רש"י על שמות ו׳:ג׳:א׳-ב׳

« רש"י על שמות ו׳:ב׳ רש"י על שמות ו׳:ד׳ »

3 שפתי חכמים פתח ↗

אל האבות. מה שנקט רש"י אל האבות, ולא נקט אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב כמו שכתוב בקרא, משום דרש"י נקט לה בלשון קצר. הרא"ם:

3 מראי מקומות הערות וציונים על תורה אור פתח ↗

הודעתי אין כתיב כאן: רש"י שמות ו, ג.

3 ברטנורא על התורה פתח ↗

וארא אל האבות נראה דרש"י בא לפרש דמלת וארא לא קיימא למלת באל שדי דהא נראה להם בשם ד' אותיות והוא בכמה מקומות זכר שם בן ד' אותיות בדבור ה' אל אברהם וגם במראה כתי' היה דבר ה' אל אברהם במחזה וכן במילה כתי' וירא ה' אל אברהם ולכך אמ' וארא אל האבות בכמה מראית נראתי להם אבל באל שדי הבטחתים הבטחות אבל הדרש דקאמר הרבה פעמים נגלתי להם באל שדי ולא אמרו מה שמך סבר דמלת וארא קיימא אמלת באל שדי כלומ' כשנגלה להן באל שדי לא שאלוהו מה שמו אמנם דעת הדרש הוא משום דכיון דלפעמים היה נגלה להם באל שדי ולפעמים בשם ה' היה להן להרהר אחר מדותיו ולשאול לו מה שמו המיוחד ואח"כ פי' רש"י דלפי הדרש היה לו לכתוב ושמי ה' לא שאלוני. ועוד כתב וא"ת לא הודיעם שכך שמו בא לומר שאם תרצה לומר שמה שלא כתב ושמי לא שאלו לי בא להודיענו שני דברים האחד שלא הודיעם שכך שמו והאחד שלא שאלו לו ולכך כתב לא נודעתי להם שכולל כל השני דברים לכך אמר רש"י שזה אינו שהרי הודיעם שכך שמו וכו' כן כתב מהר"ר. ושמעתי אומ' בשם מהרר"יק נ"ע שבא רש"י לישב לשון משמעות הפרשה למה הוצרך להזכיר בכאן וארא וכו' והכי קאמר לפי פשוטו של ענין אני נראתי אל האבות והבטחתים הבטחות ועדיין לא קיימתי אבא עתה ואקיימם לבנים. ולכך תפש רש"י וארא אל האבות ולא כתב וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בלשון המקרא ממש לרמוז אל מה שאמרנו. הלא כה דברי כאש וכו' קשה שהרי אין הפטיש מתחלק אלא הסלע הוא מתחלק. י"ל דהכי קאמ' הפטיש מתחלק לכמה ניצוצות של אש כדרך הברזל המתחמם מכח ההכאה ומתיזין ממנו ניצוצות של אש ולכך אמ' מתחלק ולא אמ' מחלק את אחרים:

4 שפתי חכמים פתח ↗

וגם כשנראתי להם באל שדי כו'. דקשה לרש"י, איך מיושב הלשון של וגם, אמה שכתיב לעיל. בשלמא אי כתיב לעיל ושמי ה' נודעתי להם, הוי פירושו, וגם דבר זה עשיתי להם. אי נמי, אי הוה כתיב כאן וגם לא הקימותי, הוה נמי שפיר. אבל עכשיו דכתיב לעיל ושמי ה' לא נודעתי להם, מאי וגם הקימותי. ועל זה פי' וגם כשנראתי וכו'. והכי פירושו, שאל תאמר כיון שלא נראתי להם אלא באל שדי ולא בה', א"כ לא צריך אני לקיים הבטחתי, אל תאמר כן, שהרי גם הצבתי והעמדתי להם ברית, בשביל ב' דברים הללו, דהיינו אל שדי והברית, צריך אני לקיים דברי, דהרי הן כמו שהבטחתי להן בה'. וגם הקימותי לפירוש זה, קאי אוארא אל אברהם וגו' באל שדי, ולא על לא נודעתי:

4 דברי דוד פתח ↗

וגם הקימותי וגו', וגם כשנראיתי להם באל שדי כו'. זהו הוכחה שנית לבטל חשש גרם חטא ישראל, שהרי בשעת ההבטחה באל שדי העמדתי ברית לקיים זה ולא קיימתי עדיין והכרח הוא להתקיים מחמת זה:

4 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה וגם הקמתי את בריתי וגו', וגם כשנראיתי להם וכו'. נראה שרש"י בא לפרש לשון "גם" שבדרך כלל בא לרבות, אך משמעות זו אינה מתאימה לכאן, שהרי המשפט הקודם בא בשלילה - "ושמי ה' לא נודעתי להם", וכאן בא לרבות דבר חיובי. כך הסתבר לי כשלמדתי עם אביעד שי' בבית־הכנסת בתל־אביב. פ' וארא תשמ"ח

3 וארא. אֶל הָאָבוֹת:

4 באל שדי. הִבְטַחְתִּים הַבְטָחוֹת וּבְכֻלָּן אָמַרְתִּי לָהֶם אֲנִי אֵל שַׁדַּי:

3 יריעות שלמה פתח ↗

בד"ה נאמן לאמת כו' לפי פשוטו כו' נ"ב ולפירושו ק' שלא היה לו להזכיר אלא באל שדי כו' ע"כ נראה שמשה היה מסתפק ששליחתו בכדי היה שהחטא של ישראל היה גורם לבעל הגאולה אפי' הגיע הקץ וא"כ מש"ה היה השיב לו המקום וארא כלומר אל האבות והבטחתי להם שאגאול את בניה' והמ' בצדקת' ועלי לקי' מה שהבטחתי להם כי לא חטאו לפני ומאחר שאני ה' נאמן לשלם שכר עוב למתהלכי' לפני כלומר ולא יבא שום סיבה לבטלה מהרש"ל:

3 מזרחי פתח ↗

וארא אל האבות באל שדי הבטחתים הבטחות ובכלן אמרתי להם אני אל שדי. יש מפרשים שכונת הרב במה שאמר אל האבות במקום אל אברהם יצחק ואל יעקב הוא מפני שלא יתחייב לקיים לאלה הבטחת אברהם יצחק ויעקב רק מצד היותם אבותיהם וא"כ היה ראוי לומר וארא אל אבותיהם כמנהג הכתוב בכל מקו' שירצה לחייב לבנים מה שחייב לאבות שהרי כשרצה להנהיג הבנים במדות אבותיהם אמר הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם ולא הספיק לו לומר הביטו אל אברהם ואל שרה מפני שלא חייב להם להתנהג במדותיהם רק מצד היותם אבותיהם כי טבע המקור להמצ' במה שחוצב ממנו ולכן אחר זה הביעו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם וכאשר התאוננו אבותינו על שפקד עליהם עונות הראשונים אמרו אבותינו חטאו ואינם עוד ואנחנו עונותיהם סבלנו מפני שלא סבלו עונות הראשונים אלא מצד היותם אבותיהם ולכן היה ראוי לומר פה וארא אל אבותיהם באל שדי אלא שהכתוב תפש השעות תמורת האבות ואינו נכון בעיני שא"כ היה לו לומר אל אבותיהם מאחר שקיים הבטחות אברהם יצחק ויעקב לאלו אינו רק מצד היותם אבותיהם לא אל האבות ועוד שלא היה לו לומר אל האבות על מלת וארא אלא על מאמר אל אברהם אל יצחק ואל יעקב ועוד שמאמר הבטחתים הבטחות הוא פירוש של וארא והיה ראוי לפרש תחלה מלת וארא שהוא דבור בפני עצמו ואחר כך אל אברהם יצחק ויעקב אל האבות שהוא דבור בפני עצמו לכן הנכון אצלי הוא שהרב רצה לקצר הלשון ואמר במקום וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב וארא אל האבות וכונתו בזה אינו רק לפרש מלת וארא שהיא במקום ואבטיח מפני שכונת הרב בזה לפי פשוטו של מקרא אינו רק להודיע למשה ששליחותו זאת לא היתה בחנם אלא כדי לקיים הבטחותיו לאבות לא שיודיע אופן נבואת האבות כפי המדרש עד שיהיה פירוש וארא כמשמעו רק הוא כאילו אמר וארא בהבטחות האבות באל שדי וכיוצא בזה כתב רש"י בפרשת יתרו את כל אשר עשה להם במקום את כל אשר עשה למשה ולישראל עמו שלא להאריך:

3 משכיל לדוד פתח ↗

וארא אל האבות. כהר״אם ז״ל שהרב רצה לקצר הל׳ ואמר במקום אל אברהם אל יצחק אל יעקב אל האבות אמנם כבר הקשו עליו שאין זה מדרכו של רש״י שאם רצה לקצר הול״ל וארא וגו׳ שכך דרכו בכל מקום אבל עיינתי בכל מה שרצו לפ׳ האחרונים בזה בדוחקים ויחתרו לפ׳ ולא יכולו. ולעד״ן דכאן רבינו ז״ל רמז דבר גדול וסוד עמוק והיינו דאיתא בזהר א״ר אלעזר האי קרא דכתיב וארא וכו׳ מהו וארא ואדבר מיבעי ליה א״ל אלעזר בריה רזא עילאה איהי ת״ח אית גוונין דמתחזיין ואית גוונין דלא מתחזיין וכו׳ ואילין דמתחזיין לא זכה בהו בר נש עד דאתו אבהן וקיימו עלייהו וכו׳ וגוונין דלעילא סתימין דלא אתגליין וכו׳ ולא קאים איניש עלייהו בר ממשה וכו׳ ואי תימא דאבהן לא הוו בהו אלא הוו ידעי בהו מגו אינון דאתגליין וכו׳ ת״ח ד׳ נהורין אינון נהירא דזיהרא נהורא דארגוונא וכו׳ נהורא דלא נהיר אסתכל לגבי אילין וכו׳ ואילין תלת דקאמרן סתימין וקיימין על האי דאתגלייא וכו׳ ועל דא קרינן משה זכה באספקלריא דנהרא דקיימא על ההוא דלא נהרא שאר בני עלמא בההוא אספקלריא דלא נהרא ואכהן הוו חמאן בגו אילין גוונין דאתגליין אינון סתימין דקיימי עלייהו עכ״ל והשתא מובן לשון רש״י מעצמו דקשיא ליה קושית ר״א וארא ואדבר מיבעי ליה ומשני אל האבות כלומר דבאבות שייך דוקא ל׳ זה וה״ק קרא אני ה׳ וארא אל אברה׳ וכו׳ כלומר לדידך אמינא אני ה׳ באספקלריא דנהרא אבל לאברהם יצחק ויעקב וארא בשם הוי״ה בגוונין סתימין ע״י אל שדי דהיינו נהורא דלא נהיר ומגו ההיא נהורא חמו נהורין דלעילא ודוקא לדידהי הוה הכי מש״אכ כל בני עלמא משום דהנהו ג׳ גוונין סתימין שהם סוד אספקלריא דנהורא הן הן שורש נשמתן שהם סוד חג״ת כידוע דמש״ה נקראים אבות העולם שה״ס חג״ת כנר׳ בכמה מקומות בזהר ובכתבי הרב ז״ל והיינו דקאמר רש״י וארא אל האבות כלומר למה וארא שזכו להביט בנהורא דלעילא שה״ס הוי״ה ע״י נהורא דלתתא לפי שהם האבות כדלעיל. והוצרך רש״י לרמוז דבר זה שבזה הוא רוצה לרמוז תשובה למה שיקשה על המדרש שמביא אחר כך בפסוק ושמי ה׳ לא נודעתי וכו׳ ולא ישאלו לי וכו׳ כדבעינן למימר לקמן:

4 מזרחי פתח ↗

וגם כשנראתי להם באל שדי הצבתי והעמדתי ברית ביני וביניהם לתת להם את ארץ כנען. פי' אין מאמר וגם הקימותי דבק עם לא נודעתי להם הסמוך לו מפני שלא נודעתי היא שלילה ומאמר וגם הקימותי הוא חיוב ואי אפשר שתפול עליה' מלת גם לפיכך הוצרך לפרש שמאמר וגם הקימותי דבק עם מאמר וארא באל שדי ויהיה פירושו נראתי להם באל שדי וגם הקימותי וטעמו אע"פ שאיני מחוייב לקיים מצד שההבטחה היתה באל שדי אני מחוייב מצד קיום הברית שהקימותי אתם בהבטחת אל שדי ובשניהם יחד אני מחוייב לקיים כאילו נראתי להם בשמי יי' הנאמן לקיים וזהו אמרו אחר זה כמו שהצבתי הברית יש עלי לקיים לפיכך שמעתי ופירוש הקימותי מלשון הצבתי והעמדתי שלא תחשוב שהוא מלשון קיום כמו והקימותי לך את הברית אשר נשבעתי לאברהם אביך:

4 גור אריה פתח ↗

וכשנראיתי באל שדי וכו'. פירוש שאין מלת "וגם" רוצה לומר כל אחד ואחד ענין בפני עצמו, שנראיתי להם באל שדי, ועוד ענין אחר "וגם הקימותי את בריתי וגו'", אלא "וגם הקימותי את בריתי" דבק אל "וארא אל האבות באל שדי", שהבטחתי וגם הקימותי את בריתי, ורוצה לומר באותה הבטחה עצמה הקימותי בריתי אתם וגו', ואין "וגם הקימותי" ענין בפני עצמו:

« רש"י על שמות ו׳:ב׳ רש"י על שמות ו׳:ד׳ »