רש"י על גיטין מ״ד ב:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור גיטין מ״ד ב:ד׳
4 אָמַר אַבָּיֵי, נָקְטִינַן: טִימֵּא טְהָרוֹת שֶׁל חֲבֵירוֹ, וָמֵת – לָא קְנַסוּ רַבָּנַן בְּנוֹ אַחֲרָיו. מַאי טַעְמָא? הֶיזֵּק שֶׁאֵינוֹ נִיכָּר לָא שְׁמֵיהּ הֶיזֵּק, וּקְנָסָא דְּרַבָּנַן הִיא – לְדִידֵיהּ קַנְסוּהוּ רַבָּנַן, לִבְרֵיהּ לָא קָא קְנַסוּ רַבָּנַן.
פירוש רש"י על גיטין מ״ד ב:ד׳
4 שאינו ניכר - הטומאה אינה ניכרת בפירות:
5 לא שמיה היזק - לחייב נכסיו מן התורה: