רש"י על בראשית מ׳:י׳

« רש"י על בראשית מ׳:ו׳ רש"י על בראשית מ׳:י״א »

2 שפתי חכמים פתח ↗

דומה לפורחת כו'. פירוש כ"ף של כפורחת היא כף הדמיון ולא כף כאשר. כי לא תמצא כף כזאת כ"א על המקור ולא על הפעל ופירוש ויהי כמשיב ידו לעיל לח כט כדמות משיב ידו ופירוש שלא היה לו כוונה בזה רק מפני שהוציא ידו ואחר כך קשרה בחוט השני הכניסה מיד ונראה כאילו היה זה בכוונה כינה הוצאת יד בשם נתינה והכנסתה בשם השבה. והתרגום שתרגם כד אפרחת תרגם העניין ולא המלות והראייה שתרגם פורחת שהוא בינוני אפרחת שהוא לשון פועל עבר. רא"ם:

2 רש"י על במדבר פתח ↗

ויגמל שקדים. כְּשֶׁהֻכַּר הַפְּרִי הֻכַּר שֶׁהֵן שְׁקֵדִים, לְשׁוֹן "וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל" בראשית כ"א, וְלָשׁוֹן זֶה מָצוּי בִּפְרִי הָאִילָן, כְּמוֹ "וּבֹסֶר גֹּמֵל יִהְיֶה נִצָּה" ישעיהו י"ח, וְלָמָּה שְׁקֵדִים? הוּא הַפְּרִי הַמְמַהֵר לְהַפְרִיחַ מִכָּל הַפֵּרוֹת, אַף הַמְעוֹרֵר עַל הַכְּהֻנָּה פֻּרְעֲנוּתוֹ מְמַהֶרֶת לָבֹא, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְעֻזִּיָּהוּ "וְהַצָּרַעַת זָרְחָה בְמִצְחוֹ" דברי הימים ב' כ"ו; תַּרְגּוּמוֹ "וְכָפִית שִׁגְדִּין", כְּמִין אֶשְׁכּוֹל שְׁקֵדִים יַחַד כְּפוּתִים זֶה עַל זֶה:

2 רמב"ן על בראשית פתח ↗

וְהִוא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ דּוֹמָה לְפוֹרַחַת, "וְהִיא כְפוֹרַחַת", נִדְמָה לִי בַּחֲלוֹמִי כְּאִלּוּ הִיא פּוֹרַחַת, וְאַחַר הַפֶּרַח "עָלְתָה נִצָּהּ", נַעֲשׂוּ סְמָדַר, וְאַחַר כָּךְ "הִבְשִׁילוּ", "וְהִיא כַּד אַפְרַחַת אַפֵּקַת לַבְלַבִּין", עַד כָּאן תַּרְגּוּם שֶׁל פּוֹרַחַת, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על בראשית מ':י'. וְאֵינוֹ נָכוֹן, שֶׁאִם הָיָה מְדַבֵּר כִּמְדַמֶּה מִפְּנֵי שֶׁהֵם דִּבְרֵי חֲלוֹם, הָיָה אוֹמֵר וְהִנֵּה כְגֶפֶן לְפָנַי וּבַגֶּפֶן כִּשְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִים, וְהַכָּ"ף הַזּוֹ אֵינָהּ בַּחֲלוֹם שַׂר הָאוֹפִים וְלֹא בַּחֲלוֹם פַּרְעֹה, וְלָמָּה יְדַמֶּה בָּזֶה יוֹתֵר מִכָּל הָאֲחֵרִים. אֲבָל יֹאמַר בְּכֻלָּם "וְהִנֵּה", וְהוּא הַדִּמְיוֹן, שֶׁטַּעְמוֹ "כְּאִלּוּ". אֲבָל פֵּרוּשׁ "וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ", שֶׁרָאָה בַּחֲלוֹמוֹ הַגֶּפֶן כִּי מִיָּד שֶׁפּוֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ וְהִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים, וְזֶה לְהוֹרוֹת כִּי מְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשׂוֹתוֹ, וּבָזֶה הִכִּיר יוֹסֵף כִּי שְׁלֹשֶׁת הַשָּׂרִגִים שְׁלֹשֶׁת יָמִים הֵם וְלֹא חֳדָשִׁים אוֹ שָׁנִים, וְחָשַׁב בְּדַעְתּוֹ כִּי בְּיוֹם אֶחָד יִשָּׂא רֹאשׁ שְׁנֵיהֶם, אוֹ בַּעֲבוּר כִּי בְּלַיְלָה אֶחָד חָלְמוּ. וְאֵין צָרִיךְ לְדִבְרֵי רַבִּי אַבְרָהָם שֶׁאָמַר שֶׁהָיָה יוֹסֵף יוֹדֵעַ יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת פַּרְעֹה. וּכְזֹאת הַכָּ"ף בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים, "וַיְהִי כְּמֵשִׁיב יָדוֹ" בראשית ל"ח:כ"ט, "כְּבֹא אַבְרָם" בראשית י"ב:י"ד, "וּכְעֵת מוּתָהּ וַתְּדַבֵּרְנָה הַנִּצָּבוֹת" שמואל א ד כ, וְכֵן רַבִּים. וְאוּנְקְלוֹס תרגום אונקלוס על בראשית מ':י' שֶׁאָמַר "וְהִיא כַּד אַפְרַחַת אַפֵּקַת לַבְלַבִּין" תִּרְגֵּם עָלְתָה – שֶׁהֶעֶלְתָה לוּלְבֵי גְּפָנִים הוֹצִיאָהּ פֶּרַח וְהֶעֶלְתָה לוּלָבִין גְּדוֹלִים וְהֵנֵצוּ וְהִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים, כִּי לֹא יָבוֹא לְשׁוֹן עָלְתָה בַּנֵּץ כִּי אֵינֶנּוּ עוֹלֶה:

1 שריגם. זְמוֹרוֹת אֲרוּכוֹת, שֶׁקּוֹרִין ווידי"ץ בְּלַעַז:

2 והוא כפרחת. דּוֹמֶה לְפוֹרַחַת וְהִיא כְפוֹרַחַת – נִדְמָה לִי בַּחֲלוֹמִי כְאִלּוּ הִיא פוֹרַחַת, וְאַחַר הַפֶּרַח עָלְתָה נִצָּה, וְנַעֲשׂוּ סְמָדַר, אשפנ"יר בְּלַעַז, וְאַחַר כָּךְ הִבְשִׁילוּ, וְהִיא כַּד אַפְרַחַת אַפֵּקַת לַבְלְבִין עַ"כַּ תַּרְגּוּם שֶׁל פּוֹרַחַת נֵץ גָּדוֹל מִפֶּרַח כְּדִכְתִיב וּבֹסֶר גֹּמֵל יִהְיֶה נִצָּה ישעיהו י"ח, וּכְתִיב וַיֹּצֵא פֶרַח, וַהֲדַר וַיָּצֵץ צִיץ במדבר י"ז:

2 יריעות שלמה פתח ↗

בד"ה כפורחת כו' משיב ידו כו' נ"ב ואני אומר כמשיב ידו הוא פירש כדמות משיב ידו כאלו רצה לשוב ונרתע לאחוריו ועדיין לא שב לגמרי התחיל השני לצאת ולא המתין עד שהחזיר כבר כל ידו ותדע דאי לא תימא הכי למה קשרה השני כלומר להודיע שהוא הראשון אע"פ שאינו נ"מ לענין דין בכורה מ"מ אפשר נ"מ לכבדו להקדימו וכן היה המנהג בימיהם דאל"כ קשיר' השני למה וא"כ קשה הלא לא מצינו דאישתמוט בקרא שום חשיבות והקדמה בשום ענין לזרח אלא שתאמר שדעתם היה שהשיב ידו ממש או יצא כולו והנה לא שב ידו ועומד לצאת ואפ"ה לא הגביר אחיו ויצא וע"כ קראו שמו פרץ ודוק מהרש"ל

2 מזרחי פתח ↗

נראה לי בחלומי כאילו היא פורחת. פי' הכ"ף של דמיון שבמלת פורחת אין הדמיון ההוא על פריחת הגפן לומ' שנעשה לגפן פועל דומה לפריחה. אלא על החלום שנדמה לו בחלומו שהיתה פורחת ממש כפריחת הגפן בלי שום שינוי ודמיון ומפני שלא ראה זה בהקיץ אלא בחלום שהוא פועל דמיוני אמר כפורחת כדמות פורחת כלומר שנדמה לו כן ולא שהיה שם גפן פורחת בפועל כי הדמיון אינו נופל אלא על בעל החלום לא שהגפן שרא' בחלומו היתה כדמות פורחת. והרמב"ן ז"ל טען ואמר ואינו נכון שאם היה מדבר במדמה מפני שהם דברי חלום היה אומ' והיה כגפן לפני ובגפן כשלשה שריגי' והכ"ף הזו אינה בחלום שר האופים ולא בחלום פרעה ולמה ידמה בזה יותר מכל האחרי' אבל יאמר בכלם והנה והוא הדמיון שטעמו כאלו: ונראה לי שאין מכל אלה טענה כלל כי מה שטען שאם היה מדבר במדמה מפני שהם דברי חלום היה אומר והנ' כגפן לפני ובגפן כשלשה שריגים כמו ששם הכ"ף במלת כפורחת אינה טענה כי בעל הלשון כשירצה להורות על הדמיון פעם ישתמש עם כ"ף ופעם במלת הנה ולכן שם מלת והנה על מלת גפן ואמר והנה גפן לפני במקום כגפן לפני ומלת והנה מושכת עד שלשה שריגים כאילו אמר והנה בגפן שלשה שריגים ובמלת כפורחת נשתמש עם כ"ף הדמיון במקום והנה ומעתה מה שטען עוד שהכ"ף הזו אינה בחלום שר האופים ולא בחלום פרעה ולמה ידמה בזה יותר מכל האחרים אינה טענה כי שם נשתמש במלת הנה המורה על הדמיון במקום שנשתמש פה עם הכ"ף וזה וזה יכשר:

2 משכיל לדוד פתח ↗

והיא כפורחת ואחר הפרח וכולי איכא למידק לאיזה תכלית בא החלום ברוב ענין ללא צורך דלפי הנר׳ מן הפתרון הוה סגי שיחלום שהיה רואה שלשה שריגי ענבים וכוס פרע׳ בידו ויסחט את הענבים וכו׳ ומה צורך שיחלום שהיה רואה הגפן בתחילה כפורחת ואחר כך נעשה סמדר ואחר כך הבשילו ולתרץ זה הרגיש קושיא אחרת אמאי חלמו רק ג׳ ימים קודם המעשה ולא מקמי הכי ונראה לומר דידוע מאי דתנן בריש ע״א לפני אידיהן ג׳ ימים אסור לשאת ולתת עמהם ומפרשים התם בגמרא טעמא דג׳ ימים קודם מעלה על לבו שמחת חגו ומכין לאידו וחדא מנייהו היא יום הלידה של מלכים והשתא י״ל דהך ליליא שחלמו התחיל פרעה להעלות על לבו להכין לאידו וזכר מהמשקה והאופה אבל עדיין לא התעורר לחשוב ולגמור מה יהיה בדינם וכנגד זה הראו לו בחלומו הגפן כפורחת דהיינו שהיה שכוח מלב פרעה ועכשו זכר אותו ושוב ראה שנעשה סמדר לרמוז שביום השני ישא ויתן בדעתו למשרי תיגריה ואחר כך ראה שהבשילו הענבים שם רמז שביום השלישי יגמור דינו ויוציאנו לאורה מבית האסורים ולכן פתר לו ליוסף שלשת השריגים ג׳ ימים הן ומדג׳ השריגים הן ג׳ ימים ה״נ ג׳ הסלים דשר האופים ג׳ ימים אלא דהתם דינו לא היה צריך עיון ולא משא ומתן דמיד שבא בזכירה דינו פסק למיתה דודאי פשיעות׳ היא:

« רש"י על בראשית מ׳:ו׳ רש"י על בראשית מ׳:י״א »