רש"י על בראשית ל״ד:כ״ה

« רש"י על בראשית ל״ד:כ״ג רש"י על בראשית ל״ד:כ״ז »

1 שפתי חכמים פתח ↗

שמעון ולוי כשאר אנשים כו'. ברש"י מדקדק זה מדכתיב שני בני יעקב שמעון ולוי הל"ל שמעון ולוי שני בני יעקב ל"ל אלא וכו'. מהרש"ל:

1 מזרחי פתח ↗

שני בני יעקב בניו היו ואף על פי כן נהגו עצמן כשמעון ולוי כשאר אנשים שאינם בניו שלא נטלו עצה ממנו. בב"ר אמרו ויקחו בני יעקב שמעון ולוי ממשמע שנאמ' שמעון ולוי איני יודע שהם בני יעקב אלא בני יעקב שלא נטלו עצה מיעקב פי' מבני יעקב יתירא שמעינן דלא אתא אלא לדרשא לומר שהם בני יעקב ולא עשו עצמן אלא כשמעון ולוי כאנשים נכריים שאינם נקראים בשם בניו אלא בשמם מפני שלא נטלו עצה מאביהם כמנהג הבנים אלא עשו עצמן כנכריים אבל בלאו יתורא דבני יעקב ה"א שכתב אות' בשמם ולא בשם בניו להודיענו אי זה מבניו עשו זה אבל מה שאמרו בב"ר אלא בני יעקב שלא נטלו עצה מיעקב שמעון ולוי שלא נטלו עצה זה מזה נראה שלא מייתורא דבני יעקב דרשו זה שהרי שמעון ולוי לגופייהו הו' כדי להודיע מי מבניו עשו זה ואפי' הכי דרשו בם שלא נטלו עצה זה מזה. ושמא יש לומר דמדבני יעקב לדרשא שמעון ולוי נמי לדרשא דומי' דרך וטוב כדאיתא במציעא ורש"י לא הביא רק דרשה דבני יעקב מפני שהכתוב מעיד על זה ויאמר יעקב אל שמעון ולוי עכרתם אותי ולא דרשה דשמעון ולוי מפני שהוא רחוק מהשכל שילכו שניהם בפועל הזה ולא לקחו עצה זה מזה:

1 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה שני בני יעקב, ...שלא נטלו עצה הימנו. ע"כ. קצת קשה, למה נתקללו מט, ז, והרי עדיין לא היו בני כ' וממילא לא בני עונשין. פ' וישלח תשמ"ז

2 שפתי חכמים פתח ↗

לפי שמסרו עצמן עליה וכו'. דאל"כ אחי דינה ל"ל אלא לומר שמצד האחוה עשו זה ולא מכח שהיו אנשי דמים:

2 כלי יקר על בראשית פתח ↗

שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים. שְׁנֵיהֶם כְּאָח לְצָרָה יִוָּלֵד, הִתְחִיל בְּשִׁבְחָם כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר בראשית לד כה וַיִּקְחוּ שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה, פֵּרַשׁ רַשִׁ״י לְפִי שֶׁמָּסְרוּ עַצְמָם עָלֶיהָ נִקְרְאוּ אֲחֵי דִינָה, וְזֶה בֶּאֱמֶת שֶׁבַח לָהֶם שֶׁנִּכְנְסוּ בָּעֳבִי הַקּוֹרָה בַּעֲבוּר אֲחוֹתָם, אַךְ שֶׁלֹּא יָפֶה עָשׂוּ מַה שֶּׁגָּזְלוּ כָּל הָעִיר, כִּי זֶה כְּלֵי חָמָס הוּא וְאֵין הַנְּקָמָה תָּלוּי בָּזֶה. וְעַל שֶׁהִמְתִּיקוּ סוֹד יַחַד וְנִקְהֲלוּ עַל כָּל הָעִיר אָמַר ״בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי וּבִקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי״ בראשית מט ו, כִּי ״בְּאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ״ בראשית מט ו – זֶהוּ טַעַם עַל שֶׁהִתְחִיל בְּשֶׁבַח, לוֹמַר שֶׁלָּבְשׁוּ קִנְאָה בַּעֲבוּר אֲחוֹתָם וְהָרְגוּ כֻּלָּם כְּאִישׁ אֶחָד. ״וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר״ בראשית מט ו – הַיְינוּ הַחוֹמָה כְּתַרְגּוּמוֹ, וְזֶה טַעַם עַל שֶׁמְּסַיֵּם בִּגְנוּת, וְאָמַר ״כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם״ בראשית מט ה, כִּי דָּבָר זֶה אֵינוֹ תָּלוּי בְּאַף וּבִנְקָמָה, אֶלָּא מֵרְצוֹנָם הַטּוֹב עִקְּרוּ הַחוֹמָה לְקַעֲקֵעַ כָּל הָעִיר וְלַחֲמֹס כָּל אֲשֶׁר לָהֶם.

2 גור אריה פתח ↗

לפי שמסרו עצמם עליה נקראו אחיה. פירוש שהכתוב משמע שבא ליתן טעם למה שמעון ולוי עשו זה, וקאמר מפני שהיו אחיה, ואם כן משמע דאלו שנים הם אחיה, וזה אינו, דהרי שאר נמי אחיה, אלא הא דכתיב "אחי דינה" היינו שאלו נקראו אחיה מפני שנתנו עליה נפשם, ולא אחרים נקראו אחיה:

3 שפתי חכמים פתח ↗

ומדרש אגדה בטוחים היו על כחו של זקן. ר"ל יעקב. א"נ על תפלתו של אברהם שהתפלל עליהם כדמפורש בפ' לך לך לעיל יב י. מהרש"ל:

1 שני בני יעקב. בָּנָיו הָיוּ, וְאַעַ"פִּ כֵן נָהֲגוּ עַצְמָן שִׁמְעוֹן וְלֵוִי כִּשְׁאָר אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם בָּנָיו, שֶׁלֹּא נָטְלוּ עֵצָה הֵימֶנּוּ בראשית רבה:

2 אחי דינה. לְפִי שֶׁמָּסְרוּ עַצְמָן עָלֶיהָ נִקְרְאוּ אַחֶיהָ:

3 בטח. שֶׁהָיוּ כוֹאֲבִים וּמִ"אַ בְּטוּחִים הָיוּ עַל כֹּחוֹ שֶׁל זָקֵן בראשית רבה:

1 יריעות שלמה פתח ↗

בד"ה שני בני כולו יעקב יתירה נ"ב ולי נראה דרש"י דייק מדלא כתיב ויבואו שמעון ולוי בני יעקב אלא ודאי שבא לדרשה וה"ק שני בני יעקב היו ועשו את עצמן כאלו היו שמעון ולוי מן השוק שאינם בניו ודוק מהרש"ל:

1 גור אריה פתח ↗

ואף על פי שבני יעקב כו'. דאם לא כן למה כתב בקרא "בני יעקב", דודאי יודע אני שהיו בני יעקב, והוי למכתב "שמעון ולוי", אלא למדרש – בני יעקב היו, ולא נהגו אלא כשמעון ולוי, שהם אנשים דעלמא. ובב"ר פ, י יליף התם "בני יעקב" – 'שלא נטלו עצה מיעקב', "שמעון ולוי" – 'שלא נטלו עצה זה מזה'. וכך פירושו – דמדכתיב "בני יעקב" למדנו שלא נטלו עצה מיעקב, ומה שכתוב "שמעון ולוי" אחר "בני יעקב", והוי למכתב 'שמעון ולוי בני יעקב' – על כרחך קרא בא ללמוד עוד שלא נטלו עצה זה מזה. ואין לומר אפכא "בני יעקב" שנטלו עצה מיעקב, דאם כן מה בא לומר 'שלא נטלו עצה זה מזה', דכיון שנטלו עצה מיעקב למה להם עצה זה מזה, אלא שלא נטלו עצה מיעקב, ומפני שדרך שנים שעושים דבר נוטלים עצה זה מזה – אף דבר זה לא עשו. ורש"י לא הביא רק שלא נטלו עצה מיעקב, נראה דהוא מפרש כך "שני בני יעקב" היו, ואפילו הכי לא נטלו עצה מיעקב, רק היו כמו "שמעון ולוי", וזהו "שמעון ולוי" דכתיב בקרא. ואין נראה כך מב"ר:

2 מזרחי פתח ↗

אחי דינה לפי שמסרו עצמן עליה נקראו אחיה. דאם לא כן אחי דינה למה לי וכי לא ידענו שהם אחיה אבל בב"ר אמרו וכי אחות שניהם היתה ולא אחות כל השבטים אלא לפי שמסרו נפשם עליה לפיכך נקראת על שמם ודכוותה ותקח מרים הנביאה אחות אהרן ולא אחות משה אלא לפי שמסר אהרן נפשו עליה כשנצטרעה נקראת על שמו וכן פרש"י שם ואף ע"פ שאינם דומין זה לזה דבשלמא גבי אחות אהרן היה לו לומר אחות משה ואהרן אלא הכא שלא נכתב אחות שמעון ולוי עד שיקשה והלא אחות כל השבטים היתה רק שמעון ולוי אחי דינה מכל מקום מייתורא דאחי דינה משמע דלא אתא אלא להודיע שהם לבדם אחיה וכאלו אמר אחות שמעון ולוי והיינו דקשיא להו וכי אחות שניהם היתה ולא אחות כל השבטים:

2 רש"י על שמות פתח ↗

ותקח מרים הנביאה. הֵיכָן נִתְנַבְּאָה? כְּשֶׁהָיְתָה אֲחוֹת אַהֲרֹן, קֹדֶם שֶׁנּוֹלַד מֹשֶׁה, אָמְרָה עֲתִידָה אִמִּי שֶׁתֵּלֵד בֵּן וְכוּ' כִּדְאִיתָא בְּסוֹטָה. דף י"ב. דָּ"אַ — אֲחוֹת אַהֲרֹן, לְפִי שֶׁמָּסַר נַפְשׁוֹ עָלֶיהָ כְּשֶׁנִּצְטָרְעָה נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ:

« רש"י על בראשית ל״ד:כ״ג רש"י על בראשית ל״ד:כ״ז »