רש"י על גיטין ל״ד א:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על גיטין ל״ד ×¢×´×:א׳ רש"י על גיטין ל״ד ×¢×´×:ג׳ »

1 גיטין פתח ↗

הָתָם מָמוֹנָא, הָכָא אִיסּוּרָא.

2 חידושי חתם סופר על גיטין פתח ↗

תינח דקדיש בכספא. פירש"י הפקר ב"ד הפקר וכצ"ל בשטר והפקר הוה כשאין הנייר שלו ואינה מקודשת ובגט אינה מגורשת. ולמסקנא אמרינן כאלו התנו חכמים בכל אופן על כל קדושי ישראל שאם יארע אונס בגיטין או ביטול שלא בפניו לא יהיה הקדושין וכל מקדש מזכיר תנאי זה באומרו כדת משה וישראל פי' על אותו תנאי שהתנו חכמי ישראל וא"כ אם יארע כן יהיה ממילא בעילתו זנות. ובהס"ד ה"א דלא על הקידושין התנו אלא שהפקירו כל ממון של קידושין על תנאי שאם לא יארע דבר לעולם יהיה הממון של המקדש ויקדש בו אשה זו ואם יארע דבר לבסוף יהיה הפקר וס"ל דאין כח ב"ד כל כך להפקיר לענין איסור ועיין ירושלמי פ"ק דשקלים הלכה מסתפק בדבר ולא איפשטא התם בסוף ההלכה ע"ש. וע"כ צריך לזה שיאמר ג"כ כדת משה וישראל שהוא מסכים עם הפקרן על תנאי הנ"ל. ועיין לקמן ל"ד ע"א פירש"י ד"ה הכא איסורא וכו' ע"ש. וכן צ"ל בתשו' הר"מ שבמרדכי רפ"ג דקידושין א' עבר על חרם רגמ"ה וקידש אשה ורצו לומר כיון שאמר כדת משה וישראל אינה מקודשת והשיב הר"מ הא אפי' מקדש חייבי לאוין מקודשת אלא ע"כ כיון שבשעת מעשה עובר על דת משה וישראל הרי לא קידש על דעתה משא"כ באונס בגיטין או בטלו שלא בפניו דבשעת קידושין קידש על דעתם. וביבמות ק"י נמי לא עבר על דת משה וישראל במה שחטף האשה אלא חוצפא בעלמא הוא וצ"ל כן בב"ב מ"ח ע"ב משו"ה אמרי' אפקעינהו רבנן לקידושין אבל זה שעבר חרם רגמ"ה הרי עובר על דת משה וישראל ה"ז מקודשת אלו דבריו ז"ל ועיין מהרי"ק שרש פ"ד ובהג"ה רמ"א א"ע סוף סי' כ"ח ע"ש. מ"מ קשה עכ"פ ליפקע קידושין מטעם הפקר ב"ד אלא ע"כ ס"ל לא מהני הפקר ב"ד להפקיע איסור אם לא צירף דעת בעלים קצת והיינו כדת מו"י וזה שעובר על זה אין הפקירם הפקר. וכנ"ל דעת רבותיו של רש"י דס"ל דאין הפקר מועיל לאיסורא דעלמא אך הכא כיון דכל עיקור כסף ילפי' גז"ש משדה עפרון א"כ דן מינה דקונה בכסף ומינה מה להלן אם קונה בהפקר חכמים לא קנה ה"נ לא קנה אבל לא ח"ו דס"ל גז"ש לאו דאורייתא אלא ס"ל כנ"ל דן מינה ומינה אבל קידש בביאה מאי איכא למימר והקשה רשב"ם הא איתקשוהו אהדדי לזה י"ל דס"ל בגז"ש דקיחה קיחה אמרינן דון מינה ומינה אבל בהקישא דון מינה ואוקי באתרא וא"כ קידש בביאה מאי איכא למימר. ומסיק שוי' רבנן בעילתו זנות לא רצו לפרש שיש כח בידם כך היכי דלא עבר אדרבנן בשעת קידושין כמ"ש תוס' ב"ב מ"ח ע"ב. ע"כ פירשו הלא כל המקדש בביאה עבר אדרבנן דרב מנגיד והי' כח בידם להפקיר ביאתו כיון דעבר אדרבנן בשעת מעשה ונהי שלא קנסו כל כך אבל עכ"פ אם יארע לבסוף אונס בגיטין אי בטול שלא בפניו לא וויתרו חכמים והפקירו בעילתו. מיהו לדידהו תיקשי מ"ט לא הפקירו רבנן כל קידושי חייבי לאוין כמ"ש מהר"ם הנ"ל כיון לדידהו לא צריך דעתו ורצונם כיון דאתי' משדה עפרון וצ"ל חייבי לאוין רחמנא רבי' להדי' שיהי' קידושין תופסין וכדמשני פ"ק דתרומה לענין אי עביד לא מהני. ובשיטה מקובצת ריש כתובות מייתי בשם קדמון א' דלא אפקעינהו רבנן למפרע אלא פסקוהו לקדושין מכאן ואילך ויש להסביר זה עפ"י ירושלמי ריש פ"ג דקידושין במקדש אשה על שלשים יום ובנדרים כ"ט ע"ב היום את אשתי ולמחר אי את אשתי ע"ש ובפי' רא"ש ור"ן תראה אע"ג דבמסקנא המקדש פשטו קידושין לעולם מ"מ איננו מוכרח ומפורש כ"כ ואין להאריך פה בזה ואין רחוק דיש ביד חכמים שיהיה קידושין עד יום שיארע א' ממאורעת האלו ואז יפסקו הקידושין ומיושבין קו' הרשב"ם שבתוס' ד"ה ואפקעינהו אלא שאין לי לפרש לשון בעילתו בעילת זנות דקאמר. וגם צ"ע יבמה מאי איכא למימר אע"כ רבנן הפקיעו קדושי אחיו שמת. ועיין רש"י שבת קמ"ה ע"ב פי' היתר עגונא עפ"י גוי ועבד הוא משום אפקועינהו רבנן וכתב רשב"א בשיטה מקובצת ריש כתובות אע"ג דאמרינן אי אתי בעל הולד משני ממזר דאורייתא. משום דלא אפקעינהו רבנן אלא אם דייקא שפיר. ואז אפי' בעלה חי בסוף העולם אפקעינהו רבנן לקידושין אבל אי אתי בעל ש"מ דלא הוה מדייקת שפיר שאלמלא הוה דייקת הי' נודע לה כשם שבא עכשיו ואז לא פקעו רבנן קידושין והוה הולד ממזר דאורייתא ע"ש. ועיין היטב תוס' יו"ט רפ"י דיבמות ד"ה תצא וכו' ע"ש:

2 התם ממונא - והפקר ב"ד היה הפקר:

3 הכא איסורא - דא"א ומשום מה כח ב"ד יפה לא אפקעו רבנן קידושין:

« רש"י על גיטין ל״ד ×¢×´×:א׳ רש"י על גיטין ל״ד ×¢×´×:ג׳ »