רש"י על בראשית י״ד:ב׳

« רש"י על בראשית י״ד:א׳ רש"י על בראשית י״ד:ג׳ »

2 שפתי חכמים פתח ↗

שם אבר וכו'. ר"ל דעשה לו כנפיים לעופף:

2 גור אריה פתח ↗

שונא אב. פירוש למה הוצרך למכתב שמם, אם משום שבא להגיד מי היו אותם המלכים – תקשה לך מלך בלע שלא נזכר בכתוב, אלא על כרחך לא מזכיר שם הארץ המלך אלא כשבא לדרוש להגיד רשעתם. וגבי בלע שהיה מלך שלא היה רשע כמותם, כמו שפירש רש"י גבי "והיא מצער" להלן יט, כ, לא נכתב שם המלך. וגבי ברשע ובלע לא הוצרך לפרש, שמוכח מעצמו. ואף על גב דארבע מלכים הראשונים זכר שמם ולא דרשינן מידי, מכל מקום כאן אצל חמשה המלכים לא כתב שם מלך בלע, לומר לך שאלו המלכים אין התורה מדבר בשמם אם לא בשביל שום דרשה, ולכך לא כתיב שם מלך בלע – כי היכי שתדרוש שאר המלכים, וקל להבין:

2 ברטנורא על התורה פתח ↗

שנאב שונא אביו שבשמים שמאבר שם אבר לעוף ולקפוץ ולמרוד בהקב"ה בלע שם העיר. קשה מנא ליה לדרוש כל אלו השמות לגנאי ועוד למה לא דרש כמו כן ברע וברשע ועוד מה קשיא ליה שכתב בלע שם עיר. י"ל שהוצרך לומר בלע שם עיר כדי שלא תחשוב שבלע הוא שמו של מלך צוער ולכך פי' בלע שם עיר. שהרי כתיב היא צוער שהוא לשון נקבה מוסב אל העיר ואם כן לא נזכר במקרא שמו של מלך צוער ודבר של תימה הוא זה למה לא פי' שמו כמו שפי' שמות חבריו אלא שלא רצה לכתוב את שמו כדי שלא תדרשנו לגנאי כדרך שיש לך לדרוש שמות חבריו שהרי לא נהפכה צוער כהפיכת חברותיה והרי לך שלא כתב הכתוב שמותן של ארבעה מלכים אלו אלא כדי לדרשם לגנאי ולכך דרש רש"י שנאב ושמאבר לגנאי כאשר אתה רואה ולא דרש ברע וברשע לפי שמעשיהם ברע שהוא רע וברשע שהיה רשע:

3 שפתי חכמים פתח ↗

שהי' בו שדות הרבה. ר"ל לפי שנכתב השדים בה"א הידיעה ולא פי' הכתוב באיזה מקום היה זה עמק השדים לכ"פ וכו'. רש"א: ונ"ל דהרב פי' שם העצם שלו על שם התואר שבו וה"פ עמק השדים כך שמו ואין לו שם עצם אחר. נח"י:

3 גור אריה פתח ↗

מדרש אגדה וכו'. לפי שקשה לשון "הוא ים המלח" משמע שעמק השדים עצמו הוא ים המלח, ולפיכך צריך לומר שנתבקעו וכו':

3 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על אור חדש פתח ↗

552 בדרשות הר"ן הדרוש השמיני כתב: "הענין כי כאשר קבל צורה אחת, גם כי תסתלק הצורה ההיא מן הענין ההוא, שיקבל הדבר הוא, הצורה ההיא שנית, יותר בקלות במעט פעולה. וזה מבואר נגלה, כי המים כשהוחמו וקבלו צורת החום, גם כי נתקררו, יקבלו החום שנית יותר בקלות, מפני שהחום הראשון חלחלו ודקדקו חלקיהם, ולכן יקבלוהו שנית בקלות יותר, וביחוד כאשר לא עמדו בקררותם זמן רב. גם העץ והפתילה כשידליקו האש או הנר בהם, הם יותר מוכנים לקבלו פעם שנית אחר הכבותם, מאשר היו קודם הפעם הראשונה. ומזאת ההקדמה הוציא רבי יהושע בפרק קמא דראש השנה יא. תולדה אחת, והוא שבניסן עתידין ישראל ליגאל. והוא, כי מאחר שכבר הוכן החדש ההוא לגאולת האבות, הדין נותן שבו יגאלנו הבנים פעם אחרת. אמרו שם בניסן נולדו אבות, בניסן נגאלו, ובו עתידין ליגאל". ואמרו חכמים ר"ה יח: שלמ"ד שבטלה מגילת תענית "תיבטיל איהי חנוכה ותיבטל מצותה. אלא אמר רב יוסף, שאני חנוכה דמיפרסם ניסא". והשם משמואל פרשת מקץ, חנוכה, ליל ה' מוצש"ק כתב על כך בזה"ל: "שאני חנוכה דמיפרסם ניסא, והיינו כמו שמיפרסם ניסא לחומר העולם בכלל, כן הוא באדם עצמו שחומר האדם מרגיש ומפרסם הנס ומתפעל, ע"כ אין טבעו משכח, ונשאר לעולם רושם באדם, על כן לא נכון לבטלו". וצרף לכאן דברי רש"י בראשית יד, ג שכתב "עמק השדים - כך שמו על שם שהיו בו שדות הרבה... הוא ים המלח - לאחר זמן נמשך הים לתוכו ונעשה ים המלח". ובהמשך שם פסוק י כתב רש"י "בארות בארות חמר - היה הטיט מוגבל בהם, ונעשה נס למלך סדום שיצא משם. לפי שהיו באומות מקצתן שלא היו מאמינין שניצל אברהם מאור כשדים מכבשן האש, וכיון שיצא זה מן החמר האמינו באברהם למפרע". ובספר ואתה תחזה בראשית שם כתב: "אפשר לומר שהנס שנעשה במקום הזה למלך סדום ועלה מן החימר, שהוא המקום שנעשה אחר כך ים המלח, הקב"ה הטביע את הנס בטבע, ונשאר רישומו עד היום, שאין נטבעים בים המלח, כדאיתא בגמרא שבת קט: לא טבע אינש בימא דמילחא, כדי להזכר בדרך זו לנסו של אברהם אבינו שניצל מאור כשדים, על שם תהלים קיא, ד 'זכר עשה לנפלאותיו וגו"". וראה בפחד יצחק יום כפור, מאמר כא אות י בביאור "זכר עשה לנפלאותיו".

4 גור אריה פתח ↗

חמשה מלכים וכו'. לא כל המלכים שנזכרו בלשון "כל אלה חברו" פסוק ג, דהא לא מרדו רק חמשה מלכים:

5 שפתי חכמים פתח ↗

למרדן וכו'. ר"ל במלת למרדן שלא תפרש המקרא כן שנים עשר שנה עבדו ובשלש עשרה לעבדן מרדו ובארבעה עשרה שנה לעבדן בא כדרלעומר וגו' דא"כ היה לו לומר ובי"ג כמו שנקט אחר כך ובארבע עשרה שנה לכך מפרש למרדן ר"ל דמה שכתיב וי"ג שנה מרדו לא קאי אאותן י"ב שנה דלעיל אלא י"ג שנה בפני עצמן מרדו ועל אותן י"ג שנה אמר אחר כך ובי"ד שנה:

5 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על אור חדש פתח ↗

137 ולא שייך להתעלם מאסתר ולבקש רק ממרדכי שיכתוב את הספרים השניים, כי אסתר עד כה נכנסה בעובי הקורה ו"היא עיקר במעשה, שבקשה מלפני המלך על זה" לשונו כאן. וכן רש"י בראשית יד, ה כתב: "ובארבע עשרה שנה - למרדן בא כדרלעומר, לפי שהוא היה בעל המעשה, נכנס בעובי הקורה".

5 מזרחי פתח ↗

זוזים הם זמזומים. שאחר שהרפאים נקראים בג' שמות רפאים ואימים וזמזומים והוזכרו פה הרפאים והאימי' יהיו הזוזים הם הזמזומים בהכרח:

6 שפתי חכמים פתח ↗

אלא מישור של פארן איל שמו. דקשה לרש"י והלא על מלת אלוני ממרא לעיל פסוק יג נמי מתרגם מישור וא"כ אם חד מינייהו פירושו מישור ודאי השני לא פירושו מישור ל"פ ואומר אני וגו':

6 רש"י על במדבר פתח ↗

אבל השטים. מִישׁוֹר שֶׁל שִׁטִּים אָבֵל שְׁמוֹ:

6 מזרחי פתח ↗

בהררם בהר שלהם. כי שורש הר הרר והמ"ם מ"ם הכינוי ואיננו פועל כמו בדברם שפירש בעלותם אל ההר כי לא מצאנו פועל נגזר מזה השם ואין לגזור פועל משם העצם אלא אם כן נמצא כמו עוין מן עין והאזינו מן אוזן ותשלג מן שלג וכיוצא בהם והם מועטים אבל לא ידעתי איך תבא מלת שעיר אחר בהר שלהם כי היה ראוי לומר בהר שעיר שלהם לא בהר שלהם שעיר: ואומר אני שאין איל לשון מישור אלא מישור של פארן איל שמו עד וכלן מתורגמין מישור וכל אחד שמו עליו. שהמתרגם רודף אחר המכוון לא אחר המלה ברוב המקומות ומפני שהמכוון מכל אלה השמות אינו רק המישור לא השמות תרגמם כלם מישור והרמב"ן ז"ל טען ואמר שאלו היה כן היה אונקלוס מתרגם אותם כשמם אילא דפארן אילוני דממרא כמנהגו בשמות פי' בשמות העצם ומי הגיד לו במקומות הרבים ההם המישור המה כלם או הרים הגבוהים פי' אם איל ואילוני וככר וכן כלם הם שמות עצם כל אחד למקומו וממרא שם האיש אחי ענר ואשכול בעלי ברית אברם והמקום ההוא שלו כמו שאמר אילוני ממרא האמורי כאשר פרשתי פירושו ולא יסמך שם העצם הפרטי אבל איל פארן מקו' אילי' כי יבושו מאלי' אשר חמדתם ואילוני מקו' אלונים כאלה וכאלון אלונים מבשן פי' והם שמות תואר לא שמות עצם ומנהגו בהם לתרגם בם הענין והנהוג בה' להיות' נטועי' במישור לפני המדינות להיות לעיר כמו מגרש פירוש ומזה ידע המתרגם שהם מישור וכן תרגם אלון בכות מישר בכותא ושם איננו שם העצם למקו' רק הוא שם לאלון הנטוע שם כמו שמפורש תחת האלון אלא שהוא רודף העניין לא המלות והתרגום הירו' אמר באיל פארן ואילוני ממרא משרא כדברי אנקלוס ואמר באלון בכות בלוט בכותא כי אלון בכות אצלו שם לאילן לא למקום ואונקלס סובר שהוא שם למקום שהיו בו אלונים רבים כמו אלוני ממרא ולכן אמר תחת האלון והנה כלם שמות תואר פי' ושם יתרגם העניין לא המלה אבל ככר הירדן לשון מישור ממש הוא כי כן יקרא בלשון הקדש המקו' שהנהרות מתפשטין בהם במרוצת המים הנגרים השוטפים שם ולכן אמר ואל תעמוד בכל הככר ההרה המלט וכן כר נרחב לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר פעמי' יכפילו המלה ופעם יחסרו הכפל כמו בית עין וזולתם רבים ויקראו גם כן השלוחי' המהירים בזה השם לכרי ולרצים שרי המאות ואת הכרי וכן בכרכרות שם לגמלים המריצין שהזכירום בגמרא גמלא פרחא וממנו מכרכר כפולים ואבל השטים וכן אבל מתולה שתרגמו אותם מישר הוא המקום הנחרב אין בו נטע ולא בנין כי הלשון אצלם לשון חרבה ושממה כמו ויאבל חל וחומה אבל תירוש אומללה גפן עד כאן דבריו. ולא הבינותי דבריו בזה כי מה שטען שאלו היה כן היה אנקלוס מתרגם אות' בשמן אילא דפארן אילוני דממרא כמנהגו בשמו' אינה טענה כי השמו' שמתרגם אותם בשמם הם השמו' שהמכוון בם הוא השמו' ההם בעצמ' כשם מורה וממרא וירדן ובכות ושטים ולכן תרגמם בשמם ואמר משר מור' משר ממרא משר ירדנא משר בכותא משר שטין וכן שמות המקומו' ושמות האנשי' מתרגם אותם תמידבשמם לזאת הסבה בעצמה מפני שאין בה שום ענין אחר זולתם ולכן תרגם בלע מלך סדום בלע מלכא דסדום וברשע מלך עמורה ברשע מלכא דעמורה ושנאב מלך אדמה שנאב מלכא דאדמה ושמאבר מלך צבויים שמאבר מלכא דצבויים מפני שכל אלה אין בם ענין אחר זולת השמות ההם בעצמם אבל שם איל ואילוני וככר ואבל ובעל ואילון שאין הבונה בם בעבור השמות ההם בעצמם רק בעבור המישור הנקרא באותם השמות תרגם אותם כלם בשם המישור ולא בשמותם וכן תרגם על דבר קרח על פלוגתא דקרח ובדב' בלעם בעצת בלע' ועל דבר שרי על עיסק שרי מפני שאין הבונה בם בשם הדבר במה הוא דבר רק במה הוא פלוגת' ובמה הוא עצה ובמה הוא עסק כל א' כפי מקומו והמתרג' רודף אחר הענין ולא אחר המלות כמו שכתב הוא בעצמו ומן התימה ממנו איך לא תפול קושיתו זאת גם לפירושו שפי' אל מאילים ואילוני מאלונים ואבל מן ויאבל חיל וחומה אם מפני שכשהם שמות התואר דרכו לתרג' אותם לפי הענין הנה יהי רקיע בתוך המי' שתרגם אותו במצעות מיא מענין אמצע ולא בגו מיא שהוא תרגום המלה ואיננו שם התואר וכן על דבר קרח תרג' אותו על פלוגתא דקרח ובמקו' אחר תרגם על דבר שרה על עסק שרה ובמקו' אחר תרגם בדבר בלע' בעצת בלע' ואיננו שם תואר וכמוהו רבים. ומה שטען עוד מי הגיד לו במקומות הרבים ההם המישור המה כלם או הרי' הגבוהים אינה טענה דאם כן רבי שמואל בר אמי שפירש גומר ומגוג אפריקא וגורמניאה ויון ותובל ומשך מצידוניאה ויתיניאה וישיניאה ובתירס פליגי בה רבי סימון ורבנן חד אמר זו פרס וחד אמר זו ותרקי ואמר רבי אבא בר כהנא פתרוסים וכסלוחים היו מעמידין הטליסין אלו גונבים נשותיהם של אלו ואלו של אלו מה יצאו מהם פלשתים כפתורי' פלשתי' גבורים ננסקי מאין להם כל אלו אם לא על פי הקבלה ואנקלוס הגר שקיבל מר"א ור' יהושע איך לא יהיו דבריו דברי קבלה ותרגם כפתורי' קפוטקאי ובין קדש ובין ברד בין רקם ובין חגרא ואין ספק שכל אלה אינם אלא ע"פ הקבלה שקבל מרבותיו ורבותיו מרבותיהם ועוד שזאת הטענה עליו להשיבה כי אף לפי דעתו שפי' איל פארן מקו' אלים ואלוני מקום אלוני' מי הגיד לו שהמקומות ההם הם מקו' מישור אם מפני שהמנהג בהם להיות נטועי' במישור לפני המדינות להיות לעיר כמו מגרש מי יודיענו שאיל פארן ואילוני ממרא הם מזה המין ולא יהיו הרים גבנוני' מיער צומח עצים מה' אילי' ומה' אלוני' והר האילי' מתיחס לפארן והר האלונים לממרא והרי התרגו' ירושלמי חולק בפי' אלון בכות עם אנקלוס הגר שהירושלמי תרגמו בלוט בכות ואנקלוס תרגמו מישר בכות ונראה שהם חולקי' בזה שהאחד סובר שהוא אילן מתייחס לבכו' והאחר סובר שהוא מישור שהיה בו אלון נטוע ומתיחס לבכות או שהמישור ההוא שמו אלון וכן באילוני ממרא פליגי ביה ר' יהודה ורבי נחמיא חד אמר במשרי ממרא וחד אמר בפלטין דממרא ונראה שהם חלוקי הקבלה דאם לא כן מי הגיד להם כל זה. ומה שטען עוד מאילוני ממרא שממרא שם האיש אתי ענר ואשכל בעלי ברית אברם המקום ההוא שלו כמו שאמר אילוני ממרא האמורי וחיי' מזה שלא יתכן להיות אילוני שם עצ' כי שם העצ' הפרטי לא יסמך אינה טענה כי כבר נמצא כמוהו צוען מצרי' גם בית לחם יהודה:

2 ברע. רַע לַשָּׁמַיִם וְרַע לַבְּרִיּוֹת:

3 ברשע. שֶׁנִּתְעַלָּה בְרֶשַׁע:

4 שנאב. שׂוֹנֵא אָבִיו שׁבַּשָּׁמָיִם:

5 שמאבר. שָׂם אֵבֶר לָעוּף וְלִקְפֹּץ וְלִמְרֹד בְּהַקָּבָּ"ה:

6 בלע. שֵׁם הָעִיר:

2 משכיל לדוד פתח ↗

ברע רע לשמים וכו׳ דאל״כ מ״ש דבכלהו ארבעה מזכיר שמם חוץ מהחמישי דצוער א״ו משום דלא היו עונותיו כ״כ ולכך גם העם שבה לא היו כ״כ רשעים כדלק׳ על פ׳ הלא מצער וכו׳ לפי שהמלך הוא העם וכמ״ש רבותינו ז״ל ובזה א״ש דהיינו דדייק קרא באומרו ומלך בלע היא צוער כלו׳ דלא תיקשי אמאי כתיב מלך בלע ולא הזכיר שמו לגנאי כמו אידך לכך קאמר היא צוער כלו׳ עונותיה מוצערים כדלקמן:

2 מזרחי פתח ↗

שנאב שונא אביו שבשמים ושמאבר שם אבר לעוף למרוד בהב"ה. שאלה ג"כ שמות מורכבים הם שנאב שונא אב ושמאבר שם אבר ומה שדרשו אותם בס"ין והם בשי"ן הוא הפך מה שדרשו גבי ושם דרך אראנו אל תיקרי ושם אלא ושם שצריך לשום דרכיו שהוא בס"ין מענין שימה ודרשו אותו בש"ין מענין שומא אף כאן אל תיקרי שם אבר אלא שם אבר בס"ין ואל תיקרי שנאב אלא שנאב בסי"ן:

2 לבוש האורה פתח ↗

רש"י שנאב שונא אביו שבשמים שמאבר שם אבר לעוף כו' בכאן אומר אני שק' לרש"י למה הזכיר שמותם של ה' המלכים האלו ולקמן גבי יציאתם למלחמה אמר סתם ויצא מלך סדום ומלך עמורה ומלך אדמה ומלך צבוים ומלך בלע וגומר ולא הזכיר שמותם כלל כמו שעשה גם כן לקמן גבי הארבעה מלכים שהזכיר שמותם כמו בכאן לכך אמר שלא נזכרו שמותם בכאן אלא לדרשם לגנאי על רשעתם אלא דגבי ברע וברשע לא הוצרך רש"י לפרש כלום לפי שעצם שמותם מורה על רשעתם ואין צריכים דרשה ופי' על שנאב ושמאבר שהם שמות מורכבים והורכבו להורות על רשעתם ולכך מלך בלע שלא היה רשע כמותם שהרי על שם כך נקראת עירו צוער כי מצער היא בעבירות כמו שפירש"י לקמן לא הזכיר את שמו לא בכאן ולא לקמן:

3 מזרחי פתח ↗

עמק השדים כך שמו על שם שהיו בו שדות הרבה. כי שידים כמו שדות ואע"פ ששדים מפעלי הכפל ושדות מנחי הלמ"ד הם שני שרשי' מענין אחד ופי' כך שמו על שם שהיו בו כו' הוא שמה שנקרא שמו כך על שם שהיו בו שדות הרבה לא שבא להודיענו שכך הוא שמו דומיא דעצי גופר כך שמו כי שם העמק ידוע הוא ואין צורך לפרש רק בעבור סמיכות העמק לשדי ואז צריך לפרש למה נקרא שם העמק הזה עמק של שדים ומה פי' שדים אם הוא כמו שדות אע"פ שאינו משרשו או יש לו פי' אחר ואמר שנקרא שמו כך על שם שהיו בו שדות הרבה שכן תרגם אותו אנקלוס למשר חקלייא לא שיאמר כך הוא שמו:

3 לבוש האורה פתח ↗

רש"י ים המלח ומדרש אגדה אומר שנבקעו צורים כו' לשון הרא"ם ופי' ונעשה מהם ים כי מלת הוא מורה שהוא עצמו שבים לא שנמשך הים לתוכו דא"כ בו ים מבעי ליה עכ"ל מה שכתב שלפי פי' שנמשך ים המלח לתוכו הל"ל בו ים המלח נ"ל דאינו נכון חדא דה"פ הוא אשר שם עכשיו ים המלח כי בימי משה כבר נעשה ים המלח ועוד בו ים המלח היה משמע באותו עמק יש בו עכשיו ים המלח אבל גם השדות נשארו קצת ולא נשטפו לכך אמר הוא שכל השדות נשטפו על פני כולה ונעשה ים המלח ועוד גם לפי טעם שנתבקעו הצורים היה יכול לומר אשר בו ים המלח דמ"ש שהרי עכ"פ בו באותו העמק יש בו ים המלח מה לי אם נמשך לתוכו או נבקעו צורים סביביו לכך נ"ל דהכי פי' שק' לרש"י על מה שאמר לפי פשוטו שנמשך הים לתוכו כו' ולמה לא סתמו בעלי השדות מקום מוצא הים המלח כדי שלא להפסיד שדותיהן שכיון שהיה שמו עמק השידים משמע שכינוהו לשבח מתוך שהיו בו שדות טובות הרבה וכי לא היו עובדי אדמה להשביח שדותיהן ולסתום מצריהן לכך אמר שמדרש אגדה אומר שנתבקעו כו' וזה לא היו בידם למונעם לסתום כל המעיינים שנפתחו בצורים שבסביבותיהם מכל צד ועל אפם ועל חמתם נעשה ים המלח וצריך לומר שמימי הצורים היו מים מלוחים ונעשה מהם ים המלח:

3 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה הוא ים המלח, ...ומדרש אגדה אומר שנתבקעו הצורים סביבותיו וכו'. בראשית רבה מב, ה. ולא ידעתי, כיצד זה אמור לפרש את הביטוי ים המלח. פ' לך תשנ"ה ור' מדרש תנחומא לך ח, שקודם לא היו שם אלא סלעים סביבות העמק, ובעוונם נתבקעו הסלעים כצינורות ונמשכו מהם מים מלוחים.

4 מזרחי פתח ↗

חמשה מלכים הללו. שהרי הד' מלכים מחברת כדרלעומר היו:

5 משכיל לדוד פתח ↗

בא כדרלעומר לפי שהוא וכו׳ הנח״י כתב דאל״כ הול״ל בא אמרפל והמלכים וכו׳ שהוא היה החשוב שהרי נמנה ראשון ע״כ ולעד״ן דודאי א״א לומר דלעיל קפיד קרא למנותם לפי סדר חשיבותם דא״כ תיקשו קראי דבתר הכי דכתיב את כדרלעומר מלך עילם ותדעל מלך גוים ואמרפל מלך שנער וכו׳ דנמצא דאין סדר למקרא הזה כלל לא מלמעלה למטה ולא מלמטה למעלה א״ו הוא גופה קמ״ל בהך קרא תניין דכלם שוין ולעיל לא נמנו דרך חשיבותם והוא להבדיל ע״ד מחלה תרצה וכו׳ ובמקום אחר מחלה נעה וכו׳ ללמד ששוות הן אלא שהכרחו של רבינו דהול״ל באו כדרלעומר והמלכי׳ וכו׳ א״נ הומ״ל באו המלכים האלה סתמא דידוע הוא על מאן מלכי מדבר:

5 גור אריה פתח ↗

והמלכים אשר אתו אלו ג' מלכים. ולא מלכים אחרים, שאם היו עוד אחרים היה הכתוב מזכירם למעלה גבי "ויהי בימי אמרפל וכו'" פסוק א:

5 דברי דוד פתח ↗

הזוזים. הם זמזומים. דבפ' דברים חשיב רפאים ואימים וזמזומים, ולא חשיב זוזים וכאן לא חשיב זמזומים אלא הך זוזים דכאן הם זמזומים דהתם:

6 רש"י על בראשית פתח ↗

תחת האלון. בְּשִׁפּוּלֵי מֵישְׁרָא, שֶׁהָיָה מִישׁוֹר מִלְמַעְלָה בְּשִׁפּוּעַ הָהָר וְהַקְּבוּרָה מִלְּמַטָּה, וּמִישׁוֹר שֶׁל בֵּית אֵל הָיוּ קוֹרִין לוֹ אַלּוֹן. וְאַגָּדָה, נִתְבַּשֵּׂר שָׁם בְּאֵבֶל שֵׁנִי, שֶׁהֻגַּד לוֹ עַל אִמּוֹ שֶׁמֵּתָה בראשית רבה, וְאַלּוֹן בִּלְשׁוֹן יְוָנִי אַחֵר, וּלְפִי שֶׁהֶעֱלִימוּ אֶת יוֹם מוֹתָהּ שֶׁלֹּא יְקַלְּלוּ הַבְּרִיּוֹת כֶּרֶס שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ עֵשָׂו, אַף הַכָּתוּב לֹא פִרְסְמָהּ:

6 גור אריה פתח ↗

בהר שלהם. שהרי"ש הוא נוסף, והוא כמו בהר שלהם. והא דכתיב "שעיר" אחריו, ואין זה דרך הלשון, הלא מצאנו גם כן "ותראהו את הילד" שמות ב, ו:

6 לבוש האורה פתח ↗

רש"י בהררם בהר שלהם ע"כ לשון הרג"א שהרי"ש הוא נוסף והוא כמו בהר שלהם והא דכתיב שעיר אחריו ואין זה דרך הלשון הלא מצאנו גם כן ותראהו את הילד עד כאן לשונו. תמיהני מה עניין ותראהו את הילד להררם שעיר דהתם אי כתיב ותראהו ילד הוי דומיא דהכא כמו בהררם שעיר אבל עכשיו שפיר קאמר דקאמר אחריו את המורה על הפעול וקשור אותה לפרש כינוי דותראהו קאי על הילד ולפי זה ה"נ הל"ל בהררם הוא הר שעיר ואף היה דומה לזה שהיה אומר הפעול אחר הכינוי אבל להזכיר הפעול בלא מלה הקושרת זה אינו מן הלשון לפי סברתו אבל האמת הוא דלא קשה מידי דהא דחסר מלת הר כן הוא דרך הלשון כי מלת הררם מושך עצמו ואחר עמו והוא כאלו אמר בהררם הר שעיר והרבה מקראות דומים לו הוא מורגל בדברי רז"ל ואשר אמר שהרי"ש הוא נוסף כו'. גם כן אינו כי הוא מן הכפולים ושרשו הרר:

« רש"י על בראשית י״ד:א׳ רש"י על בראשית י״ד:ג׳ »