1ובזה יתבארו פסוקי מזמור ק"ב פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל יה כי השקיף ממרום קדשו ה' משמים אל ארץ הביט לשמוע אנקת אסיר לפתח בני תמותה. הכונה פנה אל תפלת הערער כלומר כי ממכון השגיח לקבל תפלת הערער פירוש יחידי שאין לו זכות אבות רק הוא לבדו יחידי בצדקו תפלתו מקובלת תגלה ותראה לפני ה'. ולא תימא דתפלת הערער היינו שמתפלל על עצמו לא כן הדבר דמתפלל על עצמו תפלת הערער יוצאה בגרעון רק אנו מדברים כשמתפלל על הצבור אז ולא בזה את תפלתם. וכי תימא מאי שנא צבור מעצמו לז"א תכתב זאת לדור אחרון כלומר צדקת הצדיק לא תועיל לעצמו אלא תכתב זאת התורה דמעשיו בספר נכתבים לדור אחרון בנים יולדו וזרועים ממנו יעמודו להם תועיל זכותו לא לעצמו ועם נברא דהיינו זרעו יהלל יה על חסדיו בזכותו וכיון שזכותו לא תועיל לעצמו על כן תפלת הערער לא תועיל אלא כשמתפלל על הצבור ולא בזה תפלתם דייקא דזכותו מועיל לאחרים. וזהו הטעם כי השקיף ממרום קדשו דכל השקפה לרעה כמשז"ל רש"י בראשית י"ח ט"ז אז משמים אל ארץ שהוא העניו כמו שפירש"י על פסוק קהלת א' ד' והארץ לעולם עומדת שהם הענוים והכא נמי זהו שאמר אל ארץ הביט שהוא העניו ומעביר על מדותיו הביט לשמוע אנקת אסיר כדאשכחן דנענה ר' עקיבה שהיה מעביר על מדותיו כפי פשטו שהיה עניו, ולפי מדרשו שכתב הרמ"ע שאינו עושה כאבותיו ושני הפירושים אמת דהוא זוכר מעשה אבותיו ונכנע ושפל ואינו עושה כמעשיהם, וז"ש אל ארץ עניו ונכנע הביט לשמוע אנקת אסיר ותפלתו תקובל והיינו דוקא כשמתפלל על אחרים וזהו לפתח בני תמותה. אך לעצמו גריע דזכותו לא יועיל לו כמ"ש כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו וכו' וכמש"ל.
