רש"י על בראשית מ״א:מ״ז

« רש"י על בראשית מ״א:מ״ה רש"י על בראשית מ״א:מ״ח »

1 שפתי חכמים פתח ↗

ואין הלשון נעקר מל' עשייה. פי' ותעש. הארץ שעשתה אוצרות. ופי' הארץ. אנשי הארץ כמו ארץ כי תחטא יחזקאל יד יב:

1 לבוש האורה פתח ↗

רש"י ותעש הארץ כתרגומו ואין הלשון נעקר מלשון עשייה פי' הרא"ם עשתה אוצרות חטה ופי' הארץ אנשי הארץ עכ"ל ואינו נכון שאם יהיה פירושו אנשי הארץ ותחסר מלת אנשי איך נופלת שימוש התי"ו דנקבה הנסתרת דוודאי התרגום דמפרש דיירי ארעא הוא פי' העניין לא המלה אבל רש"י שרוצה לתקן הלשון איך יתוקן אות התי"ו הנסתרת לפי פי' הרא"ם ואל תשיבני מתי"ו דותרעב כל ארץ מצרים דהתם נופלת התי"ו נקבה הנסתרת על מלת הארץ ופי' הארץ ארץ ממש מפני שהיא הרקיבה את התבואה כינה הכתוב רעבון שליושבי הארץ בארץ מפני שהיא הרקיבה התבואה ונעשית היא רעבה בתוך האוצרות מה שהיתה קודם לכן שביעה מרוב חפירות אוצרות שהיו בה ואין הפי' שם יושבי הארץ וראייה לדברי שהרי שם תרגום המתרגם וכפינ' כל ארעא ולא תרגם דיירי ארעא כמו שתרגם הכא ע"כ אני אומר שכוונת רש"י שפי' ותעש היא עשיה ממש והארץ פירושו הארץ ממש ולא אנשי הארץ ועשייתה של הארץ ר"ל שהיתה מגדלת הארץ כמו ועשתה את צפרניה שפרש"י שם תגדלם כי זה הוא עשייתם שמגדלת וה"פ דקרא לדעת רש"י ותגדל הארץ בשבע שני השבע בר עד שהיו יכולין לעשות ממנה קמצים קמצי' הרבה ולא יחסר רק מלת בר כמו שהוא חסר גם כן לפי פי' אונקלוס שפי' לפי העניין וכנשו דיירי ארעא כו' עיבורה לאוצרין וכן הוא חסר לקמן בפסוק כל אשר בהם כי כן דרך הפסוק לסמוך על המבין:

1 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה ותעש הארץ, כתרגומו, ואין הלשון נעקר מלשון עשייה. ע"כ. תרגם אונקלוס: וכנשו דיריה ארעא ויאספו בני העיר. רש"י מסכים לפירושו זה ומבאר שגם אסיפה נחשבת עשייה, וכדברי ר' שמואל פ. גלברד ב"לפשוטו של רש"י" ובוודאי לא כדברי שפתי חכמים אות ב. פ' מקץ תשנ"א

2 יריעות שלמה פתח ↗

בד"ה לקמצים כו' נ"ל כו' נ"ב ול"נ לפרש כפשוטו כל מעט ומעט שבא לידם היו מקמצין ומאספין וקימוץ הוא מלשון קומץ ממש ולא שהיו אוצרין רוב המותר שלא לצורך אלא אף היו מצמצמין ומקמצין יד על יד וכל הראשון שבא לידם וכך היו עושין כל שבע שנים ופירש של הרא"ם נ"ל דוחק מהרש"ל:

2 רמב"ן על בראשית פתח ↗

לִקְמָצִים קֹמֶץ עַל קֹמֶץ יָד עַל יָד הָיוּ אוֹצְרִים, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על בראשית מ"א:מ"ז. וְתַרְגּוּם אוּנְקְלוֹס תרגום אונקלוס על בראשית מ"א:מ"ז "לְאוֹצְרִין", כִּי הַחֲפִירוֹת הָעֲשׂוּיוֹת בָּאָרֶץ לְאוֹצָר אוֹ לִדְבָרִים אֲחֵרִים יִקָּרְאוּ קְמָצִים, "בְּאַחַת הַפְּחָתִים" שמואל ב יז ט תִּרְגֵּם יוֹנָתָן "בַּחֲדָא מִן קֻמְצַיָּא", וְכֵן כָּל פַּחַת ישעיה כד יז יח תִּרְגֵּם "קֻמְצָא", וְהוּא קָרוֹב מִן "חוֹפֵר גּוּמָּץ" קהלת י ח, כִּי הַגִּימֶ"ל תְּשַׁמֵּשׁ בְּכָאן כְּמוֹ קוּ"ף כַּאֲשֶׁר תְּשַׁמֵּשׁ כְּמוֹ כָּ"ף בְּ"אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג" שיר השירים ז ג מִן "מָסְכָה יֵינָהּ" משלי ט ב, "וְכַנָּה אֲשֶׁר נָטְעָה יְמִינֶךָ" תהלים פ טז שֶׁהוּא כְּמוֹ "גַּנָּה" ישעיהו א ל, "וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם" בראשית ח':ב' כְּטַעַם וַיִּסָּגְרוּ, "עַל אֶרֶץ מְכוּרָתָם" יחזקאל כט יד, "מְכֹרֹתַיִךְ וּמוֹלְדוֹתַיִךְ" שם טז ג, "וְסִכַּרְתִּי אֶת מִצְרַיִם" ישעיהו יט ד – הַכָּ"ף וְהַגִּימֶ"ל בָּהֶם שָׁוִים, וְיִשְׁתַּוּוּ הַקּוּ"ף וְהַכָּ"ף תָּמִיד, כְּמוֹ "קוֹבַע" שמואל א יז לח "וְכוֹבַע" יחזקאל כז י, "תִּקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה" קהלת יב ט כְּמוֹ "מִי תִכֵּן אֶת רוּחַ ה'" ישעיהו מ יג, וְרַבּוֹתֵינוּ יֹאמְרוּ מִלְּשׁוֹן קִשּׁוּט – תַּכְשִׁיטִים שבת סג, וּתְקַשֵּׁט ירושלמי כתובות פ"ו ה"ג, וְכֵן "וַיַּצִּקוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיַּעַל אֶבְיָתָר עַד תֹּם כָּל הָעָם לַעֲבֹר מִן הָעִיר" שמואל ב טו כד, אָמַר בּוֹ הַתַּרְגּוּם "וַאֲקִימוּ יָת אֲרוֹנָא", עֲשָׂאוֹ כְּמוֹ "וַיַּצִּיגוּ", וּכְעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ שמואל ב ו יז "וַיָּבִאוּ אֶת אֲרוֹן ה' וַיַּצִּגוּ אֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ" מִלְּשׁוֹן "אַצִּיגָה נָּא עִמְּךָ" בראשית ל"ג:ט"ו, "וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ" בראשית מ"ג:ט':

2 גור אריה פתח ↗

קומץ על קומץ יד על יד היו אוצרים. פירוש הא דכתיב "לקמצים" רוצה לומר יד, כי הקומץ הוא היד. ומפני שקשה למה כתיב "לקמצים", כי לא היו אוספים ביד, ותירץ שהכתוב רוצה לומר 'יד על יד', רוצה לומר שהרבה היו אוצרים אחד על חבירו בחפירות, שמיד שהניח את זה – הניח חבירו עליו, כמו היד שהיא סמוכה אל ידו השנית מניח השניה מיד על הראשונה – כך היו אוצרים יד על יד. והרא"ם לא פירש כן, כי רצה לפרש דברי רש"י כמו פירוש הרד"ק, ואין ענין לו:

1 ותעש הארץ. כְּתַרְגּוּמוֹ, וְאֵין הַלָּשׁוֹן נֶעֱקָר מִלְּשׁוֹן עֲשִׂיָּה:

2 לקמצים. קֹמֶץ עַל קֹמֶץ, יָד עַל יָד, הָיוּ אוֹצְרִים:

1 מזרחי פתח ↗

ואין הלשון נעקר מלשון עשייה. כי פי' ותעש הארץ שעשתה אוצרות חטה ופי' הארץ אנשי הארץ כמו ארץ כי תחטא והמתרגם שתרגם המלה מלשון כניסה אינו אלא פתרון ענין וכן גבי נתתי אותך על כל ארץ מצרים פרש"י כתרגומו מניתי יתך וכתב אח"כ ואעפ"כ לשון נתינה הוא ופירושו שאין הלשון נעקר מלשון נתינה רק פירושו נתתי אותך עליהם ומפני שנתינתו עליהם הוא המנוי והשררה תרגמה המתרגם בלשון מנוי ושררה כמנהגו לפתור הענין ולא המלה:

1 דברי דוד פתח ↗

ותעש הארץ כתרגומו, ואין הלשון נעקר מלשון עשייה. פי' אע"פ שתרגומו וכנשו כו' שהוא ל' אסיפה מ"מ שייך שפיר על זה לשון עשייה כי הכניסה היא העשייה:

1 גור אריה פתח ↗

כתרגומו. 'וכנשו דיירי ארעא' – תרגום "ותעש" לשון אסיפה, ו"הארץ" דיירא ארעא, ומכל מקום 'אין הלשון נעקר מלשון עשייה', כי המתרגם לא תרגם רק הענין, והלשון הוא עשייה ממש, ופירושו כי דיירי ארעא היו צוברים יד על יד כ"ה ברא"ם:

2 מזרחי פתח ↗

לקמצים קומץ על קומץ יד על יד היו אוצרין. נ"ל שהרב רוצה לפרש מלת לקמצים כמשמעו מלשון מלא קומצו כאלו אמר לצבורין וזהו מה שרמז באומרו היו אוצרין וזהו שתרגם אונקלס לאוצרין פתר הענין ולא הלשון וכנה הצבורין בשם קמצים מפני שהקומץ צבור ביד וזהו אומרו קומץ על קומץ יד על יד להודיע שפי' לקמצים הוא מן מלא קומצו שהוא ביד ומה שפי' לקמצים קומץ על קומץ ולא לקמצים רבים כמשפט היו"ד מ"ם בכ"מ שהוא מורה על רבים הוא מפני שפי' לקמצים כשהוא לשון רבים מורה שעשתה קמצים רבים בשנה אחת משבע שני השבע ואין הדבר כן אלא שבכל א' משבע שני השבע היתה הארץ עושה קמצים וזהו אומרו קומץ על קומץ כלומר בזה אח"ז כי בשנה הראשונה עשתה צבור א' ובשנה השנית צבור אחר וכן בשלישית וכן ברביעית וכן בכל שנה ושנה משבע שני השבע ופי' קומץ על קומץ קומץ נוסף על הקומץ העובר כלומר קומץ אחר קומץ שפי' בכל שנה ושנה ואמר אח"ז יד על יד להודיע שפי' קמצי' הוא ממלא קומצו שהוא מלא ידו ופי' קומץ על קומץ הוא יד על יד אבל הרמב"ן ז"ל פירש שהמתרגם שתרגם לקמצים לאוצרין הוא פי' מלה ואמר שהחפירות העשויות בארץ לאוצרות או לדברים אחרים וקראן קמצי' כי בא' הפחתים תרגמו יונתן בחדא מן קומצייא גם הוא נגזר מן חופר גומץ כי הגימ"ל תשמש בכאן במקום קו"ף כאשר תשמש במקום כ"ף בפסוק וכנה אשר נטעה ימינך שהיא כמי גנה וכן ויסכרו כמו ויסגרו:

2 משכיל לדוד פתח ↗

לקמצים קומץ וכו׳ דאל״כ מאי רבותא שאיזה קומצי׳ בלבד אצניעו אלא דייק דלא כתיב קמצים אלא לקמצים כלו׳ ע״י קומצים אחת לאחת למצוא חשבון גדול וזה מדבר על כל עם הארץ דאילו ביוסף הא כתיב אח״כ ויקבץ וכו׳:

« רש"י על בראשית מ״א:מ״ה רש"י על בראשית מ״א:מ״ח »