רש"י על שמות ל״ד:ל״א

« רש"י על שמות ל״ד:ל׳ רש"י על שמות ל״ד:ל״ב »

31 שפתי חכמים פתח ↗

ולשון הווה הוא כו'. פירש מכיון שאין כאן דבור מיוחד כלל על כרחך לומר שהדיבור הזה אינו אלא מה שנדבר עמו השם בהר סיני שהוא שליחתו של מקום לישראל שילמד להם כל התורה כולה ואם כן עכ"ל שלשון הווה הוא כל הענין שהיה משה קורא להם בכל יום ולימד אותם התורה והמצות לנשיאים ואח"כ לכל ישראל כמו שמפרש והולך וזה היה אף לאחר שהוקם המשכן:

31 גור אריה פתח ↗

לשון הוה הוא כל הענין. פירוש, כיון דלא מצאנו בזאת הפרשה שום ענין מצוה פלונית או פלונית, שמע מינה דלא נאמר זה רק שכך היה הוה תמיד, ולכך לא נזכר בה שום דבר. אבל הרמב"ן פירש אותו דהכתוב מזכיר בכל הדברים אשר נצטווה בארבעים יום אחרונים, והם עשרת הדברות השניות "ושמור לך וכו'" פסוק יא, וכל הענין עד סוף הפרשה. ויש ראיה לדברי הרמב"ן, שהרי הכתוב אמר ר' פסוק לב "ויצום את כל אשר דבר אתו בהר סיני", ואם הכתוב מדבר כמו שפירש רש"י בהוה, והיינו אחר שירד מן ההר, שהרי כשירד מן ההר – שוב לא דבר עמו בהר סיני, כמו שפירש רש"י לעיל פסוק יא, אלא היה מדבר אתו באהלו של משה, ואם כן למה אמר "אשר דבר אתו בהר סיני". ואולי דעת רש"י כי לא ביום הראשון היה אפשר לו ללמוד כל אשר דבר אתו בהר בארבעים יום, דאף משה לא היה יכול ללמוד בארבעים יום עד שנתן לו הקב"ה את התורה במתנה, כדכתיב ר' לעיל לא, יח "ויהי ככלות לדבר וגו'", ועל זה אמר שהיה הוה בכל הימים, כי תמיד היה מצוה להם מה שדבר הקב"ה אתו בהר סיני:

32 רמב"ן על שמות פתח ↗

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֲלֵיהֶם לְשׁוֹן הֹוֶה הוּא כָּל הָעִנְיָן הַזֶּה. וְאַחֲרֵי כֵן נִגְּשׁוּ, אַחַר שֶׁלִּמֵּד לַזְּקֵנִים חוֹזֵר וּמְלַמֵּד הַפָּרָשָׁה אוֹ הַהֲלָכָה לְיִשְׂרָאֵל. לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על שמות ל"ד:ל"ב. וְאֵינוֹ כֵן, אֲבָל יֹאמַר הַכָּתוּב כִּי בְּצֵאת כָּל יִשְׂרָאֵל לִקְרָאתוֹ רָאוּ קַרְנֵי הַהוֹד פָּחֲדוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו וְחָזְרוּ אֲחוֹרַנִּית, אוּלַי חָשְׁבוּ שֶׁהָיָה שָׁם כְּבוֹד הַשֵּׁם, אוֹ מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן עִמּוֹ, וּפָחֲדוּ פֶּן יִפְרֹץ בָּהֶם ה', וְקָרָא לָהֶם מֹשֶׁה, וְשָׁבוּ אֵלָיו אַהֲרֹן וְכָל הַנְּשִׂאִים הַהוֹלְכִים לִפְנֵיהֶם, וְדִבֵּר מֹשֶׁה אֲלֵיהֶם דִּבְרֵי שָׁלוֹם וּבִשְּׂרָם בִּסְלִיחַת עֲוֹנָם וּבַלּוּחוֹת שֶׁהוֹרִיד. וְאַחֲרֵי כֵן רָאוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי הוּא מְדַבֵּר עִם הַנְּשִׂיאִים וְנִגְּשׁוּ לְפָנָיו כֻּלָּם, וְאָז צִוָּה לָהֶם כָּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אִתּוֹ בְּהַר סִינָי, וְהוּא עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת הַשְּׁנִיּוֹת שֶׁנָּתַן לוֹ, וְכָל הַנֶּאֱמָר לוֹ מִתְּחִלָּה, "שְׁמָר לְךָ אֵת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם" שמות ל"ד:י"א עַד סוֹף הַפָּרָשָׁה שמות ל"ד:כ"ו, כִּי הִגִּיד לָהֶם שֶׁצִּוָּהוּ לִכְרֹת עִמָּהֶם בְּרִית חֲדָשָׁה עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְהַכָּתוּב קִצֵּר בָּזֶה וְסִפֵּר הָעִנְיָן בִּכְלָל. וְאַחֲרֵי כֵן אָמַר שמות ל"ד:ל"ג כִּי כִּלָּה לְדַבֵּר אִתָּם כָּל הָעִנְיָן הַנִּזְכָּר, וְנָתַן עַל פָּנָיו מַסְוֶה, כִּי הִתְבּוֹנֵן בְּשׁוּבָם אָחוֹר כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו, אוֹ הִגִּידוּ לוֹ. וְאַחַר שֶׁסִּפֵּר מַעֲשֵׂה הַיּוֹם הַהוּא אָמַר וּבְבֹא מֹשֶׁה שמות ל"ד:ל"ד, וְזֶהוּ הָעִנְיָן הַהוֹוֶה, לוֹמַר שֶׁנָּהַג כֵּן כָּל יָמָיו עִמָּהֶם:

32 גור אריה על במדבר פתח ↗

ביום דבר ה' אל משה נעשו אלו תולדות שלו. דאם לא כן, מה ענין "דבר ה'" לכאן. ואף על גב שגם אחר כך נעשו תולדות לו, שהרי תמיד היה מלמד אותם, קא משמע לן דאפילו לא למדו רק דבר אחד נעשו אליו תולדות, ולפיכך כתב "ביום דבר ה'" נעשו אליו תולדות. ואם תאמר, וכי להם לבד לימד, והלא לכל ישראל לימד רש"י שמות לד, לב, ויהיו הכל תולדותיו, ויש לומר, דשאני ישראל שהרי הקדוש ברוך הוא ציוה לו שילמד להם תורה דברים ד, יד, והתורה שניתנה למשה לא ניתנה אלא ללמד לישראל תורה, לא שייך לומר שישראל הם בניו, שאלמלא לא היו ישראל – לא היה תורה ניתנה למשה. אבל מה שלימד לבני אהרן יותר ממה שלימד לישראל, זה היה ממשה לבד, ולא נצטווה מפי הגבורה ללמוד להם יותר, ובזה להם בפרט כאילו ילדם:

31 הנשאים בעדה. כְּמוֹ נְשִׂיאֵי הָעֵדָה:

32 וידבר משה אלהם. שְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם, וּלְשׁוֹן הֹוֶה הוּא כָל הָעִנְיָן הַזֶּה:

31 מזרחי פתח ↗

וידבר משה אליהם שליחותו ולשון הוה הוא כל העניין הזה. פירוש מכיון שאין כאן דבו' מיוחד כלל עכ"ל שהדבור הזה אינו אלא מה שנדבר עמו השם בהר סיני שהוא שליחותו של מקום לישראל שילמד להם כל התורה כולה וא"כ עכ"ל שלשון הוה הוא כל העניין הזה כאילו אמ' שהיה קור' משה אליהם בכל יום והיה מדבר אליהם ומלמד' התורה והמצות תחלה לנשיאי' ואח"כ היו נגשים כל בני ישר' והיה מצוום ומלמד' את כל אשר דבר יי' אתו בהר סיני וכאש' היה כלה מן הלמוד היה נותן המסוה על פניו ובבאו לפני יי' היה מסיר המסוה עד צאתו והיה יוצא ומדבר אל בני ישראל כפי מה שצוה אותו השם והיו רואים בני ישראל פני משה מבהיקי' מקרני השכינה והיה משיב את המסו' על פניו עד בואו לפני השכינה לדבר אתו כל זה העניין הוא מי"ה ואילך ומה שאמר בבואו לפני יי' אינו רוצה לומר בהר סיני שהרי אחר שירד מן ההר ביו' הכפורים עם הלוחות האחרונו' שוב לא עלה בהר סיני אלא פי' ובבא משה לפני יי' הוא בעבור השכינה הנכנסת לפתח אהלו ומדב' עם משה כמו שכתוב ובבא משה האהלה ירד עמוד הענן ועמ' פתח האהל ודב' עם משה כמו שפרש"י שם בפסוק ושב אל המחנ' של אח' שנדבר כמו היה משה שב אל המחנ' ומלמד לזקני' מה שלמד והדב' הזה היה נוהג משה מיום הכפורים עד שהוקם המשכן ומה שכתב כאן ויצו' את כל אשר דבר יי' אתו בהר סיני הוא מה שדבר עמו באהלו שהית' שכינ' בא אליו ומלמדו מה שהיה ראוי ללמד לישראל באותו יום כדלעיל אלא שמפני שכל מה שהית' השכינה מלמד' את משה באהלו כדי ללמדם לישראל לא היו אלא מאות' שצו' אותו בהר סיני תלאם הכתוב להר סיני ובזה יתוקנו המקראות האמורות כאן ובפרשה דלעיל והבריתא דכיצד סדר המשנה השנויה בערובין והביאה רש"י פה:

31 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה וידבר משה אלהם, ...ולשון הווה הוא כל הענין הזה. ע"כ. לכאורה פירושו - פעולה ממושכת היא זו, שהרי לא נאמר, מה אמר להם משה רבנו ע"ה בהזדמנות זו. פ' כי תשא תשנ"ח

32 משכיל לדוד פתח ↗

ואחרי כן נגשו וכו׳ נסתלק אהרן וישב וכו׳ לפי שמתחל׳ בשעת לימודו היה יושב לפני משה כדכתיב והיו עיניך רואות את מוריך וכן כולן בשעת שמועתן יושבין לפניו כן פיר״שי התם בעירובין דף נ״ד ואיכא למידק בלישנא דהך ברייתא דקתני גבי אהרן שנה לו פרקו ובאידך שנה להן פרקן דהומ״ל בכלהו בחד לישנא הפרק. ומדלא קאמר הכי משמע דלא דאי זה כראי זה ולא היה הלימוד שוה אלא לכל א׳ אמר ליה לפי מעלתו ומדרגתו. ועוד נ״ל לומר דידוע דבכל דבר מן התורה איכא ד׳ דרכים דהיינו פרד״ס והשתא מצינן למימר דלאהרן שנה לו פרקו המיוחד לפי מעלתו דהיינו כל הד׳ דרכים ולבניו לא היה מלמד רק ג׳ דרכים פר״ד ולזקנים שנים הפשט והרמז ולכל העם הפשט לבדו. ולפי״ז א״ש דמסיים שם דבתר הכי נסתלק משה שנה להם אהרן פרקן נסתלק אהרן שנו להם בניו פרקן נסתלקו בניו שנו להם זקנים פרקן נמצא ביד כלם ד׳ דהיינו פרד״ס והיינו דקאמר התם מכאן אר״א חייב אדם לשנות לתלמידו א רבעה פעמים כלומר כל דבר ודבר בד׳ דרכים דהיינו פר״דס אלא דאהרן אלם גובריה ללמוד כל הד׳ דרכים ביחד ובניו לא אלימי כוליה האי ללמוד בתחלה ביחד אלא שלשה דרכים וזקנים ב׳ והעם א׳. כך היה נרא׳ לפרש אלא דר״שי גופיה פי׳ שם גבי בני אהרן ושנה להם פרקן אותו פרק עצמו ששנה לאהרן משמע שלא כדברינו ולפ״יז לא ידענא לאסבורי טעמא למנין ד׳ פעמים לא פחות ולא יותר. ואפ׳ דבא לרמוז שצריך לתורה ד׳ דברים ללמוד וללמד לשמור ולעשות:

32 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה ואחרי כן נגשו, ...נכנסו כל העם, שנה להם משה פרקם וכו' עירובין נד ע"ב. לאן נכנסו? והרי לא היה מבנה שיכיל את כולם. יתרה מזו. רש"י־חז"ל - מתעלמים מן הצד הטכני של תיאור זה. כיצד ישמיע משה את דבריו לפני קהל עצום כל כך? פ' כי תשא תשנ"ח בהקדמת הרמב"ם למשנה מהדורת הרב קאפח כתוב: "ואחר כך נכנסים המון העם כל מבקש ה'", משמע שלא כל הששים רבוא נכנסו, אלא מבקשי ה' בלבד. ואחר כך היו העם מתפזרים ללמד זה לזה מה ששמעו, כמבואר ברמב"ם שם.

« רש"י על שמות ל״ד:ל׳ רש"י על שמות ל״ד:ל״ב »