רש"י על שמות ד׳:כ״ה

« רש"י על שמות ד׳:כ״ד רש"י על שמות ד׳:כ״ו »

1 תלמוד ירושלמי נדרים פתח ↗

משנה: קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לָעֲרֵלִים מוּתָּר בְּעָרֵילֵי יִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בְּמוּלֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם. קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לַמּוּלִים אָסוּר בְּעַרְלֵי יִשְׂרָאֵל וּמוּתָּר בְּמוּלֵי אוּמּוֹת הָאוֹלֵם. שֶׁאֵין הָעָרְלָה קְרוּיָה אֶלָּא לְשֵׁם הַגּוֹיִם שֶׁנֶּאֱמַר כִּי כָל הַגּוֹיִם עֲרֵילִים וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלֵי לֵב. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר גְּדוֹלָה מִילָה שֶׁשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֶה בְּרִיתוֹת נִכְרְתוּ עָלֶיהָ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר גְּדוֹלָה מִילָה שֶׁהִיא דוֹחָה שַׁבָּת הַחֲמוּרָה. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר גְּדוֹלָה מִילָה שֶׁלֹּא נִתְלָה לוֹ לְמֹשֶׁה הַצַּדִּיק עָלֶיהָ מְלֹא שָׁעָה. רִבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר גְּדוֹלָה מִילָה שֶׁהִיא דוֹחָה אֶת הַנְּגָעִים. רִבִּי אוֹמֵר גְּדוֹלָה מִילָה שֶׁכָּל הַמִּצְווֹת שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ לֹא נִקְרָא שָׁלֵם עַד שֶׁמָּל שֶׁנֶּאֱמַר הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים. דָּבָר אַחֵר גְּדוֹלָה מִילָה שֶׁאִלְמָלֵא הִיא לֹא בָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כֹּה אָמַר יי אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וְלַיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שַׂמְתִּי. דָּבָר אַחֵר גְּדוֹלָה הַמִּילָה שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר הִנֵּה דַּם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יי עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בַּר מַרְיָיה. כְּתִיב בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יי בְּרִית אֵֶת אַבְרָם לֵאמוֹר וגו׳ עַד וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק וגו״ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה בְּרִיתוֹת. בְּיוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל. אֲפִילוּ בְשַׁבָּת. מַה אֲנִי מְקַיֵים מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוֹמָת. אַף בְּמִילָה. מַה אֲנִי מְקַיָים בַּשְּׁמִינִי יִמּוֹל. חוּץ מִן הַשַּׁבָּת. תַּלְמוּד לוֹמַר וּבַיּוֹם. אֲפִילוּ בְשַׁבָּת. בַּתּוֹרָה וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִּים מָצִינוּ שֶׁהַשַּׁבָּת שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. בַּתּוֹרָה. דִּכְתִיב עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמוֹר מִצְווֹתַי וְתוֹרוֹתָיי. וּכְתִיב רְאוּ כִּי יי נָתַן לָכֶם אֶת הַשַּׁבָּת. בַּנְּבִיאִים. דִּכְתִיב וַיַּמְרוּ בִי הַבָּנִים בְּחוּקּוֹתַי לֹא הָלָכוּ וגו׳. וּכְתִיב וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי חִילְּלוּ מְאוֹד. בַּכְּתוּבִּים. דִּכְתִיב וְעַל הַר סִינַי יָרַדְתָּ וּכְתִיב וְאֶת שַׁבָּת קָדְשְׁךָ הוֹדַעְתָּ לָהֶם וגו׳. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי אַבּוּנָא. מִצְווֹת שַׁבָּת מָלֵא. לְהוֹדִיעָךְ שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל מִצְווֹתֵיהָ שֶׁלַּתּוֹרָה וְהַמִּילָה דוֹחָה אוֹתָהּ. מָשָׁל לִשְׁנֵי מַטְרֹנִיּוֹת שֶׁהָיוּ בָאוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ וְאֵין אַתְּ יוֹדֵעַ אֵי זוֹ גְדוֹלָה מֵחֲבֵירָתָהּ. זוֹ שֶׁהִיא יוֹרֶדֶת מִפְּנֵי חֲבֵירָתָהּ אַתְּ יוֹדֵעַ שֶׁחֲבֵירָתָהּ גְּדוֹלָה מִמֶּנָּהּ. עֲבוֹדָה זָרָה קָשָׁה מִכּוּלָּם. וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה. אָמַר רִבִּי יוֹדָה בַּר פָּזִי. חִילּוּל הַשֵּׁם קָשֶׁה מִכּוּלָּן. הָדָא הוּא דִכְתִיב וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר יי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ גִּילוּלָיו לְכוּ עֲבוֹדוּ וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ וגו׳. וְעַל יְדֵי שֶׁנִּתְעַצֵּל מֹשֶׁה בְּמִילָה בִּיקֵּשׁ הַמַלְאָךְ לְהוֹרְגוֹ. הָהוּא דִכְתִיב וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יי וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. חַס וְשָׁלוֹם לֹא נִתְעַצֵּל מֹשֶׁה בְּמִילָה אֶלָּא שֶׁהָיָה דָן בְּעַצְמוֹ וְאוֹמֵר. אִם לָמוּל וְלָצֵאת סַכָּנָה הִיא. וְאִם לִשְׁהוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לוֹ. לֵךְ שׁוּב מִצְרַיְמָה. אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁנִּתְעַצֵּל בְּלִינָה קוֹדֶם הַמִּילָה. הָהוּא דִכְתִיב וַיְהִי בַּדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. חַס וְשָׁלוֹם. לֹא בִיקֵּשׁ הַמַלְאָךְ לַהֲרוֹג לְמֹשֶׁה אֶלָּא לְתִינּוֹק. בּוֹא וּרְאֶה. מִי קָרוּי חָתָן. מֹשֶׁה אוֹ הַתִּינּוֹק. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מֹשֶׁה קָרוּי חָתָן. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. הַתִינּוֹק קָרוּי חָתָן. מָאן דָּמַר. מֹשֶׁה קָרוּי חָתָן. חָתָן. דָּמִים מִתְבַּקֵּשׁ מִיָּדָךְ. וּמָאן דָּמַר. הַתִינּוֹק קָרוּי חָתָן. חָתָן. בְּדָמִים אַתְּ עוֹמֵד לִי. וַתִּקַּח צִפּוֹרָה צֹר וַתִּכְרוֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וגו׳. רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי נֶחֶמְיָה וְרַבָּנִין. חַד אָמַר. לְרַגְלָיו שֶׁלְּמֹשֶׁה. וְחָרָנָה אָמַר. לְרַגְלָיו שֶׁלְּמַלְאָךְ. וְחָרָנָה אָמַר. לְרַגְלָיו שֶׁלְּתִינּוֹק. מָן דָּמַר. לְרַגְלָיו שֶׁל מֹשֶׁה. הֵילָךְ גְּזִי חוֹבָךְ. מָן דָּמַר. לְרַגְלָיו שֶׁל מַלְאָךְ. הֵילָךְ עֲבַד שְׁלִיחֻתֵּךְ. מָן דָּמַר. לְרַגְלָיו שֶׁל תִּינוֹק. נָגְעָה בְגוּף הַתִּינּוֹק. וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלוֹת. מִיכָּן לִשְׁתֵּי מִילוֹת. אַחַת לִפְרִיעָה וְאַחַת לְצִיצִין. יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם בַּהֶרֶת. מַה אֲנִי מְקַיֵים הִשָּׁמֵר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת לִשְׁמוֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת וגו׳. אַף בְּמִילָה. מַה אֲנִי מְקַיֵים יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ. בִּזְמַן שֶׁאֵין שָׁם בַּהֶרֶת. תַּלְמוּד לוֹמַר. בְּשַׂר. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם בַּהֶרֶת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹנָה דְאָמַר. מִצְוַת עֲשֵׂה דוֹחָה אֶת מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ כְּתוּבָה בְצִידָּהּ. נִיחָא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵה דְאָמַר. אֵין מִצְוַת עֲשֵׂה דוֹחָה לְמִצְוַת בלֹא תַעֲשֶׂה אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה כְתוּבָה בְצִידָּהּ. מִכֵּיוָן דִּכְתִיב בְּשַׂר עָרְלָתוֹ כְּמִי שֶׁהִיא כְתוּבָה בְצִידָּהּ.

3 גור אריה על שמות פתח ↗

אז הבינה שעל המילה בא להורגו וכו'. הקשה הרא"ם והלא כבר ידעה שעל המילה בא להורגו, דהא אמרה "חתן דמים אתה לי" פסוק כה 'אתה גרמת שחתני על ידך נרצח' רש"י שם, ויראה פירושו דהיתה סבורה כי המלאך בא להורגו בשביל שחטא ולא מל וכבר עבר עבירה זאת, ובשביל זה בא המלאך ורוצה להרוג אותו, לכך קראה את התינוק "חתן דמים" הורג אישי אתה, שעל ידך חתני נרצח בעבור שלא מל אותך. וכשראתה שהיה מניח אותו ולא עשה לו כלום, ראתה 'שעל המילה בא להורגו', פירוש 'על המילה' מה שהוא מעכב את המילה, וזהו נקרא 'על המילה', דחטא שחטא שלא מל – לא נקרא 'על המילה', דמה דהוי הוי, רק נקרא דבא על שחטא. וכך היתה סבורה מתחלה – שכבר נענש בשביל שחטא על המילה, אבל כשראתה שהניח אותו, אם כן לא נענש כבר, ואז ידעה שלא בא על מה שחטא, ולפיכך קראה אותו "חתן דמים למולות". והשתא הוי שפיר, דמתחלה קראה אותו סתמא ד'על ידך חתני נרצח', כלומר בשביל שחטא ונענש על ידך, ולא שבא בשביל חשיבות מצות המילה רק להעניש את משה, וכאשר ראתה שהניח אותו אחר שנימול – אז ידעה דבשביל חשיבות המילה היה, דהיינו מה שמעכב המילה. וחלוק גדול הוא כאשר היה בא על חטא שחטא, דזה לא הוי רק לענוש את האדם החוטא, אבל כשבא על עכוב המילה – אז לא בא לענוש את החוטא, רק משום חשיבות המילה, שהקב"ה חפץ במילה דוקא, ולא היה בא לענוש אחר שתהיה נעשה המצוה, ולפיכך קראו "חתן דמים למולת", כלומר בשביל עכוב המילה שלא נעשה – היה זה:

1 ותגע לרגליו. הִשְׁלִיכַתּוּ לִפְנֵי רַגְלָיו שֶׁל מֹשֶׁה:

2 ותאמר. עַל בְּנָהּ:

3 כי חתן דמים אתה לי. אַתָּה הָיִיתָה גּוֹרֵם לִהְיוֹת הֶחָתָן שֶׁלִּי נִרְצָח עָלֶיךָ – הוֹרֵג אִישִׁי אַתָּה לִי:

« רש"י על שמות ד׳:כ״ד רש"י על שמות ד׳:כ״ו »