רש"י על בראשית י״ח:ט״ז

« רש"י על בראשית י״ח:ט״ו רש"י על בראשית י״ח:י״ז »

1 ראש דוד פתח ↗

ובזה יתבארו פסוקי מזמור ק"ב פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל יה כי השקיף ממרום קדשו ה' משמים אל ארץ הביט לשמוע אנקת אסיר לפתח בני תמותה. הכונה פנה אל תפלת הערער כלומר כי ממכון השגיח לקבל תפלת הערער פירוש יחידי שאין לו זכות אבות רק הוא לבדו יחידי בצדקו תפלתו מקובלת תגלה ותראה לפני ה'. ולא תימא דתפלת הערער היינו שמתפלל על עצמו לא כן הדבר דמתפלל על עצמו תפלת הערער יוצאה בגרעון רק אנו מדברים כשמתפלל על הצבור אז ולא בזה את תפלתם. וכי תימא מאי שנא צבור מעצמו לז"א תכתב זאת לדור אחרון כלומר צדקת הצדיק לא תועיל לעצמו אלא תכתב זאת התורה דמעשיו בספר נכתבים לדור אחרון בנים יולדו וזרועים ממנו יעמודו להם תועיל זכותו לא לעצמו ועם נברא דהיינו זרעו יהלל יה על חסדיו בזכותו וכיון שזכותו לא תועיל לעצמו על כן תפלת הערער לא תועיל אלא כשמתפלל על הצבור ולא בזה תפלתם דייקא דזכותו מועיל לאחרים. וזהו הטעם כי השקיף ממרום קדשו דכל השקפה לרעה כמשז"ל רש"י בראשית י"ח ט"ז אז משמים אל ארץ שהוא העניו כמו שפירש"י על פסוק קהלת א' ד' והארץ לעולם עומדת שהם הענוים והכא נמי זהו שאמר אל ארץ הביט שהוא העניו ומעביר על מדותיו הביט לשמוע אנקת אסיר כדאשכחן דנענה ר' עקיבה שהיה מעביר על מדותיו כפי פשטו שהיה עניו, ולפי מדרשו שכתב הרמ"ע שאינו עושה כאבותיו ושני הפירושים אמת דהוא זוכר מעשה אבותיו ונכנע ושפל ואינו עושה כמעשיהם, וז"ש אל ארץ עניו ונכנע הביט לשמוע אנקת אסיר ותפלתו תקובל והיינו דוקא כשמתפלל על אחרים וזהו לפתח בני תמותה. אך לעצמו גריע דזכותו לא יועיל לו כמ"ש כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו וכו' וכמש"ל.

1 ברטנורא על התורה פתח ↗

וישקיפו על פני סדום פרש"י כל השקפה שבמקרא לרעה וכו'. קשה שהרי כתיב מי זאת הנשקפה כמו שחר עד ישקיף וירא וצדק משמים נשקף וכולן לטובה. י"ל הכי קאמר רש"י כל מקום שנא' במקרא השקיפה באותו המשקיף היא לרעה כגון וישקיפו על פני סדום וישקף אבימלך חוץ מהשקיפה ממעון קדשך שהיא לטובה אע"ג דקאי לקב"ה שהוא המשקיף והא דכתיב מי זאת הנשקפה כמו שחר וצדק משמים נשקף שהם לטובה אינו אלא משום שהשקפה על הנשקף והא דכתיב עד ישקיף וירא היינו לאבד האומות ולנקום נקמת ישראל המעונין תחת ידם וכן כי השקיף ממעון קדשו:

1 דברי דוד פתח ↗

וישקיפו, כל השקפה שבמקרא כו'. הקשה החזקוני הא מצינו צדק משמים נשקף, כי השקיף ממעון קדשו, מי זאת הנשקפה ויש לתרץ דבמקרא דנקט רש"י היינו בתורה לא בנביאים או כתובים:

2 שפתי חכמים פתח ↗

ללותם. רצה לפרש שלא תטעה לומר שמלת לשלחם הוא כמו בשלח פרעה שמות יג יז ששלחם מרשותו ואם כן יהיה המקרא מסורס דהא כבר כתיב ויקמו משם ואיך אמר אחר כך הלך עמם לשלחם. ועוד קשה שהרי הם לא היו ברשות אברהם כי הוא ביקש מהם אל נא תעבורו וגו' ל"פ ליוה וכו'. מהרמ"ש:

2 מזרחי פתח ↗

לשלחם ללוותם כסבור אורחים הם. אף על גב דבלאו קרא דלשלחם ידענו שבחזקת אורחים היו אצלו ומכאן למדו שגדול הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה דאם לא כן למה הביא להם לאכול ולמה נתן להם לרחוץ רגליהם ופרש"י כסבור ערביים הם מכל מקום אי לאו קרא דלשלחם שאחר הבשורה והרפואה ה"א שעל ידי הרפואה והבשורה הרגיש בהם שהם מלאכים קמ"ל מקרא דלשלח' דעדיין סבור היה שהם אורחים אנשים נביאים שלוחי השם לו ולשרה:

2 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה לשלחם, ללוותם, כסבור אורחים הם. ע"כ. ור' רא"ם המובא גם בשפתי חכמים אות ר. ואין דבריו נראים, שכן קשה לומר כי גם אחר הבשורה עדיין חשב, שאורחים בשר ודם הם, שהרי ה' הגיב - וממילא חיזק - דבריהם באומרו יג "למה זה צחקה שרה". אך ר' שם רשב"ם, ולכאורה אי־אפשר אחרת. תשנ"ו

1 וישקיפו. כָּל הַשְׁקָפָה שֶׁבַּמִּקְרָא לְרָעָה חוּץ מֵהַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ דברים כ"ו, שֶׁגָּדוֹל כֹּחַ מַתְּנוֹת עֲנִיִּים שֶׁהוֹפֵך מִדַּת הָרֹגֶז לְרַחֲמִים:

2 לשלחם. לְלַוּוֹתָם; כַּסָּבוּר אוֹרְחִים הֵם:

1 מזרחי פתח ↗

כל השקפה לרעה. והיינו דכתיב הכא וישקיפו על פני סדום לומר שהלכו להשחית דאם לא כן וישקיפו למה לי:

1 משכיל לדוד פתח ↗

וישקיפו וכו׳ מתנות עניים וכו׳ אע״ג דקרא במעשרות מיירי ובש״ס חגיגה דמהתם הוציא זה רש״י התם נמי אי׳ גדול כחן של מוציאי מעשרות מ״מ מאחר שבכלל המעשרות הוא מעשר עני משמע ליה לרש״י דה״ה לכל מתנות עניים ונראה שהוכרח רש״י לומר כן לפי שהרגיש בעצמו מה שהקשה הרב החזקוני על כלל זה מקרא דכתיב צדק משמים נשקף דהכא ודאי אינו לרעה ובמ״ש רש״י מתורץ יפה דצדק משמים נשקף דמצות הצדקה גדול כחה דמשמים נשקף להפוך מדת הרוגז לרחמים בזכותה ומה שהק׳ עוד הרב הנז׳ מקרא כי השקיף ממרום קדשו ההוא נמי ל״ק מידי דהתם מתפלל המשורר על הגאולה באומרו וייראו גוים את שם ה׳ וכו׳ כי בנה וכו׳ פנה אל תפלת הערער וכו׳ כי השקיף ממרום קדשו וכו׳ לשמוע אנקת אסיר וכו׳ ואה״נ שהיא השקיפה לרעה על צורר נפשינו להשיב גמולם בראשם ואה״נ מה שהק׳ מקרא דמי זאת הנשקפה כמו שחר ההוא נמי נדרש במדרש חזית על גאולת ישראל שדומה לשחר שבתחלה איכא קדרותא ומייתי התם קרא כי אשב בחושך ה׳ אור לי וא״ש דכיון דנשקפה דהיינו בצרות אז הויא גאולה כמו שחר ממש ועוד דבפ׳ בשלח דרשו הפ׳ הזה על גלות בבל שעם כל צרותם של ישראל קדשו שם שמים ע״ש. ושוב ראיתי להרב הנח״י שכתב דלמעשר דוקא קרי מתנות עניים דאין לפ׳ על שאר מתנות עניים דבהדיא אמרי׳ התם בש״ס דזכות הצדקה אינה מהפכת מידת הרוגז לרחמים וכו׳ ע״ש ואחר המחילה ליתא. דאיברא דהתם אי׳ לך ה׳ הצדקה וכו׳ א״ר נחמיה אפי׳ בשעה שאנו עושים את הצדקה מביטים אנו במעשים שלנו ויש לנו בושת פנים ואין לנו שעה שאנו באין בזרוע אלא כשאנו מוציאים המעשרות וכו׳ ומכח זה משמע ליה להרב דמאי דקאמר בתר הכי ר׳ אלכסנדרי גדול כחן וכו׳ הוא דוקא במעשר ולא בצדקה מיהו אי מהא לא אירייא דבתר הכי איתא נמי על המעשר מאי דאיתא בצדקה וז״ל אפי׳ בשעה שאנו מוציאים מעשרותינו אנו מביטים במעשינו וכו׳ בנוהג שבעולם אדם נותן שדהו לאחרים חולק עמו בשוה אבל הקב״ה כל העולם שלו וכו׳ ולא אמרתי לך שתתן לי אלא מעשר וכו׳ הוי לך ה׳ הצדקה ע״כ הרי שבההוא אנפא דאמרו על הצדק׳ אמרו נמי על המעשר:

1 רש"י על שמות פתח ↗

וישקף. וַיַּבֵּט, כְּלוֹמַר פָּנָה אֲלֵיהֶם לְהַשְׁחִיתָם. וְתַרְגּוּמוֹ "וְאִסְתְּכִי" אַף הוּא לְשׁוֹן הַבָּטָה, כְּמוֹ "שְׂדֵה צוֹפִים", במדבר כ"ג – חֲקַל סָכוּתָא:

2 גור אריה פתח ↗

כסבור אורחים הם. אף על גב דבלאו האי קרא היה סובר שהיו אורחים, דאם לא כן "ואקחה פת לחם וגו'" פסוק ה, ולמה עשה להם סעודה, אלא רוצה לומר דעדיין היה סובר שהיו אורחים, ולא תאמר מפני שהיה שומע מהם הבשורה ועל ידי זה נודע לו שהם מלאכים דאם לא כן מנא ידעו הבשורה שבשרו, אלא דעדיין כאורחים נדמו לו:

2 דברי דוד פתח ↗

לשלחם, ללוותם כסבור אורחים הם לעיל אמר כסבור ערביים הם. היינו מתחלה. אבל אחר שאמרו הבשורה חשב שהם נביאים אורחים:

« רש"י על בראשית י״ח:ט״ו רש"י על בראשית י״ח:י״ז »