ז׳ ע״ב:ה׳ רש"י על גיטין ז׳ ע״ב:ז׳ »

1 תוספתא כפשוטה על תרומות פתח ↗

50-51. ספינה הבאה מחוצה לארץ וכו'. אגב שהזכיר התנא את החוט שבים הביא אף דין ספינה העוברת את החוט. וכן גם להלן סוף חלה ממשיך אחרי הברייתא שלעיל: ספינה שבאתה מחוצה לארץ והיתה בה עיסה וכו'. ובמשנת חלה פ"ב מ"ב: עפר חוצה לארץ שבא בספינה לארץ חייב במעשרות ובשביעית. אמר ר' יהודה אימתי בזמן שהספינה גוששת וכו'. ופירש"י גיטין ז' ב' שבספינה של חרס עסיקינן36עיין במשנת כלים פ"ב מ"ג; תוספתא שם ב"ק פ"ב ה"ג ובמקבילה שבתו"כ; ירושלמי שבת פ"ט רה"ב, י"א סע"ד; בבלי שם פ"ג ב', פ"ד א'; מנחות פ"ד סע"ב. וספינות של חרס היו מצויות מאד במזרח, עיין בסטירות של יובינליס סט"ו, 127. ועיין מ"ש ר"י בראנד בספרו כלי החרס בספרות התלמוד, עמ' שפ"ה ואילך. שאינה צריכה נקיבה. אבל רוב הראשונים37עיין בתוספ' מנחות פ"ד ב'; תוספות, רמב"ן, רשב"א, מאירי, תוספ' הרא"ש, ריטב"א וחידושי הר"ן גיטין ז' ב'; רמב"ן שם כ"ב ב'. וכן משמע מסתימת לשון הר"מ. פירשו שבספינה של עץ עסיקינן, והיא אינה צריכה נקיבה.

1 בית יוסף פתח ↗

ואסור לתלוש אפילו מעציץ שאינו נקוב בס"פ המצניע שבת צה. תנן התולש מעציץ נקוב חייב משאינו נקוב פטור וכל פטורי דשבת פטור אבל אסור בר מהנך תלת דאיתא בס"פ האורג שבת קז. ופירש"י התולש מעציץ נקוב חייב דהוי כמחובר דיונק מן הקרקע ע"י הנקב שמריח לחלוחית הקרקע ואפילו הנקב בדופנו בכתב הרשב"א בתשובה ודוקא כשהנקב כנגד מה שטמון מהגזע בעפר העציץ אבל למעלה ממה שטמון לא דא"כ אפילו שאינו נקוב כנקוב דמי ומשמע בגמרא שאם יקב בכדי שורש קטן חשיב עציץ נקוב ליחשב מחובר לקרקע כתב רש"י בפ"ק דגיטין ז: דעציץ של עץ בעי נקיבה ליחשב כמחובר ושל חרס לא בעי נקיבה אם הוא מונח ע"ג קרקע והתוספות כתבו להיפך דבשל חרס בעי נקיבה ובשל עץ לא בעי נקיבה שהוא מתלחלח יותר מהחרס והזכירו מחלוקת זה התוספות בס"פ המצניע והגהות מיימון פ"ח אלא שכתב דלר"ת של חרס מהני ביה נקיבה אבל של עץ אפילו נקוב כאינו נקוב דמו והתוספות בפרק כל הקרבנות פד: כתבו שר"ת היה רגיל לפרש דבשל חרס בעי נקיבה ושל עץ לא בעי נקיבה ואח"כ פי' דבשל חרס מהניא נקיבה והרא"ש בהלכות ערלה כתב כדברי רש"י בשם הירושלמי וכ"כ רבינו בטור יורה דעה סימן רצ"ד. גרסינן בס"פ המוציא יין כא. פרפיסא היה מונח ע"ג קרקע והניחו ע"ג יתדות חייב משום תולש היה מונח ע"ג יתדות והניחו ע"ג קרקע חייב משום נוטע ופירש"י פרפיסא. עציץ נקוב שזרעו בו חייב משום תולש דאינו נהנה עוד שוב מריח הקרקע ול"נ דהאי חייב לאו דוקא אלא אסור משום דדמי לתולש וביאור דברי רש"י כתבתי בסימן שי"ב בדין צרור שעלו בו עשבים אבל הרמב"ם כתב בפ"ח גבשושית של עפר שעלו בה עשבים הגביהה מעל הארץ והניחה ע"ג יתדות חייב משום תולש היתה ע"ג יתדות והניחה על הארץ חייב משום זורע וכתב ה"ה שזהו פרפיסא הנזכר בגמרא ונ"ל דלהרמב"ם דין עציץ נקוב שוה לדין גבשושית דמ"ש וכתוב בהגהת אשיר"י ס"פ המוציא יין שטעמו של רש"י מפני שאע"ג שמונח על גבי יתדות יונק מן הקרקע קצת הלכך מדאורייתא חייב משום תולש ומשום נוטע וא"כ משמע שאם הפסיקו לגמרי בעצים או בבגד דפסיק יניקתו לגמרי אין שייך בו תלישה ונטיעה מדאורייתא עכ"ל:

1 ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורח חיים פתח ↗

ס"ח בין כו'. בגיטין ז' ב' כ' רש"י ד"ה עפר דשל חרס א"צ לינקב ותוס' שם ד"ה עציץ כ' להיפך וראייתם ממש"ש אר"ז עציץ נקוב המונח ע"ג יתידות כו' ואע"ג שהספינה אינה נקובה ובמנחות פ"ד ב' עציץ אעציץ ל"ק כאן בנקוב כו' ספינה אספינה ל"ק כאן בספינה של עץ כו' ומדלא קאמר בספינה ג"כ כאן בנקובה משום דאין דרך להיות נקובה ואפי' אינה נקובה בשל חרס כנקובה והתוס' שם ושם כ' להיפך וראייתם ממ"ש בגיטין כ"א א' כתבו על חרס של עציץ נקוב אלמא דבחרס בעינן נקוב ובשבת צ"ה ב' ה' מדות בכלי חרס כו' ניקב כשורש קטן טהור מלהכשיר את הזרעים וסתם עציץ בכ"מ של חרס הוא ומפרשים להיפוך דספינה של עץ הוא ולהכי לא בעי נקיבה וע"ש בתוס' דגיטין ובמנחות שם ותחלה היה רגיל ר"ת כו' ובשבת פ"א ב' האי כו' וע"ש רש"י ד"ה האי פרפיסא עציץ נקוב כו' ויש לחוש לשני הפירושים הנ"ל וא"כ אפי' אינו נקוב אסור בין כו' ובירושלמי מ' כדעת רש"י והביאו הרא"ש בה' ערלה וכ"פ בטור י"ד סימן רצ"ד וז"ל הירושלמי פ"א דערלה סוף הלכה ב' הנוטע בעציץ שאינו נקוב חייב בערלה ר' יוסי אמר מפני שהשרשין מפעפעין אותו ר' יונה מפיק לישנא כלי חרס עומד בפני שרשים. ר"ל בתמי'. הרא"ש שם וע"ש בירושלמ' דמספקא אם חשוב ג"כ כנקוב בזרעים וע"ש אבל הרמב"ם בפ"י מה' מ"ש ונ"ר וש"ע י"ד שם כ' סתם עציץ אפי' אינו נקוב:

2 גיטין פתח ↗

אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: לָא קַשְׁיָא, הָא רַבִּי יְהוּדָה הָא רַבָּנַן. דִּתְנַן: עֲפַר חוּצָה לָאָרֶץ הַבָּא בִּסְפִינָה לָאָרֶץ – חַיָּיב בְּמַעֲשֵׂר וּבִשְׁבִיעִית.

6 עפר חוצה לארץ הבא בספינה לארץ - וזרעו בספינה וצמחה והספינה של חרס היא ואינה צריכה לינקב אם היתה מונחת בקרקע כדאמר במנחות דף פד::

7 חייבת במעשר ובשביעית - שהנהרות שבארץ ישראל הרי הם כארץ ישראל:

1 פני יהושע פתח ↗

רש"י בד"ה עפר ח"ל כו' והספינה של חרס וא"צ לינקב כו' כדאמרינן במנחות עכ"ל. ויש לדקדק דהא במנחות אליבא דר"ל משנינן הכי רומיא דמתניתין אברייתא אבל לר"י מסקינן שם דתנאי היא ותו לא צריכינן לאיפלוגי בין של עץ ושל חרס ולא בין נקובה לשאינה נקובה וכיון דקי"ל כר"י מנ"ל לחלק והנראה בזה דהא ודאי חזינן בכולהי דוכתי דמחלק הש"ס בין נקובה לשאינה נקובה כדאיתא בשבת ופשיטא ליה לרש"י נמי דספינה א"א שתהא נקובה א"כ ע"כ ספינה דהכא בשאינה נקובה איירי וממילא צ"ל דר"י מודה בהא אלא ברייתא דקתני מביא ואינו קורא היינו משום דלא קרינן ראשית אדמתך כיון דס"ל לר"י במנחות אם הביא לא קידש כן נ"ל דעת הרמב"ן ז"ל ודו"ק:

1 דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב פתח ↗

הדלה עלי' גפנים וכיו"ב עד שנעשו סוכה פסולה שהרי לא נעקרו וכו'. ברמ"ך בשם ירושלמי ספ"ז דמסכת כלאים בעי הדלה דלעת בעציץ שאינו נקוב וסיכך על גבה אם כשירה לסוכה ולא אפשטא וכתב דנראה כמו לענין שבת כמ"ש רבינו בפ"ח מהל' שבת וכ"כ לענין גט כתלוש דמי כמו כן לענין סוכה ומחלק בין עץ וחרס כמ"ש ברש"י גיטין דף ז' ע"ב בשל חרס א"צ לנקוב עיי"ש:

« רש"י על גיטין ז׳ ע״ב:ה׳ רש"י על גיטין ז׳ ע״ב:ז׳ »