רש"י על שמות ג׳:ב׳

« רש"י על שמות ג׳:א׳ רש"י על שמות ג׳:ג׳ »

1 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה בלבת אש, בשלהבת אש, לבו של אש, כמו "לב השמים" דברים ד, יא, "בלב האלה" שמואל ב' יח, יד. אין כאן שני פירושים, האחד - בשלהבת אש, והאחר - לבה של אש, אלא פירוש אחד הוא. פ' שמות תשמ"ד אך ראה "באר יצחק" שגרס ברש"י: בלבת אש - בשלהבת אש, דבר אחר - בלבו של אש וכו'. לפירוש הראשון - בלבת אש כמו בלהבת אש. ולפירוש השני - ענינו שנראה אליו המלאך באמצעיתו של האש ממש.

2 מזרחי פתח ↗

ולא אילן אחר משום עמו אנכי בצרה. אף על פי שכששאל אותו כותי לר' יהושע בן קרחה מה ראה הב"ה לדבר עם משה מתוך הסנה א"ל אילו מתוך חרוב אילו מתוך שקמה כך הייתי שואלני אלא להוציאך חלק אי אפשר אלא למה מתוך הסנה ללמדך שאין מקום פנוי בלא שכינה ואפילו בסנה כדאיתא בש"ר מ"מ כיון שמצינו בהדיא שהקב"ה צר בצרתן של ישראל כדכתיב בכל צרתם לו צר ודרש ר' ינאי גם זה לאותו עניין שהראה לו הב"ה למשה שאני מדבר עמך מתוך הקוצים כביכול שאני שותף בצערן כדאיתא בש"ר בחר רש"י זה להיות קרוב לפשוטו של מקרא:

2 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה ואני הנה לקחתי, ואני מהיכן זכיתי בהן. ד"ה מתוך בני ישראל, ...וכשחטאו בעגל נפסלו, והלוים שלא עבדו עבודה זרה נבחרו תחתיהם. ע"כ. שאלת הזמן בו נפסלו הבכורים לעבודה ונבחרו הכהנים נדונה במסכת זבחים קטו ע"ב. לפי רבי יהושע בן קרחה, עד שהוקם המשכן שמשו הבכורות, ולפי רבי, משבאו לסיני הופרשו הכהנים. והנה לפי רש"י כאן, במעשה העגל נפסלו הבכורות, וזה לא כרבי יהושע בן קרחה ולא כרבי. וראה רא"ם שהאריך לבאר דברי רש"י בשתי הדרכים. אם כרבי, שנפסלו עם בואם לסיני, צריך לומר שגלוי היה לפני ה' יתברך שעתידים הבכורות לחטוא בעגל ולכן גזר מתחילה שלא ייעשו קרבנות על ידי הבכורות שעתידים להפסל גנאי הוא שתהיה עבודת הקרבנות הנעשית לרגל קבלת התורה על ידי אנשים שבעוד זמן מועט יכשלו בעבודה זרה. ולשון רש"י "וכשחטאו בעגל נפסלו" - אין כוונתו שנפסלו באותה שעה, אלא שבשל מעשה זה נפסלו. ואם כרבי, צריך לומר שאמנם נפסלו הבכורות מפני חטאם בעגל, אלא שלא נפסלו מיד באותה שעה, רק המתין להם ה' עד שהוקם המשכן. פ' במדבר תש"ס

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על נצח ישראל פתח ↗

107 לשונו בגבורות ה' פכ"ג צט:: "וכך נוכל לומר, שנמצא... בכיה גמורה בתחתונים שהוא הפך השלימות. ואין זה נגד כבוד הש"י אם ימצא בנמצאים המקבלים דבר כזה שהוא מצד המקבלים... עד שימצא בהם בכיה. ורצה לומר שלא נמצא השי"ת בשלימות כבודו אל המקבלים... כי הבכיה וההתעצבות הוא בלתי שלימות למתעצב ולבוכה... כי בחורבן קבלו הנמצאים חסרון מה שהיה חסר הבית הקדוש, וישראל בגלות, וכל זה חסרון בודאי... וזה הבכיה דאיכא קמיה". וכן כתב בבאר הגולה באר הרביעי סד., וז"ל: "שאין הדברים נאמרו אצל הש"י מצד עצמו, רק שהש"י נמצא אצל המקבלים בבלתי רצון, ואינו נמצא להם בשלימות כבודו. שכאשר ישראל אינם בשלימות, והם בחסרון כאשר הם בגלות, וכך נמצא השי"ת לעולם... שהש"י נמצא אל העולם כאשר הוא המקבל". וכן כתב בגו"א שמות פ"ג אות ב בביאור שהקב"ה נגלה למשה מתוך הסנה "משום 'עמו אנכי בצרה' תהלים צא, טו" רש"י שמות ג, ב. וכתב שם בגו"א: "אין הפירוש כלל שהוא בצרה, ח"ו לומר כך, אך פירושו שהוא יתברך אסור בזיקים בישראל, והוא עמהם תמיד, לכך כאשר ישראל בצרה אין מלכותו בשלימות... ולפיכך נגלה מתוך הסנה... אבל עצם כבודו - 'ברוך כבוד ה' ממקומו' יחזקאל ג, יב". ובח"א לשבת קלג: א, עא: חזר בקצרה על יסוד זה. וראה לעיל פ"ה הערה 443, ולהלן פי"א הערה 117, פכ"ב הערה 119, ופכ"ו הערה .47והנה בעוד שכאן הדגיש שישנו הבדל בין הקב"ה עצמו, לבין איך שהקב"ה מתגלה כלפי המקבלים, הרי בגו"א בראשית פ"ו אות יב הדגיש שישנו הבדל בין פעולה לבין התפעלות, וכלשונו: "לכן תמצא כי רז"ל אמרו על השי"ת 'הקב"ה בוכה', וכיוצא בזה, ואם היה זה חסרון בחוקו היו חכמי האמת מרחיקים זה מן השי"ת לומר כך. אבל הם לא הרחיקו, כי תמיד הוא נאמר על הפעולה. כי לא יאמר האדם בוכה על שינוי דבר באמיתות עצמו, רק על פעולת הבכיה הנמשכת... ורוצה לומר שנמשך ממנו פעל הבכיה. כי האדם הבוכה הכל לפניו שלא לרצון, כך אצל השי"ת, בדברים שאין רצונו בהם יאמר שהוא יתברך בוכה על זה. אבל חלילה להיות נאמר עליו שום התפעלות, רק נאמר על הפעולה שהיא נגזרה ממנו... ובודאי אילו היה נאמר הבכיה שהוא יתברך היה נבהל ומצטער ומתפעל - חלילה לדבר כזה, כי אין חסרון בחוקו, אבל כל אלו התוארים הם על הפעולה הבאה מאתו, מבלי שיהיה הוא יתברך מקבל שום התפעלות".

3 מזרחי פתח ↗

כמו לא עב' בה אשר לוקח משם. כלומר שהוא מבניין פועל כמותם לא שהוא עבר כמותם כי מלת איננו אינה נופלת על העבר:

1 בלבת אש. בְּשַׁלְהֶבֶת אֵשׁ – לִבּוֹ שֶׁל אֵשׁ, כְּמוֹ "לֵב הַשָּׁמַיִם" דברים ד', "בְּלֵב הָאֵלָה" שמואל ב י"ח; וְאַל תִּתְמַהּ עַל הַתָּי"ו, שֶׁיֵּשׁ לָנוּ כַיּוֹצֵא בוֹ, "מָה אֲמֻלָה לִבָּתֵךְ" יחזקאל ט"ז:

2 מתוך הסנה. וְלֹא אִילָן אַחֵר, מִשּׁוּם "עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה" תהילים צא טו:

3 אכל. נֶאֱכָל, כְּמוֹ "לֹא עֻבַּד בָּהּ" דברים כ"א, "אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם" בראשית ג':

1 גור אריה פתח ↗

בשלהבת אש לבו של אש. פירוש כי "לבת אש" רוצה לומר הלב של אש, כלומר עיקרו, ועיקר של האש הוא השלהבת, לכך פירש "בלבת אש" 'שלהבת אש':

2 משכיל לדוד פתח ↗

מתוך הסנה ולא אילן אחר וכו׳ ההרגש שמבחוץ אפ׳ שהוא דהול״ל מתוך סנה ומאי הסנה. ומאי דקאמר ולא אילן אחר אין להק׳ דמהיכא תיתי שהיו שם אילנות אחרים הואיל וכתיב אחר המדבר דמ״מ הואיל וחזי׳ שהיה שם סנה ש״מ שלא היה מדבר שמם לגמרי דהיינו בין החולות וכיון שכן לא יבצר מלהיות שם לפחות שאר אילני סרק:

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על באר הגולה פתח ↗

251 לשונו בח"א לגיטין ז. ב, צה.: "ודוקא לענין דין שייך 'הקב"ה שוכן בסנה', שהיה שוכן בסנה ועשה דין במצרים בשביל החמס שעשו לישראל". וחידוש גדול יש בדברים אלו, כי בדרך כלל ההתגלות של הקב"ה דוקא מתוך הסנה שמות ג, ד מבוארת משום שהיא מורה על הקשר המיוחד שבין הקב"ה לישראל רש"י שמות ג, ב "מתוך הסנה, ולא אילן אחר, משום תהלים צא, טו 'עמו אנכי בצרה'", ו"היה הגלוי הזה לצורך ישראל כדי לגאול אותם" לשונו בגבורות ה' פכ"ג ק:. אך כאן מבאר שההתגלות מתוך הסנה מורה על הדין שיעשה במצריים. ומוכח מכך, כי צרת ישראל הבאה מהאומות מקפלת בתוכה שני דברים בו זמנית; א מעוררת רחמים על ישראל. ב מעוררת הדין על הנוגשים. כי "עמו אנכי בצרה", ודין למצריים, הם שני צדדים של אותה מטבע. ובזוה"ק ח"ב לו. איתא "תנא רב חזקיה, כתיב ישעיה יט, כב 'ונגף ה' את מצרים נגוף ורפוא', נגוף למצרים ורפוא לישראל". ובנצח ישראל פנ"ח תתצז. כתב: "והשם יתברך... כאשר הוציא אותם מארץ מצרים, היה שומר ישראל שיהיו מקוימים, והיה מזיק ומאבד את המצרים. וזה שאמר הכתוב שמות טו, ו 'ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב'... ביד אחד הוא עוזר ישראל, ובאותו יד עצמו הוא מאבד ומשבר האויבים רש"י שם". וראה בפחד יצחק פסח, קונטרס רשימות, ב, מה שכתב על זה. ולכך, כשם שאותה "יד" מורה על גאולת ישראל ואיבוד המצריים, כך אותו סנה מורה על גאולת ישראל ואיבוד המצריים. ובסמוך יבאר שהאש שבסנה מורה על הדין. וראיה מוכחת ליסוד זה, שהנה נאמר שמות יח, ט "ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה ה' לישראל אשר הצילו מיד מצרים", ופירש רש"י שם "ויחד יתרו - וישמח יתרו, זהו פשוטו. ומדרש, נעשה בשרו חדודין חדודין, מצר על אבוד מצרים". וקשה טובא על המדרש, הרי בפסוק לא הוזכר כלל אבוד מצרים, אלא הוזכרה הצלת ישראל מיד מצרים. והא תינח שתיבת "ויחד" נדרשת בלשון נופל על לשון כ"חדודין חדודין", אך מנין לבאר שחידודין אלו באו בעקבות אבוד מצרים, כאשר בפסוק לא הוזכר מזה כלום, אלא נזכרה רק הצלת ישראל. אלא מוכח מכך שהצלת ישראל מקפלת בתוכה אבוד מצרים, והזכרת הצלת ישראל נידונת כהזכרת אבוד מצרים. ולכך שפיר אמרינן שנעשה בשרו חדודין חדודין על אבוד מצרים.

2 גור אריה פתח ↗

עמו אנכי בצרה. אין הפירוש כלל שהוא בצרה, חס ושלום לומר כך, אך פירושו שהוא יתברך אסור בזיקים בישראל, והוא עמהם תמיד, לכך כאשר ישראל בצרה אין מלכותו בשלימות. ולפיכך היה נראה לו בסנה, המורה לך על כי אין מלכותו בשלימות. וזהו פירוש "עמו אנכי בצרה" תהלים צא, טו, רוצה לומר שהוא עם ישראל בצרה, ומאחר שהוא עמהם בצרה אין מלכותו בשלימות, ולפיכך נגלה מתוך הסנה. אכן ראוי לך לדעת כי כל ענין זה מצד העולם הזה, כי ישראל הם בעולם הזה, וכאשר ישראל בצרה אז אין מלכותו בשלימות בעולם הזה, אבל עצם כבודו – "ברוך כבוד ה' ממקומו" יחזקאל ג, יב, רק כאשר אנו בוחנים מלכותו בעולם הזה – כאילו אין מלכותו בשלימות:

3 גור אריה פתח ↗

כמו לא עבד בה. והמדקדקים מפרשים זאת המלה בינונית, והביאו ראיה מן "ואיננו אכל", דלא שייך לשון "איננו" על פעל עובר רק על בינוני. ולפיכך צריך לפרש דמה שפירש 'כמו לא עבד' דברים כא, ג אינו רוצה לומר לגמרי, רק שהוא מלשון פועל הדגש, אבל "עבד" "לקח" בראשית ג, כג הוא עבר וזה בינוני, שהרי אי אפשר לומר לך 'אין לקח' 'אין אכל', רק מלת "לא" תבא על עבר ו"אין" על בינוני:

« רש"י על שמות ג׳:א׳ רש"י על שמות ג׳:ג׳ »